סטלנים לא טובים בלרוץ. ראיתי מספיק חובבי עישון מחרחרים על הספה בעיניים חצי עצומות ועטיפת סקיטלז על הלחי כדי לגבש את התובנה הזאת. ובכל זאת, במשך לילה אחד נפלא ראיתי סטלנים רצים, או לפחות מדדים, ברחבי העיר, מטפסים על קירות ומפשפשים בעצים כדי למצוא ניילון קטנטנה, ובתוכה שני גרמים של אושר נצחי. בהנחה שלא עבר שם הומלס דקה לפני ושלק הכול בעצמו.
23 שקיות גראס הוטמנו חינם אין כסף ברחבי תל אביב אמש (ד'), במסגרת משחק "חפש את המטמון" שערכו אנשי טלגראס, שוק הסמים הווירטואלי. משחק תמים עם פרס לא הכי חוקי ופואנטה הצהרתית: קריאה ללגליזציה. "השתתפות רבים כל כך במשחק מהווה בין היתר מחאה של קהילת צרכני הקנאביס בישראל", אומר יאיר רביב, יו"ר עמותת קאנה – העמותה הישראלית לקנאביס אחראי, "על המחיר המופרז שהם נאלצים לשלם כתולדה של מס הפחד שמוטל על המגדלים והסוחרים. לגליזציה של הצמח היתה יכולה להכניס לקופת המדינה מידי שנה סכום של יותר מ-4 מיליארד שקל".
וויד ציוני
החל משעה תשע בערב החלו להתפרסם בקבוצה רמזים למיקום השקיות, חלקם דווקא מאוד חינוכיים, כמו "מי היו שבעת מפקדי האצ"ל", כי כנראה יש שקית וויד רטובה בתוך הביוב של המוזיאון בקינג ג'ורג'. ציונות אמיתית. "אם את מוצאת שקית תביאי לי, טוב?" מבקש בעלי חובב האצ"ל נניח. "אני לא יכולה לקחת לעצמי שקית, אני מסקרת את המשחק, זה לא אתי, אני עיתונאית, אני זבוב על הקיר", אני נואמת לו אבל יצר התחרותיות כבר מתעורר בי. אני אמנם לא מעשנת אבל דאם, הרמז הראשון כל כך קל, "לכו לבקר את הצנחנית המשוררת, בסוף דרכה קחו שמאלה". אני, עיניים של נץ אני, פותרת כל ג'קי לילד תוך ארבע שניות, הנה הסבתא בעץ. אני עולה על מונית וטסה לרחוב חנה סנש.
שם ראיתי צעירים מסתובבים בתוך חצר אפלה ומאירים סביבם בפנסי הסמארטפונים. אחד מהם בדיוק קופץ מאוכזב מתוך ענף. איזו חריצות! לא נעים לי להיות דודה ולשאול בני כמה הם, אבל יש לי הרגשה שהם אמורים לקום מחר לבית הספר. הם נפגשו כאן במקרה, אחרי שכל אחד בנפרד קרא את הרמז בקבוצה והיה בטוח כמוני שימצא שקית מתנדנדת על חוט ליד שלט ענקי שכתוב עליו "הנה זה". "לקחנו לכאן מונית, וניקח גם לנקודה הבאה", מסביר לי אחד מהם.
לא חבל על הכסף של המוניות? אתם לא מקבלים כמוני החזרים ממאקו, אני מקשה. "זה שווה אם נמצא בסוף שקית בשווי של 300 שקל", הוא מפנטז, בעוד חברו נעלם מאחורה בתוך מחילת עקרבים. בארור שתמצאו, רק עוד 40 בניינים חשוכים ו-60 חצרות עם פדופילים ואתם שם. אין מצב שהמשחק הזה לא נגמר עם כמה נעדרים.
הגראס מצלצל בפעמון
בשלב הזה מתברר שהרמז של חנה סנש בוטל, וצריך להמשיך לרמז הבא. "Ring the bell 4 times", אני מקריאה את הרמז מהאפליקציה, "'לא תרצח' ישלים לכם את הכתובת". אני חושבת קצת. "נראה לי שה'בל' וה-'4' מרמזים למילה בלפור", אני מציעה בביישנות, "ואם המשך הכתובת קשור לדיבר 'לא תרצח', זה כנראה הספרה 6, שזה מספר הדיבר". "זה נשמע נכון", אומרת מישהי. "אבל אולי זה סתם ניחוש גרוע", אני ממהרת להבהיר, "אל תסמכו עליי, אני רק עיתונאית, זבוב על הקיר, אני לא רוצה להטעות אתכם סתם". שתי בנות שירות לאומי מירושלים (לא דתיות! הן מבהירות) מחליטות להמשיך הלאה לנקודה הבאה באוטובוס, ואני מצטרפת. "אנחנו עושות את זה בעיקר בשביל החווייה, לא בשביל הגראס", אומרת אחת מהן, והשנייה מדגישה: "יותר בקטע של מחאה. המשחק הזה מראה לך כמה אנשים בעצם מעשנים, את הולכת ורואה פשוט המון משתתפים שמחפשים ביחד".
אנחנו חולפות על פני בחור שתקוע בתוך שיח, צועק לתוך הטלפון "איפה זה, אחי? אני לא רואה כלום!" לא ברור מה הסיפור שלו, אבל אני מחליטה להמר. "הרמז של חנה סנש בוטל", אני זורקת לו בלי להסתכל, מרגישה כמו מרגלת סובייטת שהפעילה עכשיו איש קשר. "הרמז בוטל?!" הוא צורח, "למה שלחתי אותי לפה יה דפקט?!" הוא שואג לטלפון, "סתם נכנסתי עכשיו לשיח? נכנס לי קוץ ליד בגללך!"
אנחנו ממשיכות לכיוון תחנת האוטובוס אבל איש הקוץ רץ אחרינו ורוצה להצטרף אלינו למסע, פאקינג הקוסם מארץ עוץ נהיה פה. "המשחק הזה ממש מאחד בין אנשים!" נוצצת אחת הבנות. "האמת שאני עושה את זה רק בשביל חבר שלי, שביקש שאמצא בשבילו", מודה הקוץ, "אני עצמי לא צריך חומר, יש לי 40 גרם בחודש בגלל דלקת פרקים. הי, יש לי קצת פה, רוצות לגלגל?" הבנות מתלהבות ומדלגות אחריו בתוך החושך לתוך חצר בית ספר נטושה, ואני באה איתן על תקן בייביסטר אונס כי לא נעים. וכך אני מוצאת את עצמי גלגל שישי בסליזייה, כששלושתם מגלגלים רפואי על הספסל החשוך והקוץ מפלרטט קשות עם אחת מהן באמצעות טריק ה"מה צבע העיניים שלך, תראי לי רגע מקרוב" העתיק. הכי כיף דלקת פרקים.
האפליקציה מהבהבת, "נמצאה שקית בבלפור 6". "ידעתי!" אני קוראת בתסכול, עד שסוף סוף פיענחתי חידה ויכולתי לזכות בפרס ולחזור לבעלי כמנצחת, בסוף חטף אותי איזה בחור רפואי לגינה חשוכה ופספסתי את המומנט.
ממש לא מחפשים גראס, רק עגיל
הרמז הבא מגיע: "שירתתם בצריפין? בטח הייתם קרובים לאברבנאל". עפתי לצריפין פינת אברבנאל והפעם זה קורה. בסמטה המתפוררת יש תנועה ערה של אנשים ופנסים. יופי, אף אחד לא יצא מפה עדיין עם השקית אבל נראה שכולם חוזרים הביתה עם טטנוס. נער צעיר תלוי מתנדנד מתוך ברזל חלוד שתקוע בקיר, מתחתיו בחור דוחף את הזרוע עד הסוף לתוך חור מטונף בקיר.
כל הסימטה הזאת רצופה כוכים וחורים וסדקים נסתרים, אז יש מספיק אופציות לכולם, וכולם מאובקים ושרוטים מכף רגל עד ראש. "אין, זה פה אחי", משוכנע בחור אחד והופך עציץ שלם באוויר. אני בעצמי נדבקת בהתלהבות ושולפת איזה גוש צמח מתוך העציץ, אולי מסתתר שם איזה צ'ופר. אין כלום, אבל נחתכתי באצבע מהחרסינה. נייס.
"מה כולם עושים פה?" נובח לפתע דייר מתוך אחד החלונות. לא נעים, השעה 11 בלילה ומסביב לבית שלו מתרוצצים שלושים איש והופכים פחים בהתרגשות. "נפל למישהי עגיל. אנחנו מחפשים אותו", ממציאה בחורה שמחטטת בעציצים. כולם יודעים שהמשטרה על המשחק, רק לא מזמן השתמשו שוטרים בתעודות זהות שהופיעו בקבוצה של טלגראס כדי לאתר סוחרי סמים, וברור לכולם שיש מעקב גם על הרמזים בקבוצה. אף אחד לא רוצה להסתבך עם אינפורמציה מיותרת.
חוזרת לכרית
אני כבר יותר משעה פה בסמטת צריפין, ועדיין לא נמצאה שקית. קבוצת צעירים בכיפות ברסלב הקציבה לעצמה להמשיך במשחק עד שהטלפון שלהם יכבה, "שזה עוד 14 אחוז". מארגנת המשחק מנדבת עוד רמז בלית ברירה, ומגלה שהשקית נמצאת בצריפין 29 מתחת לשלט עם מספר הבניין. כל המחפשים שועטים לנקודה, מטפסים אחד על השני, נתלים על הקירות, נופלים לחורים. אין כלום. "כנראה אחד הדיירים כאן מצא את זה ולקח", מסיק מישהו בעגמומיות ונושר מהגג. דממת אבל נופלת על כולם, כשהם מבינים שהגביע הקדוש נלקח מהם מבעוד מועד. חלק צונחים לאדמה, בוהים וחסרי מוטיבציה. חלק מתנערים, פותחים את האפליקציה ומסתערים על הרמז הבא, אחד מהם חולף על פניי ממלמל "חתן פרס סוקולוב לשנת 75... חתן פרס סוקולוב לשנת 75...". הברסלבים מתארגנים מחדש לפעילות, יש להם 12 אחוז, הם עוד יכולים לעשות את זה. אלוקים ורבי נחמן לצידם.
לי אישית אין מושג מיהו חתן פרס סוקולוב לשנת 75, אבל נדמה לי שהתשובה היא "הכרית שלי" כי אני מכוסה חול ושריטות ואין לי שום כוונה להמשיך את הריצות האלה כל הלילה. הסם שלי הוא בכלל דיאט קולה ותודה לאל שהוא חוקי, ואני לא צריכה לצרוך אותו במחיר מופקע מאיזה ווירד שתקן בקרן הרחוב, או להשתתף בפרויקט חיפושים חתרני כשהמשטרה בעקבותיי. אבל יש כאלה שאיתרע מזלם לחבב צמחים אסורים, ובאסה להם. לפחות הערב יש "חפש את המטמון" נוסף בנתניה, ועוד אחד במוצ"ש ברמת גן, כך שאם אתם במקרה מכירים בעל פה את שמות מפקדי האצ"ל ויש לכם כמה שעות פנויות, תעשו חיים.