אמפי שוּני בבנימינה מלא עד אפס מקום. 1,400 כרטיסים נמכרו מראש. רובם לנשים, בכל הגילים. חלק קטן מהן הגיע עם בני זוג, אבל נדמה שהן מעדיפות לבוא בחבורה. מה שקראו פעם ערב בנות. רותם כהן עולה לבמה בחולצת הוואי פרחונית, מכנסיים לבנים צמודים וסניקרס בצהוב זוהר. הסניקרס לא ממש מתאימות; בהמשך יתברר שהנעליים שתכנן לנעול, מבית דולצ'ה וגבאנה, נגנבו בזמן הסאונד צ'ק עם זוג נוסף והבושם האהוב על כהן. כך שהנעליים לא רק צהובות מדי: הן גם קטנות במידה ולוחצות לו על הרגל.
מי גנב את הנעליים של רותם כהן? האם זה אחד הפועלים במקום? אולי זאת מעריצה שהסתננה והייתה חייבת להשיג חתיכה ממנו, כל דבר? בינתיים זה נשאר סוד.
רותם כהן שר על במות רק חמש שנים והוציא שלושה אלבומים בלבד, אבל בזמן הקצר הזה הוא נכנס לרשימת הזמרים שיש להם "מעריצות". לכל זמר או זמרת מצליחים יש מעריצות, אבל רק לסוג מסוים יש עדרי "מעריצות". כך היה בשעתו עם מייק ברנט, עם אדם, עם היי פייב, עם הראל סקעת, ועכשיו זה קורה לרותם כהן. הוא מסחרר נשים. הן באות, שרות איתו את כל המילים בשיריו הרומנטיים, ואינן יודעות שובע. רק תן להן עוד. זה כנראה מה שהביא לו במהירות קמפיין גדול (לחברת "אייס"), ויש לזה כמובן גם צד שני, כמו הפעם ההיא שיצא עם הכלבה שלו שאקירה לקניון והרשת מיד עסקה בשאלה אם אסף או לא אסף את מה שהיא השאירה.
אבל רגע עם הרכילות, בואו נתרכז ב"מעריצות". לכהן עצמו אין הסבר אמיתי איך ולמה זה קרה. על השאלה למה זה מדבר כל כך לנשים הוא עונה: "לא יודע. אולי הגל הלטיני הוא כזה. גם בהופעות של אנריקה איגלסיאס זה ככה".
תנסה עוד קצת.
"בחורות אומרות לי שאני אומר דברים בלי לפחד. שאני נשמע רגיש, שאני גבר שלא מפחד ללכת עם הרגישות. ואולי זה יותר פשוט: אני גבר. המוזיקה סקסית. השירים רומנטיים. מה עוד צריך?".
אולי משמעות.
"אז זהו, שהמשמעות היא רומנטית. אני לא זמר מחאה, ומצד שני אני לא שר 'בואי ניסע לרומניה'. זהו".
אתה גם בלתי מושג.
"שמע, אני יכול לצאת עם מישהי שבאה להופעות שלי. וזה בסדר, אני מעדיף מישהי פשוטה. כמוני. אני יכול לצאת עם מישהי שעובדת נגיד בביטוח".
בביטוח?
"אתה יודע מה, בביטוח ישיר. מה הבעיה?".
לי אין בעיה. צא עם בחורות מביטוח ישיר. אולי זה מסובך לצאת עם בחורות שמחכות שתשיר להן במיטה.
"נכון. אז הייתה בחורה שאמרה לי, 'ומה יהיה מחר? אני אוהבת לנסוע בבוקר בפקק ולשמוע אותך שר. איך אני אשמע אותך עכשיו בפקקים?'. בוא נגיד שאם זאת הייתה הבעיה, היינו מסתדרים".
אז מה כן?
"יש לי המון פיתויים על הבמה והצעות. אבל אני מאוד לא נותן לעצמי להתברדק עם פיתויים ליליים".
למה?
"כי אחרי הופעה אני רוצה רק שקט. לא מסיבות, לא יציאות, לא אנשים. הביתה. אני מתרגל לחיות את הלבד הזה".
מה עם 'לא טוב היות האדם לבדו'?
"אני לא אוהב מסגרת. רק בשנתיים האחרונות אני יכול כאילו לתת לבחורות להישאר בלילה. אני אומר לעצמי, יאללה, אני לא מזמין מונית. אני מנסה להיות פחות קשה, פחות ביקורתי".
וזה קשור להצלחה?
"גם בשנים שהייתי לא מפורסם היה לי קשה למצוא, ועכשיו עוד יותר. מה, אני אצא לדייטים?".
הייתה לך בכלל מערכת יחסים ארוכה עם מישהי?
"בוודאי, ברור. אני איש של בית. האחרונה, למשל, היא הייתה כאילו סטוץ. אבל זה סטוץ שנמשך שנתיים וחצי, וזאת הייתה רק היא".
וזה מספיק?
"לא. האמת היא שבא לי להתבגר, בא לי שזה יקרה. אהבה. לחזור הביתה למישהי".
ובינתיים התחילו בכלל שמועות שאתה הומו.
"אני יודע".
ו...
"לא מטריד אותי. חי עם זה בשלום".
"לא היה לי כסף לשלם שכר דירה"
רותם כהן כבר ויתר על הרעיון להיות זמר מצליח. זה היה החלום שלו הרבה שנים, עוד כנער בלוד. אבל איכשהו זה לא קרה. אפשר לומר שהוא לא ממש האמין שזה יקרה לו, לא האמין בעצמו.
הוא היה בלהקה צבאית, אבל היא לא הייתה זוהרת: להקת פיקוד העורף. וגם בה הוא לא בלט. "זה קרה במקרה. וגם אמרתי לעצמי, זה לא הדבר עצמו, זאת לא הלהקה האמיתית. לא הייתי מיוחד. האמת, אני לא הייתי מקבל אותי". לא שמישה אחר בלט שם במיוחד. אף אחד מחבריו ללהקה לא הפך לזמר או זמרת בעל שם.
אחרי הצבא התקבל לבית הספר של ניסן נתיב. "עברתי שם ברחוב הרצל ליד הבית ספר, ראיתי את השלט. הייתי בן 22. אמרתי לעצמי 'אני אכנס'. הצצתי, ראיתי אנשים עושים כאלה 'נשימות', נראה לי מגניב. הלכתי לבחינות וניסן אמר לי, 'אני מקבל אותך, אבל לא לתל אביב. לירושלים! ועוד פעם אני לא בלהקה האמיתית, אני בלהקה ליד. אז שנה וחצי הייתי בבית ספר בירושלים ושם גיליתי שוב את המוזיקה וכמה זה בוער לי. נכנסתי לניסן ואמרתי לו שאני עוזב. הוא שאל למה ועניתי: 'אין לי כסף, יש לי חובות. גיליתי את המוזיקה מחדש, זה הלב שלי'. הוא הסתכל עליי. 'לא חבל, אחרי שנה וחצי?'. אמרתי לו, 'עשית את שלך', והלכתי. חזרתי לתל אביב והתחלתי לכתוב".
הוא לא האמין שמישהו ירצה בו כזמר או ככותב, אבל שום דבר אחר לא עניין אותו. "הייתי עובד שבועיים בקפה, נניח בלונדון מיניסטור, רק שאבא שלי יירד ממני, ואז לא עובד עוד ארבעה חודשים. גם לא הייתי אוסף את הכסף שהיו חייבים לי. בגדול יש לי בתל אביב מלא כספים מפוזרים. עבדתי בנתב"ג, בג'וסלנד, לא היה לי גרוש, אבל הכסף לא עניין אותי. יש לי, אין לי. בשלב מסוים פשוט לא היה לי כלום. גם לא לשלם שכר דירה".
נשמע לא קל.
"תדע לך שאני סוחב את זה עד היום. כשאני הולך לכספומט, אם אני עם אנשים, אני מנסה שהם לא יתקרבו כדי שאם חס וחלילה הוא יבלע לי אותו לא תהיה פדיחה".
הוא אפילו ניסה להיות מבקר מוזיקה. כתב לאתר "וואלה" על הופעה של גבע אלון. "כל כך נהניתי שהעורך אמר לי: 'תשמע, זה משעמם. כתבת שהכל נהדר וזהו'".
את השיר הראשון שלו, "תראה אותך", כתב כשיצא מהופעה של דנה ברגר. הוא שלח לה את השיר, היא אמרה שהוא יפה, אבל לקח לה שמונה שנים להקליט אותו. בינתיים הוא המשיך להקליט סקיצות משיריו באולפן ביתי. ואז הגיע רגע המזל שלו. אייל גולן שמע בטעות את השירים במכונית של בת דודה של כהן באילת, והוא צלצל. שאל אם כהן יכול לבוא אליו הביתה לרחובות.
כהן כמובן נסע הכי מהר שאפשר ונרקמה שם ידידות. גולן התחיל להקליט שירים שלו. "נגעת לי בלב" היה המפורסם שבהם עד שהגיע "כשאחר" שהלחין למילים של נועם חורב.
את "אל העולם שלך", השיר שישנה את חייו, הציע ללירן דנינו לפני שהקליט אותו בעצמו. דנינו לא אהב את השיר מספיק. "זה תמיד מעליב", אומר כהן. "אפילו כשאתה כבר יודע שזה לא משנה ולכל שיר יימצא בסוף המקום שלו. עדיין, כשאתה מביא נגיד שיר לשלומי שבת, במקרה הזה את 'נגעת לי בלב', שאתה חושב שהוא מוצלח, והוא אומר 'לא, יש לי מספיק בלדות' - זה לא כיף".
לפני הפריצה התפרנס כהן גם משירה בסלונים, באירועים פרטיים. בא עם גיטרה וניגן להנאת האורחים. תמיד היה מי שאמר לו, "אתה חייב להכיר את ההוא, הוא ישים עליך כסף". עד שערב אחד באמת ניגש מישהו, שאל אותו מה הוא צריך כדי להקליט את השירים שלו ולהוציא אותם. כהן ענה "20 אלף שקל". למחרת בבוקר הוא קיבל את הכסף והקליט את "אל העולם שלך".
"עד לאותו רגע", הוא מסביר, "נורא סיפק אותי לכתוב לאחרים. נטשתי את רותם הזמר, ממילא לא עניינתי אף אחד. גם כל הזמן הרגשתי שזה לא מספיק טוב. נרתעתי למשל מלשיר למוזיקאים. אפשר להגיד שוויתרתי על החלום לשיר ועברתי לקבל כסף מאקו"ם".
"איך שהתחיל השיר נדלקו 55 אלף טלפונים לצלם"
"אל העולם שלך" נהיה להיט גדול שהוביל לאלבום ראשון מצליח, וכהן עלה על הנתיב להצלחה. בגיל 33 יצא למסע שזמרים בדרך כלל יוצאים אליו בתחילת שנות ה-20 שלהם. האלבום השלישי שלו, עם הלהיט "כל כך יפה לך", כבר הביא אותו הקיץ להופעה הראשונה בקיסריה. בדרך הבין כהן את הדבר החשוב באמת: הנישה שלו היא להיות התשובה הישראלית לגל הלטיני, או לפחות להיות נציג הגל הזה בישראל. "לא גדלתי על מזרחית או ים תיכוני או איך שתקרא לזה", הוא מסביר. "אני מרוקאי וטריפוליטאי, אבל ההורים שלי לא השמיעו את זה. הם מאוד לא מזרחיים במוזיקה, ולא ממקום משתכנז. הם אהבו את חוליו איגלסיאס אז גדלתי עליו, ובמקביל גם על אנריקה".
תסביר.
"כאילו, הוא מבוגר ממני, אבל לא בהרבה. וכשהוא התפרסם הייתה לי תחושה שמה שהוא עושה זה בדיוק מה שאני רוצה לעשות, ושאנחנו צריכים להכיר".
אוקיי.
"אל תצחק. כשהייתי בלהקה צבאית יצא 'ביילמוס', והייתי צופה בקליפ ובהופעות של זה שוב ושוב ואומר: ככה אני רוצה. ככה אני אעשה".
את ההשפעות הלטיניות הוא ניסה כבר ככותב. "הייתי מביא שיר לאייל, והוא היה אומר לי שזה לא לטעם הישראלי, זה לטיני מדי. אז הלכתי צעד אחורה. אבל כשהתחלתי להיות רותם כהן הזמר, הבנתי שזה מתאים".
לקראת האלבום השלישי החליט כהן להמר על כל הקופה. הוא יצר קשר עם הזמר הקובני דסמר בואנו כדי להקליט איתו את הלהיט "כל כך יפה לך", מהדורה ישראלית של הסטייל הלטיני החדש, בצ'אטה.
כהן גם נסע עד קובה כדי להקליט את השיר עם מוזיקאים אותנטיים. לשמחתו התברר שממש באותם רגעים נמצא באי גם אנריקה איגלסיאס שמצלם קליפ. כך נולדה הפגישה הראשונה. דסמר לקח אותו לסט של איגלסיאס, אמרו שלום-שלום ואפילו "אולי נעשה פעם משהו ביחד" ונפרדו. דסמר היה זה שנדלק על המשפט "נעשה משהו ביחד" ושכנע את אנריקה להקליט דואט של "Subeme La Radio" בספרדית ועברית עם כהן לקראת ההופעה בישראל.
הדואט אמנם הוקלט בנפרד, אבל אי אפשר להפריז בתיאור ההשפעה שלו על הקריירה של כהן, על התפיסה העצמית שלו. שלא לדבר על רגע השיא שלו כזמר: דואט משותף עם אנריקה בפארק הירקון מול 55 אלף איש.
קשה שלא לחוש את ההתרגשות של כהן כשהוא מדבר על איגלסיאס. "הוא חיזק בי את האמונה שככל שאתה יותר גדול, מצליח יותר ובטוח יותר במי שאתה, ככה אתה נהיה בן אדם יותר נחמד".
אז נפגשת איתו בקובה, מתי הייתה הפעם הבאה?
"בבודפשט מאחורי הקלעים. זה היה אחרי שיצאו השיר והקליפ, הוזמנו אליו לאחורי הקלעים להופעה ענקית, והוא לחץ לי את היד ועבר הלאה, כאילו לא מזהה אותי. אבל פתאום הוא תפס את עצמו ונרגענו. כשהוא הגיע לישראל הוא הודיע שנשיר ביחד על הבמה".
איך הייתה הפגישה השלישית?
"כבר לגמרי אחרת. היינו קרוון ליד קרוון. נכנסתי אליו עם שאקירה, הכלבה שלי, והוא ישר התחיל לשחק איתה. הייתה אווירה חברית".
ואז עליתם לבמה.
"זה היה מדהים. איך שהתחיל השיר נדלקו כל הטלפונים לצלם, 55 אלף איש ביחד. אני שומע אותו ואני רץ לבמה פנימה, והרגשתי שאני מקבל כוחות שפשוט אין כאלה. הלוואי שהייתי יכול לצלם את עצמי מהצד ברגעים האלה ולהקפיא את התמונה. זה היה ממש רגע התעלות כזה, שאתה מבין שהוא חד פעמי, ואתה מבין שאתה חייב לתת את הופעת חייך. וזה מה שעשיתי".
"אתה לא יכול להוריד את המים לפני שעשית פיפי"
מאז החלומות שלו כהן אחרים. אחרי שהפך לגבר הראשון של הפופ הלטיני בישראל, הוא רוצה לכבוש את העולם הלטיני כולו. בימים אלה הוא כותב שירים לזמרים מדרום אמריקה, מנסה ליצור עוד שיתופי פעולה. בעוד חודש יטוס למיאמי, שם ייכנס לאולפן הקלטות. אנריקה איגלסיאס לא יהיה מאוד רחוק ממנו והוא מקווה שייצא להם להיפגש, אולי להקליט עוד דואט. עד שזה יקרה הוא ממשיך להזכיר לעצמו שכמעט ויתר על החלום, שחשוב להישאר קרוב לרצפה. "אני תמיד ארגיש שלא מגיע לי", הוא מתוודה. "כואב לי להגיד, אבל אני לא מפרגן לעצמי באמת".
למה?
"לא יודע. זה מצחיק, אבל נניח כשאני מסתכל על תמונות של עצמי, אז רק אחרי שעוברות חמש שנים אני אומר לעצמי: נראית טוב אז".
תגיד, איך זה שלא הלכת אף פעם ל"כוכב נולד"?
"נראה לך? אני מפחד מהצל של עצמי".
אבל לא רשמו אותך אף פעם? דודה? חברה?
"צלצלו אלי פעם, אחרי כמה עונות. נפגעתי. ושאלתי איך הגעתם אלי? מה פתאום?".
למה מה פתאום?
"אני מאמין שהקהל יודע לזהות דרך. תשמע, בוקר אחד מיהרתי. באתי לצחצח שינים ולהשתין והורדתי מים לפני שעשיתי פיפי. וזאת בעיניי המטאפורה לדרך שזמר צריך לעבור: אתה לא יכול להוריד את המים לפני שעשית פיפי. יש מדרגות שאסור לדלג עליהן. הרי לא רציתי להיות מפורסם –"
חחח. ברור שרצית להיות מפורסם.
"רציתי שהשירים שלי יגיעו, אבל באמת, נשבע לך - אם עכשיו משמיעים שיר שלי ולא מזהים אותי, זה משמח אותי כי המוזיקה רצה לפניי. אם הפרצוף שלי רץ לפניי, זה משהו לא נכון".
מתי אתה מרשה לעצמך להגיד, "הנה אני מצליח"?
"עוד לא הרשיתי לעצמי. תן לי להרגיש זמר, להרגיש מוזיקאי אמיתי. זה מה שאני צריך. נניח מרינה מקסימיליאן בלומין. אני מסתכל עליה ואומר, אני לא מגניב כמוה. אני לא קוּל. למשל החיקוי שלי ב'ארץ נהדרת' נורא הבהיל אותי".
למה?
"הלחיץ אותי לראות את זה. הבנתי שזה מחמיא, אבל זה לא מחמיא לי. שימח אותי שהבחינו בי, אבל זה לא כיף שמתייחסים אליך בצורה גרוטסקית. אחותי קרני, שהיא המנהלת שלי, צלצלה ושאלה: 'אתה יושב? יש לך חיקוי בארץ נהדרת'. סגרתי את הטלפון ולא זזתי אולי תשע שעות. איזה סיוט".
"יאכטות לא עושות לי את זה"
בסוף ההופעה בשוני הוא שר שוב את הלהיט "כל כך יפה לך", זה שהפך אותו סופית למלך הלטינו הישראלי. מול המדרגות של חדר ההלבשה התגודדו יותר מ-100 נשים שהיה ברור שלא ילכו הביתה בלי סלפי. "אני אצטלם עם כולן", הוא הבטיח, בדיוק כמו שהוא עונה לכל מי שכותב לו בפייסבוק או באינסטגרם. "אני הפקיד של עצמי, זאת עבודה, הרבה שעות ביום, אבל אני נהנה מזה. אתה יודע כמה חלמתי שזה יקרה? הרי כבר לא האמנתי. אז איך אני יכול עכשיו לא לעשות כל מה שצריך?". כמה עשרות מטרים משם ישבה בחורה שהוא העלה לבמה בתחילת ההופעה ושר לה את "אתן לך". אני די משוכנע שהיא עדיין הייתה בשוק מזה שהוא הזמין אותה, החזיק אותה בזרועותיו. מעניין אם מחזות כאלו יחזרו כשיופיע בהיכל התרבות בתל אביב ב-1.11.
איפה תהיה בעוד עשר שנים?
"עם שניים-שלושה ילדים, בעזרת השם. מטייל בעולם עם הילדים ועם אשתי".
עם אשתך על יאכטה. זה מתבקש, זה לטיני.
"לא לא, אני אחיה חיים פשוטים".
מה זה אומר?
"יאכטות לא עושות לי את זה. חיים פשוטים. אני לא אקנה שעון ב-150 אלף שקל סתם בשביל השופוני, גם כשיהיה לי".
זה משפט של עניים.
"וואלה. מעניין. אתה גורם לי לחשוב. תשמע, אני אשמח שיהיה לי יותר. אבל אני לא אהיה טיפש ואגיד לך סתם שאשאר אותו דבר. ימים יגידו".
צלצל אליי כשתקנה שעון ראשון ב-150 אלף שקל.
"סגור".
התמונות צולמו במלון לייטהאוס, רשת מלונות בראון
צילום: רונן אקרמן | סטיילינג: רנה גליקסמן ולימקה ל-HOUSE OF STYLE | איפור ושיער: ורד גני | ע. סטיילינג: מעיין תורג'מן | בגדים (לפי לוקים): לוק 1: מכנסיים - רנואר, חולצה - CALVIN KLEIN לפקטורי 54, בלייזר - NEIL BARRETT לפקטורי 54, לוק 2: מכנסיים - CALVIN KLEIN לפקטורי 54, מכופתרת ZARA, בלייזר שחור - NAMES, לוק 3: מכנסיים: CALVIN KLEIN לפקטורי 54, מכופתרת: H&M, תכשיטים: KAMERI, נעליים - RENUAR, לוק 4: גופיה- H&M, ג׳ינס - CALVIN KLEIN לפקטורי 54, תכשיטים- KAMERI, נעליים - RENUAR, משקפי שמש - RAY BAN, לוק 5: מכנסיים- RENUAR, חולצת T- RENUAR