האם סמארטפונים יכולים להיות כלי עזר ללימודים, או שהם רק יסיחו את דעת התלמידים? זה מה שניסו לברר הבוקר ליאון רוזנברג ולירון שמם בתוכנית פאולה וליאון, בעקבות הכרזת משרד החינוך שלשום (ב') על תוכנית חדשה לגיבוש כללים מנחים לשימוש בסמארטפונים בכיתות.
התלמידים מצידם שמחים על התוכנית.
אורי סמיה, תלמיד כיתה י"ב, סיפר שכיום אסור בבית הספר שלו להשתמש בסמארטפונים בכיתה, מלבד בשיעורים שבהם המורים נותנים "משימה" שכרוכה בחיפוש בוויקיפדיה, או חומר אחר שבאינטרנט אפשר למצוא גרסאות אינטראקטיביות שלו, כמו סרטוני המחשה, מה שהופך את הלימוד לחווייתי יותר מאשר מתוך ספר.
גם מאיה סלע, תלמידת י', אומרת שיש שיעורים שבהם אין מנוס מלהשתמש בסמארטפון - כמו למשל שיעור עיצוב. עם זאת, היא הדגישה כי לא בכל שיעור לגיטימי להשתמש בסמארטפון. לדוגמה, בשיעור מתמטיקה היא לא רואה צורך בסמארטפון.
סלע הדגישה כי כסובלת מהפרעת קשב וריכוז, היא מודעת לכך שברגע שיש סמארטפונים בכיתה זה "לא עוזר", ו"אני חוששת מזה, אני יודעת שאם אני אהיה בטלפון ותקפוץ לי איזו הודעה, זה ימשוך לי את העין להודעה הזאת". גם סמיה מודע לעובדה הזו, אבל בכל זאת תומך בשימוש בסמארטפונים בכיתה.
מי שמתנגדת לחלוטין למהלך של משרד החינוך היא דוקטור לירז מרגלית, חוקרת התנהגות ברשת מהמרכז הבינתחומי בהרצליה. מרגלית הציגה מחקרים שמראים לכאורה שהסמארטפון לא עוזר ללמוד בשום צורה שהיא.
כך, לדוגמה, היא הזכירה את הניסוי שנערך באוניברסיטת טקסס והוכיח שכל עוד הסמארטפון נמצא בסביבה - אנחנו מרוכזים בו יותר מאשר במה שאנחנו עושים, אפילו אם הוא מכובה. בנוסף לכך, כמובן, קיימים המחקרים השונים שמצביעים על קשר בין שימוש בסמארטפונים לירידה בקשב ובריכוז, כמו גם ביכולות החברתיות.
מחקרים אחרים שהזכירה מרגלית מראים שכשנותנים לתלמידים לקרוא קטע, זה לוקח להם פי שלושה זמן כאשר הסמארטפון נוכח, וכשנותנים לתלמידים לקרוא אותו קטע ממסך או מנייר - אלה שקראו מהנייר מפגינים במבחן בקיאות רבה בהרבה בחומר.
"אני לא הייתי מכניסה אותם לבית הספר, נקודה", היא סיכמה.