שנות החמישים
הגראמי הראשון (1959): טקס פרסי הגראמי הראשון נערך ב-4 במאי בניו יורק ובלוס אנג'לס. הטקס, שלימים הפך לאחד האירועים הטלוויזיוניים החשובים בתרבות האמריקאית, לא שודר בטלוויזיה והתקיים כארוחת ערב חגיגית. בין הזוכים: דומניקו מודוניו (תקליט השנה "Nel blu dipinto di blu"), פרנק סינטרה (זמר השנה) ואלה פיצג'רלד (זמרת השנה).
הגראמי השני (1959): הטקס השני נערך שישה חודשים לאחר הראשון, ב-29 בנובמבר. בניגוד לקודמו, כל מי שרכשו מסך קטן לביתם, כבר יכלו לצפות בטקס עמוס הכוכבים בטלוויזיה. למרבה הצער זו היתה הקלטה שריכזה את הקטעים הגדולים ולא שידור חי מהטקס.
שנות השישים
ארבע חיפושיות (1965): שנות ה-60 של המאה ה-20 התפארו בשדרת כוכבים שכוללת בין היתר את טוני בנט, הנרי מנציני, ברברה סטרייסנד, סיימון וגרפונקל וג'ודי גרלנד. לטקס הגראמי של אותה שנה, הגיעו גם ארבעה מוסקטרים צעירים בשם ג'ון לנון, פול מקרטני, ג'ורג' הריסון ורינגו סטאר, וקטפו את פרס תגלית השנה.
שנות השבעים
הגראמי מגיע לטלוויזיה (1971): לאחר שנים של שידורי פוסט-גראמי מוקלטים, הטקס המסורתי מגיע לשידור החי של הטלוויזיה וקורא לכל תושבי הכפר הגלובלי להצטרף. באותו ערב היסטורי, ארית'ה פרנקלין עולה לבמה ומבצעת את "Bridge Over Troubled Water".
ברוכים הבאים להוטל קליפורניה (1978): הטקס ה-20 זכור בעיקר בזכות צליל הגיטרות החשמליות שבקעו מהאולפן בלוס אנג'לס. האיגלז זוכים בתקליט השנה על אחת היצירות המנוגנות ביותר במוזיקה הקלה. כן, "הוטל קליפורניה" כזה ישן.
שנות השמונים
לזכרו של ג'ון לנון (1982): יוקו אונו עולה לבמה עם שון הקטן, בן 6 סך הכל, ומקבלת את פרס אלבום השנה בזכות "Double Fantasy", עליו עבדה עם ג'ון והמפיק ג'ק דאגלס. שנתיים ארוכות חולפות מאז שלנון נרצח, ועל בימת הגראמי יוקו מצליחה בקושי להגיב. לבסוף היא אומרת: "שנינו, ג'ון ואני, תמיד היינו גאים ושמחים להיות חלק מהמין האנושי. הוא עשה מוזיקה טובה לכדור הארץ וליקום".
מלך מלכי המלכים (1984, 1985): מייקל ג'קסון זוכה בשמונה פרסים בליל גראמי אחד וקובע שיא (הודות ל"Thriller"). לאחר מכן הוא עולה לבמה ומבצע את אחד הלהיטים הגדולים של הפופ, "Billie Jean". אם לא מצאתם סיפוק במלך אחד, ב-1985 מגיעה שנתו הגדולה של פרינס בגראמי.
האדמה מתחת לרגליים של הביסטי בויז (1987): הטקס המעונב והמשעמם מנסה להתרגל לנוכחות הכמעט טורדנית של חברי הביסטי בויז, שעולים ב-1987 לבמה ומעניקים פרס לרוברט פאלמר שנבחר לזמר הרוק של השנה. הצפייה בקטע תכלול את אחת מהתחושות הבאות (או כולן): מבוכה, בעתה, שחרור, ציפייה לאסון והתרגשות.
שנות ה-90
ג'ק ובוב (1991): ג'ק ניקולסון ובוב דילן מסתחבקים. צריך יותר מזה?
דמעות בגן עדן (1993): אריק קלפטון זוכה בפרס שיר השנה ועולה לבמה לבצע את "Tears in Heaven", שנכתב לאחר מותו של בנו בן ה-4. אחד מהרגעים הצרובים-עמוק ומרגשים של הגראמי בכל שנותיו.
עפרה (1993): לאחר שהתמקמה במעלה מצעד הבילבורד, עפרה חזה הופכת בתחילת הניינטיז לישראלית הראשונה שמועמדת לקבל את פרס הגראמי, בזכות אלבומה מ-1992 "קריה". היא אגב הפסידה את הפסלון לסרג'יו מנדז.
שנות ה-2000
לעולם לא נשכח (2000): מילניום. ג'ניפר לופז עולה לבמה עם שמלה ירוקה וגורמת לעתיד כולו להחוויר.
ברוס, דייב, אלביס, ואן (2003): 2002 היתה שנתו האחרונה של מנהיג הקלאש ג'ו סטרומר. על במת הגראמי, כמה חודשים לאחר מכן, עלו ברוס ספרינגסטין, אלביס קוסטלו, דייב גרוהל וואן זנדט וביצעו מחווה לאגדת הלונדון קולינג.
למלכה יש בית, למלך יש כתר (2004): לפני גלי הקווין בי, ביונסה ופרינס נפגשו על במת הגארמי וביצעו את "Purple Rain". לביונסה יש אאוטפיט מחליא ותוף מרים, לפרינס יש עשר אצבעות איתן הוא יודע לעשות הכל.
גרוליז, כאן מדונה (2006): דיימון אלברן וג'יימי האוולט שולפים את טריק ההולוגרמה, שבזמנו לא היה נפוץ כל כך, בביצוע ל"Feel Good Inc". כדי להחריף את הדיבור הם גם מלווים את מדונה ב" Hung Up".
זמן גמילה (2008): באמצעות שידורי לווין, כשהיא נמצאת בלונדון עם להקתה, איימי ווינהאוס קוטפת את פרס תגלית השנה ומגיבה ככה:
העשור האחרון
ביצת גאגא (2011): על השטיח האדום ביצה הפתעה, ובתוכה ליידי גאגא. בלי שנתנה ראיונות כי נתקעה בפנים, גאגא עלתה לבמה ושרה את "Born This Way". זה נגמר בשלושה פרסי גראמי.
אדל אחת (2012): אדל מבצעת את "Rolling in the Deep" וחוזרת הביתה עם שישה פרסי גראמי ולהיט שמעתה ואילך יבוצע בכל אודישן מוזיקלי, לפחות עד סופו של עידן הריאליטי.