פעם, טלפון סלולרי עם מקלדת אותיות ייעודית היה סמל סטטוס, ומי שהסתובב עם מכשיר כזה עם לוגו חברת RIM הקנדית סובב ראשים משל נהג ברולס-רויס. אבל השנים עברו, מכשירי המגע הפכו לחזות הכל (תרתי משמע) ו-RIM נאלצה לנקוט צעדים נואשים, כמו לפטר 3 מנכ"לים, להציע לסמסונג לקנות אותה ואפילו לשנות את שמה (שהיה ראשי תיבות של מחקר בתנועה) לשמה של סדרת המכשירים שלה, בלקברי.
בסופו של דבר, שום דבר לא עזר והחברה נכנעה לעידן הסמארטפונים וויתרה על מערכת ההפעלה שלה לטובת אנדרואיד של גוגל. התוצאה הראשונה של הניסיון החדש לצאת מהבוץ היא Priv, שהושק בארץ בשבוע שעבר, בייבוא אקסל טלקום ובשיווק פרטנר, במחיר מטורף של יותר מ-5,000 שקל (לעומת כ-3,600 במדינות אחרות). הסתובבנו איתו שבועיים כדי לברר האם למחיר הזה יש הצדקה.
עיצוב
הפריב הוא אחד המכשירים המרשימים בשוק, אם לא היפה שבהם: הוא לא עבה יותר ממכשירי אנדרואיד אחרים, למרות הפאנל הנפתח של המסך שתחתיו נמצאת המקלדת הפיזית. כמו כן, המסך שלו קמור בצדדים, בדומה למסך הגלקסי S6 ו-S7 בגרסת Edge, מה שהופך אותו לנוח יחסית לאחיזה למרות גודלו המפלצתי (והוא באמת מפלצתי).
בדופן העליונה שלו נמצאים מיקרופון סינון רעשים ומגירות ה-SIM (מסוג נאנו) וכרטיס הזיכרון; בדופן הימנית נמצאים כפתורי עוצמת השמע וביניהם כפתור השתקה פיזי למוזיקה – אנחנו חוזרים, למוזיקה, לא לצלצול – שלא ברור למה צריך אותו; כפתור ההפעלה, הכיבוי והנעילה/פתיחה נמצא בצד שמאל - כמו במכשירי הגלקסי הישנים, מיקום מאוד לא נוח; ובדופן התחתונה נמצאים שקע ההטענה ושקע האוזניות - שזה המכשיר היחיד שניתן לסלוח לו על המיקום הזה לחיבור האוזניות, שהרי בכל צד אחר של המכשיר חריץ האוזניות היה מתפצל בכל פתיחה של המקלדת.
בצד האחורי מוטבעת תבנית מחוספסת ורכה, שנעים למדי לאחוז בה, במרכזה מוטבע לוגו בלקברי מוכסף ובחלקה העליון המצלמה שלצידה שני מבזקי LED.
בחלק הקדמי, הקמור כאמור, נמצאים המסך והאפרכסת על פנל הזכוכית, ובתחתית שבכה המסתירה מיקרופון ורמקול ומזכירה שבכות קדמיות של מכוניות ספורט. השבכה מעט נמוכה יותר מהמסך, כך שאפשר לאחוז בה ולדחוף את המסך מעלה לחשיפת המקלדת הפיזית המוארת.
בסך הכל, המראה של המכשיר אלגנטי ויוקרתי מאוד – וזה כנראה הדבר הכי טוב שיש לנו לומר עליו.
ממשק
המכשיר מריץ את מערכת ההפעלה אנדרואיד של גוגל בגרסה 5 (העדכנית ביותר היא 6.0.1), עם ממשק מינימליסטי למדי, אך שונה מממשק האנדרואיד המקורי – ובצורה הכי גרועה שיכולה להיות: העברות של התוכנה נעשה ללא כל תשומת לב לתוצאה, וההשלכות הן היפוכי ימין-שמאל איומים. כך, למשל, מסכי הבית נגללית לכיוון ההפוך מזה המוצג עליהם (כלומר: אם אתם במסך השמאלי בתחתיתו יופיעו שלושה עיגולים שמראים כאילו אתם בימני, אך אם תנסו לגלול שמאלה הוא לא יזוז); האפליקציות של בלקברי נגללות גם הן לכיוון ההפוך מהמוצג; וכפתורים כמו "הבא" ו"הקודם" עולים אחד על השני באותו צד של המסך.
לבלקברי מקלדת מגע ייחודית משלה, ובה שורות האותיות מופרדות בפסים ריקים. עם כל אות שמקלידים, מוצגים מעל כמה מהאותיות במקלדת ניחושים למילה והחלקה על האות כלפי מעלה תשלים את המילה הרלוונטית. ההשלמה הזו עבדה לנו בצורה סבירה, אם כי אגרסיבית מאוד (היא מחליפה מילים שהיא תופסת כשגיאות בהקשה על רווח, וצריך ללחוץ פעמיים על כפתור המחיקה כדי להחזיר את המילה שניסינו לכתוב - בדומה למקלדות אוטומטיות אחרות). גם בעת שימוש במקלדת הפיזית עובדת ההשלמה האוטומטית, באופן בו שלוש מילים אפשריות מוצגות בתחתית המסך והחלקה מעלה על חלקה הימני, האמצעי או השמאלי של המקלדת משלים את המילה הרצויה. ואנחנו לא מדברים על החלקה על המסך, אלא על הכפתורים הפיזיים – שהם למעשה משטח מגע, שמאפשר גלילה של מסכים ואתרים, כמו גם ביצוע מחוות כמו מחיקת מילים בהחלקה לכיוון ההפוך מכיוון ההקלדה.
אלא שכל זה לא שווה כלום למשתמש הישראלי. משום שבחברה לא חשבו, משום מה, שיש צורך בדרך להחליף שפה באמצע ההקלדה ולא שילבו במקלדת כפתור או מחווה להחלפת שפה. במקום זה, בתחתית המסך מוצג כפתור שמאפשר להחליף מקלדות. לחיצה עליו מציגה בחלק העליון של המסך תפריט עם המקלדות המופעלות ומאפשרת לעבור ביניהן. אלו שתי לחיצות בשני קצוות של המכשיר, שאילצו אותנו לעבור מעבודה ביד אחת לעבודה בשתי ידיים בכל פעם שרצינו לעבור שפה. הדרך היחידה להימנע מהפיאסקו הזה היא להוריד מקלדת צד שלישי – מהלך שבלקברי לא תשכח להזהיר אתכם מפניו, שכן מקלדות של חברות אחרות עלולות לרגל אחריכם. אנחנו מעדיפים ריגול על עיכוב של 3 שניות בכל פעם שבא לנו להקליד מילה בשפה אחרת.
חומרה וביצועים
מבחינת המפרט, הפריב הוא מכשיר חזק למדי, עם מעבד משושה ליבות מסוג Snapdragon 808 (כמו זה שנמצא ב-LG G4) וזיכרון עבודה (RAM) בנפח 3 גיגה-בייט, אחסון פנימי בנפח 32 גיגה-בייט וחריץ הרחבה לכרטיסי microSD. המסך הוא מסוג AMOLED, בגודל 5.4 אינצ' וברזולוציית 2K – ענק ואיכותי, עם בהירות ממוצעת למדי.
בפועל, הביצועים שלו מאכזבים למדי. הוא אמנם לא איטי, אבל ממש לא מהיר. מדי פעם ניכר גמגום בפעולות והוא מתחמם ממש בקלות. לא ברור מה כל כך מכביד עליו, מפני שהוא מגיע כמעט בלי אפליקציות מובנות, מלבד אלו של גוגל וסט אפליקציות של בלקברי שממוקדות בתחום האבטחה – מהמקבילה שלה לוואטסאפ ועד DTEK, מין אפליקציה לניהול הרשאות של אפליקציות אחרות ואפשרויות אבטחה אחרות.
צילום
מכשיריה האחרונים של בלקברי ניסו להתחרות בסמארטפונים המובילים בתחום הצילום, בעזרת שילוב של רכיבים טובים ותוכנה של חברת Scalado השוודית, שלאחר שנרכשה על ידי נוקיה הפכה לתוכנת עיבוד התמונה של מכשירי לומיה, הנחשבים למצלמפונים הטובים בעולם.
בחוץ, 2 בצהריים, ולמרות זאת אם מתקרבים רואים מריחות וטשטושים
נתב"ג, 4 בבוקר. אחרי שלושה ניסיונות, סוף סוף מבינים בערך מה רואים בתמונה
גם במכשיר הזה השקיעה בלקברי במצלמה, עם חיישן 18 מגה-פיקסל ועדשה של שניידר-קרויצנאך הגרמנית. אבל תוצאות להשקעה הזו אין: תמונות באור יום יוצאות סבירות במקרה הטוב, ובתאורה מלאכותית (כלומר: בתוך מבנים) או בלילה – מטושטשות, מרוחות ובאופן כללי מביכות מדי לשיתוף.
די טוב זה לא מספיק
בתור מכשיר אנדרואיד ראשון של היצרנית, פריב אינו מכשיר גרוע. להיפך: הוא אפילו די טוב. הבעיה היא ש"די טוב" זה לא מספיק – בטח כאשר המחיר שדורשים עבורו גבוה יותר מאייפון 6s Plus או גלקסי S6 (ובקרוב גם S7). וכדי להוסיף חטא על פשע, רוב הבעיות במכשיר הן כאלו שאפשר היה לפתור לפני ההשקה אם מישהו היה טורח לבדוק את התוכנה. ומעל הכל – העובדה שהבעיה העיקרית היא במקלדת, גאוותה של החברה. אפילו חסידי בלקברי, שהיו עשויים להתאהב במכשיר הזה, יתחרטו על הרגע שבו נגעו במכשיר הזה כשיתקלו במנגנון החלפת השפה המסורבל.
הדבר היחיד שיכול אולי למתק את גזר הדין למכשיר הזה הוא עדכון תוכנה שישנה באופן רדיקלי את ההתאמה לעברית (ובכלל, לשפות שנכתבות מימין לשמאל). אבל יש לנו תחושה שהחברה, שממילא לא מוכנה להתחייב אפילו לעדכן את המכשיר לגרסאות אנדרואיד חדשות אלא רק לסתום בו פרצות אבטחה, לא תטרח לעשות זאת.