כולנו מכורים לטכנולוגיה, נקודה. ומי שעדיין חושב שהוא לא מכור, או שהוא יכול להסתדר בלי, שיעבור הלאה, הכתבה הזו לא בשבילו.

אישה מחבקת מחשב - פייסבוק (צילום: istockphoto)
הריגוש גורם לנו להתמכר לטכנולוגיה ממש כמו שאנחנו מתמכרים לאוכל או סקס|צילום: istockphoto

אם אי פעם תהיתם מה מושך אותנו כל כך בטכנולוגיה ומדוע מכשירים אלקטרוניים בכל הגדלים והמינים גורמים לנו להזיל ריר, אז הנה לכם התשובה, או לפחות אחת התשובות שהמדע יכול לספק: דופמין. זהו מוליך עצבי במוח המשפיע על הקשב והריכוז ומסתבר כי כאשר אנחנו נמצאים בתוך חוויה של חיפוש משהו או זכייה במשהו, המוח מפריש ממנו – והרבה. הדופמין מופרש לדוגמה כאשר אנחנו אוכלים, מקיימים יחסי מין או מעשנים. גם שתיית קפה מאפשרת לדופמין לזרום ביתר קלות במערכת הדם. הדופמין ממכר אותנו להתרגשות, ערנות וגירויים.

איך זה מתקשר לטכנולוגיה אתם שואלים? ובכן, התעשייה הראשונה שהפכה אותנו לעבדים שלה בזכות גירוי חוייתי היא תעשיית משחקי המחשב. רמת הגרפיקה הגבוהה יחד עם מעבדים רבי עוצמה מספקים לנו חוויה כמעט מציאותית ומה שנשאר זה רק תסריטאי טוב עם הרבה דמיון ואנחנו כבר נתמכר למשחק. לא פלא שבשנים האחרונות משחקי תפקידים, הרפתקאות וירי מצמידים מליוני שחקנים למסך למשך ימים שלמים בלי לזוז מהכסא. הם כולם מכורים לדופמין. אבל אנו מכורים לא רק למשחקי מחשב.

בחנו את עצמכם: כמה זמן לוקח לכם להרים את הטלפון מרגע ששמעתם את צליל קבלת ה-SMS?

(אם התשובה היתה יותר מעשר שניות, אתם כנראה משקרים לעצמכם)

יש לך הודעה (צילום: stock_xchng)
קיבלתם הודעה! מה, לא תבדקו? ברור שכן - וכמה שיותר מהר. להלן: התמכרות|צילום: stock_xchng

תחשבו על זה; פעם היו רק מחשבים אישיים וההתמודדות עם הטכנולוגיה הייתה קלה יותר. במרבית הבתים המחשב היה בחדר צדדי והיה יותר קל להתעלם ממנו. לא היינו מחוברים לאינטרנט ולמיילים בצורה רצופה כפי שקורה היום עם המחשבים הזעירים הנמצאים בכיס של כל אחד מאיתנו. אולי אתם מכירים אותם בשמם הנפוץ יותר – סמארטפונים או טלפונים ניידים חכמים. הם משאירים אותנו מחוברים לרשת כל הזמן ומספקים לנו גירויים בלתי פוסקים ומיידים. מישהו שולח לכם הודעת טקסט, אתם יודעים שקיבלתם אותה, הרי שמעתם את הצליל ועכשיו מתחיל מאבק עם המוח שלכם. ההתרגשות גוברת, מי זה כבר יכול להיות אתם שואלים או מה הוא רוצה. כמות הדופמין בדם עולה מההתרגשות ואתם לא יכולים לחכות – אתם מכורים.

ואם לא מספיק שהמכשירים הללו משאירים את רמת הדופמין שלנו גבוהה בכך שהם משאירים אותנו מחוברים לרשת בכל מקום ובכל זמן, הם גם מתחדשים בקצב מהיר ומוסיפים להתמכרות הטכנולוגית שלנו עוד גירויים. עשרות מכשירים חדשים יוצאים לשוק כל שנה. מערכות ההפעלה השונות מכילות מאות ואלפי פונקציות שרק מגבירות את הגירוי המתלווה לחקירה שלהן. חנויות אפליקציות כמו iTunes של אפל ו-Market של אנדרואיד מכילות כמות לא נגמרת של תוכנות שונות ומספקות לנו חווית חיפוש כאילו היינו מגלי ארצות חדשים. כולנו קולמבוסים, רק שבמקום להיות בספינה בים עם אנשים אמיתיים אנחנו קבורים בתוך מסך בגודל כף היד שלנו למשך שעות וימים. החדשנות ממכרת אותנו בדיוק כמו החוויות במשחקי המחשב. קצב צריכת הגירויים שלנו כל כך מהיר עד שהוא הפך אנשים שפעם היו רק מנהלים כמו סטיב ג'ובס, אריק שמידט וסטיב פאלמר לסלבריטאים. מסיבת עיתונאים אחרי מסיבת עיתונאים. השקה אחרי השקה. ואנחנו עדיין נשארים רעבים.

השפעת ההתמכרות: אנחנו לא מצליחים להתרכז ולא יודעים להחליט מה יותר חשוב

כמו כל התמכרות, גם זו לטכנולוגיה מביאה איתה תוצרי לוואי. החיפוש האינטנסיבי אחרי גירויים מוציא אותנו מריכוז ואפשר להגיד שגם מאיזון. החיבור המתמיד לרשת האינטרנט, הודעות דואר אלקטרוני, צ'אטים, ציוצים מטוויטר או זרם החדשות מפייסבוק, הן כולן טכנולוגיות האחראיות על חוסר המיקוד והריכוז שלנו וזה מפריע לנו לבצע פעולות פשוטות הדורשות ריכוז מינימלי. נהיגה ברכב, ארוחה עם בן או בת הזוג, משחק עם הילד או שיחה עם חבר, כל הפעולות הללו קשות יותר לביצוע היום מאשר פעם בגלל הסחות הדעת שיוצרים המכשירים האלקטרוניים. אנחנו פשוט לא יכולים שלא להוציא את הטלפון הנייד מהכיס, המחשב הנייד מהתיק או ללכת רגע לבדוק מה קורה בחדשות בטלוויזיה.

תוצר לוואי נוסף הוא היכולת שלנו לסנן את המידע החשוב לנו. קליי שירקי, מומחה לתחום, מסביר כי מאז המצאת מכונת הדפוס ועד תחילת האינטרנט היו מערכות עיתונים והוצאות ספרים שסיננו לנו את המידע לכזה חשוב יותר וחשוב פחות. באינטרנט אין מי שיעשה זאת עבורנו וצריך לזכור כי כמות המידע שאנו צורכים היום גדולה פי שלוש לעומת הכמות שצרכנו לפני חמישים שנה. במציאות של היום אנחנו תחת עומס יתר של מידע. הכל זורם אלינו בזמן אמת אבל אין לנו כלים מספיק טובים שייצרו עבורנו מדרג חשיבות. האם הפיגוע שאירע בשטחים יותר חשוב מהפגיעה הרגשית שחוותה ידידה שלנו בפייסבוק? האם המייל שקיבלתי כרגע לסמארטפון יותר חשוב מהשיחה שאני מנהל כרגע עם הבוס שלי? הכל הפך לכאן ועכשיו והכל מגרה אותנו והכי גרוע – הכל זמין לנו.

איש עסוק (צילום: Pinopic, Istock)
מולטיטסקינג זה מיתוס. המציאות היא שאנחנו פשוט מאבדים ריכוז|צילום: Pinopic, Istock

תוצר לוואי שלישי הוא שילוב של השניים הקודמים. בגלל שאנו זמינים כל הזמן וחשופים לכמות גדולה של מידע מקננת בנו המחשבה שאנחנו יכולים לבצע מספר משימות בו זמנית - מולטיטסקינג. יש החושבים כי היכולת לשלב פעילויות כמו לרוץ ולשמוע שירים או לראות טלוויזיה ולהתאמן מספקת הוכחה לכך. במציאות, כאשר מדובר בפעולות מורכבות יותר, אנחנו פשוט מסיטים את הריכוז שלנו הלוך וחזור בין משימות וזה הופך את השורה התחתונה שלנו לפחות טובה.

דייב קרנשאו ,מאמן עסקי, חושב שיכולת המולטיטסקינג זה מיתוס, ושלמעשה ביצוע מספר פעולות במקביל פוגע ביעילות. "מצאתי שהרבה אנשים חושבים שמולטיטסקינג היא פעילות יעילה. זה מקובל חברתית להחליף משימות כל הזמן וכמו שכמות המעשנים ירדה ככל שהעישון נהיה פחות מקובל חברתית, כך יקרה גם עם ריבוי המשימות בו זמנית", אומר קרנשאו.

ההתמכרות לטכנולוגיה, אם כן, הופכת אותנו לעבדים של גירויים. מסתבר שבכל זאת אפשר לעבוד על הטבע וחומרים כמו דופמין מופרשים למערכת הדם שלנו וגורמים לנו להרגיש טוב, גם אם לא מדובר בפעולות חיוניות שאמורות לשמר את הגוף והגזע שלנו. מצד שני, אם תתמכו בעובדה שאנו יצורים תבונתיים וככאלו גם מודעים לבעיה שיצרה הטכנולוגיה, אז בטח יש לנו גם אפשרות להיגמל. ובכן, יש.

רוצים להיגמל? תתחילו מלשים את הסלולרי במקום בו לא תראו ולא תשמעו אותו

לא קל להיגמל מטכנולוגיה, אבל זה בהחלט אפשרי. תתחילו בטלפון הנייד. בשלב הראשון ניתן לכבות את כל הצלילים והוויברציות בכל הודעת מייל, ציוץ או חדשה מפייסבוק ואפשר גם לשים אותו במצב שקט. אם תבדקו אותו פעם בשעה לא יקרה כלום, אלא אם כן אתם דואגים לחיים של מישהו. בשלב השני תאמנו את עצמכם להשאיר אותו בתיק (על שקט, כמובן) במהלך פגישה עם בן אדם אחר, בין שזה בעבודה או בחיים הפרטיים. עם הזמן מצב המתח הנלווה לכל הודעה חדשה ירד, כמות הגירויים הלא רלוונטים תפחת ואתם תהיו מרוכזים יותר, יעילים יותר ונינוחים יותר.

טלפון שבור (צילום: carrollphoto, Istock)
גם זאת אפשרות|צילום: carrollphoto, Istock

אחרי הטלפון הנייד תמשיכו לתיבת הדואר האלקטרוני ואם דיברנו על סינון מידע, זה המקום. תעברו על כל ההודעות האחרונות שקיבלתם ותחליטו איזה שולח יותר חשוב ואיזה פחות חשוב. אלו שלא מספקים לכם מידע חיוני לחיים שלכם ראויים להיות מוסרים באופן מלא ופשוט תבטלו את הרישום אליהם. אם קשה לכם, אל תתביישו להיעזר באמצעים שאחרים פיתחו עבורכם; חברות גוגל ומיקרוסופט פיתחו מנגנונים שיעקבו אחרי תיבת הדואר שלכם ויקבעו עבורכם מה חשוב יותר. ויש גם תוספים לדפדפנים, כמו Boomerang, שיעזרו לכם להכניס את השליחה והקבלה של הדואר למסגרת זמנים ידועה מראש.

כמו כל דבר בחיים, הכול מתחיל ונגמר בכוח הרצון של כל אחד מאתנו. אפשר להיגמל מההתמכרות לטכנולוגיה. וגם אלו שחשבו בהתחלה שהכתבה לא בשבילם ובכל זאת המשיכו, מבינים שרובנו, בדרך זו או אחרת, מכורים. ההשפעה של כמות המידע, הזמינות שלו וכמות הגירויים שהוא יוצר במוח שלנו עדיין אינה ידועה למדענים וייתכן שאנחנו עושים לעצמנו יותר נזק מתועלת. לאנשים היום יותר קשה להירדם, יותר אנשים מגיעים לבתי חולים עם התקפי לב ויש הרגשה שהעומס הכללי בחיים שלנו רק הולך וגדל. בהינתן עולם כזה אין פלא שההמלצה הטובה ביותר שהרפואה יכולה לתת לנו היא לנוח יותר, לאכול נכון ולהתאמן.

לצערנו הבעיה היחידה שהרפואה מקשרת לטכנולוגיה היא הקרינה; עדיין לא צריך מרשם מרופא כדי לרכוש טלפון או מחשב נייד ואף אחד לא בודק את המוכנות הנפשית שלנו לפני חתימה על טופס הצטרפות לספק האינטרנט. אנו מקווים שגם זה יגיע וכמו שאמר דייב, הכול עניין של אופנה; אם התרבות תשתנה היא תשנה גם אותנו, כמו שקרה עם הסיגריות. עד אז אנו מקווים כי לפחות תהיו מודעים לבעיה, כי בסופו של דבר מודעות היא הצעד הראשון בכל תוכנית גמילה.

 >> זה בדיוק הזמן להצטרף לתנועת ההתנגדות לפייסבוק