בית המשפט החליט לרחם על ד"ר ג'קי סרוב - מצוין. בית המשפט חשב שיש לאזן בין חומרת העבירות לבין העונש שנגזר עליו - טוב ויפה. בית המשפט חשב שהעונש שגזר עליו בית משפט השלום אינו מידתי אל מול תרומתו ארוכת השנים לקהילה ואישיותו - טוב מאוד.
בית המשפט החליט שהרופא הזה נענש דיו כשאיבד את משרתו, מעמדו וכבודו - סביר. אבל, לא סביר לקבוע שבסיפור הזה יש "חורים שחורים", שאלות לא פתורות, שאין מניע, שרדיפת בצע לא היתה כאן. "סוגיית המניע", כתבו השופטים, "נותרה ללא הכרעה". ההיבט של השחיתות מקבל פנים אחרות, במיוחד כשלא מציג מניע אחר שעוצמתו זהה ומקבילה לתאוות בצע. יותר מהכל יש כאן לוליינות משפטית, קביעות לא הגיונות של השופטים.
השופטים קבעו שד"ר סרוב לא פחד מאסי אבוטבול. הם קבעו שרופא שמפחד מעבריין לא שולח אליו שליחים כדי לגבות חוב - אבל סרוב עשה זאת פעמיים. השופטים קבעו שאיש ציבור שמקבל תמורה עבור פעולה הקשורה במילוי תפקידו מקבל שוחד. ברור שיש כאן שוחד.
"לא פחד הכתיב את קבלת הכסף"
העובדות בתיק הזה ברורות, הן עולות בצורה מובהקת גם מהודאתו של ד"ר סרוב במשטרה. בית המשפט דחה את טענת פרקליטו של סרוב כי ההודאה היא : "מסמך מבולבל, חסר הגיון פנימי שאין לייחס לו משקל". השופטים העירו כי הסיטואציה של חקירת משטרה אינה נוחה, היא מלחיצה מאוד. אף אדם לא חש בנוח אל מול החשד, אל מול החוקרים.
אבל השופטים שקבעו פה אחד כי סרוב לא פחד וקיבל שוחד לא מצאו את המניע. "לא פחד הכתיב את קבלת הכסף ומאום לא נכפה על סרוב", כתבו השופטים. "מערכת יחסים של קח ותן יש כאן. סרוב העניק יחס מיוחד לאבוטבול כשהיה בבית החולים וקיבל תמורה עבור יחס זה".
השופטים טענו כי סרוב לא ניצל את מצוקתו של החולה (אבוטבול). הם קבעו כי סרוב טיפל במסירות במיון גם בידוענים וגם בעלובי החיים. אבל כל מי שפוקד את חדרי המיון יודע עד כמה דלים המשאבים. כל אחד שמבקר במיון יודע מה המשמעות שידוען או עבריין מקבל יחס מועדף, קיצור תור, שכשמלווה אותו מנהל מחלקת המיון בכבודו ובעצמו.
רבותיי השופטים, לא צריך לחפור עמוק ולהתפלפל. מי שמבקש כסף עבור טיפול, שולח גובה ודוחפים לו כסך לחלוק ומשתמש בו - רוצה את הכסף ומעוניין בו. העובדה שמדובר בסכום נמוך, לא רק שלא מחלישה את המניע - אהבת השלמונים - אלא מחזקת אותו.
טורים נוספים של גיא פלג: