"בעדות המזרח כולם זמרים טובים, בניגוד לאחינו האשכנזים שמזמזמים איזה קשקוש"

התחנה החדשה שלו עדיין לא קמה, אבל לאמרגן והפנתר השחור ישראל בונדק ברור מה הוא לא ישדר. "אצלי לא ישמיעו את הזמרים המזרחיים של היום. אלה זמרים חארות, שעושים מוזיקת פטישים וגורמים לאלימות במועדונים. מה שחשוב להם זה למי יש מכונית יותר מפוארת, לענוד שעוני יוקרה, ללבוש בגדי מותגים באלפי שקלים, למי יש יותר נגנים ומי יופיע יותר בקיסריה. הם לא יודעים לשיר. הם בעצמם יודעים שהם בלוף אחד גדול. עוד שנה, שנתיים הם ייעלמו. יתאיידו מהעולם".

מה יש לך נגד הזמרים המזרחים של היום?
"נראה אותם סוחבים מאוול אחד. אחד! הם נחנקים ואז מגישים את המיקרופון לקהל שישיר במקומם. עם איך שהם שרים עדיף להם שיתחבאו בסיפון של הכיור. ברגע שזמר מזהה יריב פוטנציאלי שמפריע לו הוא דואג להלשין עליו במס הכנסה. בדוק. הם לא יודעים לשיר, הכול מוסיקת מחשב, שום דבר לא אותנטי. במדינה אחרת היו זורקים עליהם אבנים. חלק מהם חברים שלי ואפילו יוצא לי לבלות איתם, אבל אני אומר להם את האמת בפרצוף".

"אני חטפתי אלות בראש ומכות משוטרים בגלל המוזיקה המזרחית ובסוף באים כמה 'זמרים' והורסים הכול. הם בעצמם יודעים שהם זמרים חארות. המוזיקה המזרחית של היום היא פח אשפה. הציבור ששומע אותם מטומטם. בני נוער וצעירים שמאזינים לה במועדונים הפכו להיות אלימים יותר. דקירות, אלכוהול, ניפוץ בקבוקים על הראש. תרבות הסיליקון שרווחת בקרב הצעירות של היום מסייעת לצעירים לאבד את החושים ולעשות שטויות".

מה אתה חושב על סטטיק ובן אל תבורי?
"לא שמעתי אותם כי אני לא רוצה להתעצבן, אני גם ככה מספיק עצבני. הם גל שיחלוף ויבוא משהו אחר במקומם. הם אופנה חולפת. המאזינים צמאים למוזיקה המזרחית האמיתית. נמאס להם מתחנות הרדיו הקיימות שמונעות מכתיבות להם איזו מוזיקה לשמוע", אומר בונדק, "אני רוצה להראות לממסד שאותי לא שוברים כל כך מהר, שאני איש של יושר ועקרונות. הם לא מפחידים אותי".

שלוש שנים אחרי שהשתחרר מהכלא בפעם האחרונה, ישראל בונדק לוקח בחזרה את המיקרופון ופותח תחנת רדיו חדשה, הפעם חוקית. התחנה החדשה תיקרא "קול המזרח מירושלים", שם שמעלה באוב את תחנת הרדיו הפירטית שהפעיל שנים - אותה אחת שהביאה אותו למעצר פעם אחר פעם, זו שבילה בגללה קרוב לשנתיים מחייו בכלא במצטבר. הפעם הוא עושה את זה כמו שצריך: הוא שכר מבנה גדול בירושלים, הקים אולפן עם ציוד רציני, ועוקף את נושא הרישיון באמצעות אפליקציה שדרכה ישדר לעולם. "זה פרויקט חיי. סגירת מעגל. אני אשדר מהאולפן והשדרנים שלי יעבדו מהבית עם ציוד משוכלל ומצלמות, והגולשים יוכלו לצפות בהם און-ליין. הם יספרו על חייהם, יהיו סיפורים מרתקים ובלעדיים, והרבה מוזיקה מזרחית של פעם: מרגול, דקלון, אלי לוזון, איציק קלה, צלילי הכרם. נשדר 24 שעות ביממה, חוץ מבשבת, אז התחנה תושבת".

"אצלי המגישים ישדרו חופשי, בלי שום צנזורה. יגידו מה שבא להם. זו תהיה תחנה חברתית שתטפל בדברים שתחנות רדיו פוחדות לגעת בהם, כמו זכויות האסירים ועניינים שנוגעים לאזרח הקטן". נושא זכויות האסירים קרוב ללבם של צוות השדרנים של בונדק, שכולל שמות כמו אהובה אלפרון, אלמנתו של ראש ארגון הפשע יעקב אלפרון, שולה זקן, אשת אמונו לשעבר של אהוד אולמרט, אבנר הררי, שהמשטרה הגדירה המחסל מספר אחת של העולם התחתון, ועוד כמה קלפים שבונדק שומר עמוק בשרוול: "אני הולך להפתיע בגדול", הוא מבטיח. "האנשים שישדרו אצלי נלחמו בממסד ויגרמו לציבור המאזינים להזדהות איתם כיוון שרוב הציבור מתעב את הממסד בישראל. הם יחשפו סיפורים שטרם סיפרו".

אבל בונדק לא מתנגד לכל נציגי הממסד. את שרת התרבות והספורט, מירי רגב הוא מכנה "אהובת לבי". "נפגשנו כמה פעמים, אני אוהב אותה ברמות על, היא תהיה ראש ממשלה. יש אנשים צרי עין, בהם אשכנזים, שלא אוהבים שהיא מונעת מהם לעשוק את קופת המדינה, היא תקועה להם כמו עצם בגרון. סוף סוף קמה שרה בישראל והחליטה לעשות סדר, להפסיק את האפליה שהייתה עשרות שנים, לחלק את הכסף באופן שווה - וזה צורם להם. הלוואי שהיא תהיה ראש ממשלה 300 שנה", אומר בונדק.

אתה מצדיק את המתקפה שלה ושל זמרים, חלקם מזרחיים, כלפי גלגלצ ושיטת הפלייליסט שלהם?
"גלגלצ זו כנופיה של קקות, ילדי כאפות שצריך להעמיד למשפט צבאי על כל העוול שעשו למוזיקה המזרחית. לא רק בשנים האחרונות, אלא מאז שהיא נוסדה. צריך לסגור את התחנה הזו כמה שיותר מהר. כנופיה שמלקקת לזמרים מרעישים. אין להם שום ידע ומושג בתרבות המזרחית. זו מין שושלת משפחתית שממשיכה את האפליה. הם לוקחים להם כמה עלי תאנה: אייל גולן, משה פרץ, ליאור נרקיס, ומשמיעים אותם כאילו מדובר במוזיקה מזרחית. בעדות המזרח כולם זמרים טובים בניגוד לאחינו האשכנזים שמזמזמים איזה קשקוש, וכשנופל להם כפתור מהחולצה או כשהם נתפסים במהירות גבוהה, כמו אביב גפן, וישר משמיעים אותם ונותנים להם שער ב'שבעה לילות'".

מה יש לך נגד אביב גפן?
"בעיניי הוא בכלל לא זמר, יש לו קול של מישהו ששר בתוך חבית. לא הייתי נותן לו לשיר בכלל, הוא זמר קקה. בלי יחסי ציבור הוא לא שווה כלום. גלגלצ זו חונטה סגורה שדואגת להשמיע את החברים שלה, ואביב גפן הוא אחד מהם". 

את מי אתה כן אוהב?
"אני מעריץ גדול של אריק איינשטיין, וגם שלמה ארצי בעיניי זמר טוב, אבל כל השאר לא מתקרבים לאחוז אחד מאיכויות הקול של הזמרים המזרחיים".

"פנתר שחור זה כמו פרח מפלסטיק - אף פעם לא נובל"

בונדק נולד בירושלים לאב פועל בניין ואם עקרת בית. במקביל לבית הספר עבד בילדותו כסבל בשוק מחנה יהודה, ואת הכסף שהרוויח העביר להוריו, שפרנסו 14 ילדים. לפנתרים השחורים הצטרף כבר בגיל 14, "הייתי חייל קרבי בפנתרים", והוא רואה את עצמו כחלק מהצבא הזה גם בגיל 61: "פנתר שחור זה כמו פרח מפלסטיק - אף פעם לא נובל". למרות שנים של נאמנות, כשבונדק מסתכל על המאבק המזרחי בימינו הוא לא מרוצה: "אני חטפתי מכות רצח משוטרים, שכבתי על כבישים, יצאתי להפגנות, בלילות היינו לוקחים קופסאות מלאות בחולדות, נמלים וג'וקים וזורקים אותם לבתים של שרים בממשלה. נלחמתי נגד קיפוח בני עדות המזרח. ומה קורה היום? הספרדים הפכו ממדוכאים למדכאים. בגלל המאבק שלי ושל חבריי בפנתרים השחורים בני עדות המזרח שולבו בחברה בתפקידים בכירים ובמשרדי ממשלה, והיום הם עושים לאתיופים את מה שאשכנזים עשו להם בעבר ואפילו גרוע מכך. מי לא רוצה היום את האתיופים שילמדו עם ילדיהם בבתי ספר? מי מדכא אותם? המזרחים. זה אבסורד. עבד כי ימלוך".

 אז אתה מאוכזב מבני עדות המזרח?
 "אני, שנלחמתי נגד הקיפוח האשכנזי, מקופח היום על ידי הספרדים. אתה יודע מי עוזר לי בשנים האחרונות? לא תאמין, דווקא האשכנזים. אלה שנלחמתי בהם הם אלה שעושים לי כבוד, עוזרים לי כשאני צריך משהו. כשעצרו אותי בגלל הפעלת רדיו פיראטי ולקחו אותי למשטרה, חוקר מעדות המזרח צעק בקולי קולות לחברים שלו: 'תראו מי נמצא אצלי', כאילו שאני קוף. אותו חוקר שכח שבזכות המלחמות שלי הוא הגיע לעבוד במשטרה".

מה עם ש"ס? אתם, הפנתרים השחורים, תמכתם בהם בבחירות האחרונות לכנסת.
"הייתי הרבה שנים פעיל בש"ס. לצערי, הייתי נאיבי מאוד. הקזתי דם למען התנועה הזו. האמנתי שהם באמת רוצים להביא למיגור העוני והפסקת הקיפוח של עדות המזרח. עזרתי להם במערכות בחירות, עד שהתפכחתי וגיליתי שבעצם הם מעודדים את העוני כדי להקים עמותות ולחלוב מאות מיליוני שקלים מהמדינה. היום אני נלחם בהם. אסור להצביע להם. צריך למחוק אותם".

"הם עובדים על המזרחיים והעניים בעיניים", הוא ממשיך. "הם מתפרנסים מהעניים. מפלגה של סמרטוטים, 30 שנה הם בשלטון ולא עשו פסיק ממה שמירי רגב עשתה למען המזרחים בשנה אחת. הם לא עשו כלום כדי למגר את העוני. ניתקתי מגע מחלק מהפנתרים ומצ'רלי ביטון, כי הם תמכו בש"ס בבחירות האחרונות תמורת כמה עשרות אלפי שקלים. אני לא מדבר עם צ'רלי. ש"ס קנו אותו ואת האחרים בנזיד עדשים. החברים שלי, לצערי, מכרו עקרונות עבור כסף. ככה לא מתנהגים פנתרים שחורים אמתיים".

 "אני גאה בכל העבירות שביצעתי"

את קריירת האמרגנות המפוארת התחיל בשנות העשרים המוקדמות שלו, אז ניהל את הצמד "לילה ולינט", ומהר מאוד המשיך לשמות כמו זוהר ארגוב, אלי לוזון, זהבה בן, סמיר שוקרי ואתי לוי, אותה הוא מלווה שנים. במקביל, בונדק היה מפיק הופעות לגדולי הזמר המזרחי של התקופה בירושלים, מאבנר גדסי עד אהובה עוזרי. "עמדתי בראש קבוצה של זמרים מזרחיים שנלחמו על זכותם להיות מושמעים בתחנות רדיו ציבוריות ובטלוויזיה הישראלית. התעלמו מקיומנו, אז יצאנו למאבק. אני זוכר שהלכתי לוועדת החינוך והתרבות של הכנסת יחד עם דקלון, חיים משה ומרגלית צנעני. קראו לנו 'שכונתיים', אמרו שאנחנו אנשים אגרסיביים. רק בגלל שנלחמנו על הזכויות שלנו ולקבל יחס שווה הפכו אותנו לאנשים אלימים. במדינה נורמלית היו נותנים לי את פרס ישראל".

הרעיון להקים תחנת רדיו פירטית עלה לראשונה בביקור בווינה, באחת ההופעות שארגן: "בכל מקום שם היו תחנות רדיו. זה הדליק אותי והתחלתי לדבר עם אנשי רדיו מקומיים שלימדו אותי איך להפעיל תחנה ומה הציוד שנדרש. כשחזרתי לישראל קניתי ציוד והקמתי בירושלים את 'קול המזרח'", נזכר בונדק. "בהתחלה שידרנו לארבעה בניינים. היו קצת שיבושים בשידורים, אבל מהר מאוד למדתי את העסק ושידרנו לכל העיר והסביבה, כולל בית שמש. כולם שמעו אותנו. שידרנו המון מוזיקה מזרחית אותנטית, היו לנו אחוזי האזנה יותר גבוהים מלקול ישראל. זה היה מטורף. נהגי מוניות, אמבולנסים, אוטובוסים - אפילו שוטרים היו נכנסים לתחנה לראות אותנו משדרים. זה היה תור הזהב שלנו. גייסנו תרומות, עזרנו לנזקקים, הייתה אג'נדה חברתית, ומערכת האכיפה לא התייחסה אלינו. הבעיה התחילה כשהתחלנו להתפתח ושברנו שיאי האזנה. זה הפריע לממסד, ואז סימנו אותי כאדם מסוכן, אויב הציבור".

זה התחיל מקנסות ואזהרות, אחר כך התקדם לפשיטות. בכל פעם הגיעו הרשויות כדי לסגור את התחנה, ובכל פעם בונדק היה לוקח מגבר וכיסא קטן למקום אחר ופותח את התחנה מחדש. הוא שידר ממחסנים בבנייני מגורים ובאזורי תעשיה, או בחדר קטן בבית פרטי: "כיסא, שולחן, קומקום חשמלי ומגבר, זהו".

לפני 20 שנה הוא נעצר לראשונה על הפעלת התחנה. מבחינתו הסיבה ברורה: פתיחת תחנות הרדיו האזוריות המורשות. "הלחיץ אותם שיש לי רייטינג מטורף, שאני גונב מאזינים מתחנות הרדיו, אז הלכו לי על הראש", הוא מסביר. הוא שוחרר בערבות, אך נעצר שוב ושוב. לפני כשבע שנים הוחלט להחמיר איתו: הוא היה עצור במשך 73 יום ולבסוף הוגש נגדו כתב אישום על הפעלת תחנת רדיו פירטית ושימוש בתדרי רדיו בניגוד לחוק. "אנסים ורוצחים לא יושבים 73 ימים במעצר, הם קיבלו עונש פחות ממני. אמרו לי שבגלל הרדיו מטוסים יתרסקו בנתב"ג, שמטוסי קרב ייפגעו. הכול בלוף ושטויות שהמציאו נגדי. פשוט פחדו מהדעות שלי, פחדו שתהיה פה הפיכה תרבותית".

השופט רון אלכסנדר הרשיע את בונדק, וגזר עליו 24 חודשי מאסר בפועל בנוסף לקנס של 25 אלף שקל. גזר הדין של השופט עורר סערה ציבורית גדולה, כשכתב נגד הפנתרים: "'תרבות המאבק' הזו על נגזרותיה, וליתר דיוק תת-התרבות הזאת, עבר זמנה, אם בכלל היה לה מקום אי פעם".

גזר הדין תפס את בונדק בהלם. "אפילו התובע לא האמין שאקבל עונש מאסר", הוא אומר. "עשו ממני ראש ארגון פשע. כולה הפעלתי תחנת רדיו פיראטית, לא רצחתי לא סחרתי בסמים". אך יותר מכל, מה שהטריד אותו היו דבריו של השופט נגד הפנתרים. הוא השתחרר מהכלא אחרי שנה וחצי עקב התנהגות טובה, ו-48 שעות לאחר מכן כבר התייצב באולמו של השופט כשהוא לבוש בחולצה ועליה הכיתוב "אני פנתר שחור, מזרחי, תת-תרבותי גאה". במשך שלושה שבועות הגיע יום יום לבית המשפט לבוש בחולצה, ישב באולם במשך שעות, והביע את מחאתו השקטה.

"השופט היה מסתכל עליי מדי פעם, ויום אחד פנה אליי במהלך דיון ואמר: 'אתה, אדון בונדק, מה אתה עושה פה?'. מאבטחים ניסו להוציא אותי החוצה וביקשו שלא אגיע יותר עם החולצה, אבל המשכתי לבוא". לפני כשלוש שנים השופט התקשר לפרקליטו של בונדק וביקש לפגוש אותו באולמו. "לפגישה עם השופט הגעתי עם האקדח האישי. המאבטחים בכלל לא בדקו אותי. תבין את גודל המחדל. אדם אחר היה יכול לתקוע לו כדור בראש", הסביר בונדק, "הוא הכין לי קפה, אמר שהוא מתנצל ושלא היה צריך לומר את הדברים האלה. אמרתי לו שאני לא סולח לו". 

7 חודשים לאחר ששוחרר, בונדק מצא את עצמו בחזרה מאחורי הסורגים ל-50 ימים נוספים, לאחר שסירב לשלם את הקנס שהוטל עליו. "התעקשתי להיכנס לכלא. לא הייתי מוכן לשלם 25 אלף שקל לקופת המדינה על עבירה שאני שלם עם ביצועה ולא מתחרט עליה לרגע. גם לשבת שנה ומשהו בכלא וגם לשלם קנס? מה פתאום. אני גאה בכל העבירות שביצעתי. לא גנבתי, לא אנסתי, לא רצחתי, לא שדדתי ואין לי תיק על אלימות. הכול היה על רקע חברתי. עשינו טוב לאנשים".

"אתי וזהבה נפגשות, ישנות אחת אצל השניה, אבל יש משקעים"

כבר 26 שנה הוא משמש כאמרגן של הזמרת אתי לוי, שיא במושגים ישראליים. אבי גואטה, האמרגן של שרית חדד, נמצא במקום השני. "אתי תפסה נישה של הופעות בחינות מרוקאיות, וזה מצליח מאוד. הוצאנו דיסקים בעירקית ובמרוקאית שזכו להצלחה. בקרוב היא תוציא דיסק חדש ומרתק. גם כשישבתי בכלא ניהלתי לה את העניינים. את מה שהיא מקבלת ממני לא תמצא בשום מקום. הכול שקוף וגלוי, היא יודעת כמה היא מרוויחה", הוא מתגאה.

לאחרונה, אחרי סכסוך ארוך שנים בין אתי לבין אחותה, זהבה בן, עבד עם השתיים לקראת סולחה היסטורית. הן היו אמורות להופיע יחד ולהוציא דיסק משותף, אבל ברגע האחרון העסק התפקשש. "יש ביניהן המון משקעים לא מובנים, כנראה מהעבר הרחוק. אם שתיהן חוזרות להופיע ביחד ומוציאות דיסק זה פיצוץ, לא יישארו כרטיסים בקופות. הייתי קרוב מאוד לסיכום על שיתוף פעולה, כל הפרטים כבר נסגרו - אבל ברגע האחרון הן נסוגו ולא ברור לי למה. כולם ניסו ולא הצליחו, אפילו אמא שלהן ז"ל הרימה ידיים".

ביום יום הן מדברות ביניהן?

"הן בקשר טוב. מדברות המון בטלפון, נפגשות הרבה. ישנות אחת אצל השנייה. היחסים ביניהן השתפרו מאוד. קיבלתי עבורן הצעות לפרסומות מחברות גדולות במשק, בסדר גודל של מאות אלפי שקלים. ריאליטי, כתבות שער, אולפן שישי, מה לא. הן בנות 48, לא נותרו להן הרבה שנים בתחום. האיחוד חייב להיות עכשיו או לעולם לא. עדיין לא הרמתי ידיים".

לדברי בונדק, זהבה בן לא מקבלת את ההערכה המגיעה לה: "היא הזמרת טובה ביותר בישראל, נקודה. אין ולא הייתה זמרת כמותה, היא אחת בדורה. זמרת באיכות קול כמו שלה מזמן הייתה צריכה להיות מסודרת כלכלית. לצערי, משהו השתבש לה בדרך. אם היא הייתה בידיים שלי מההתחלה היא הייתה במקום הרבה יותר טוב מאשר היום", קובע בונדק.

מה אתי מרגישה לגבי זה?

"היא יודעת את דעתי. אתי גם זמרת מעולה, אבל אין כמו צבע הקול של זהבה".

אבל השבוע חלה פריצת דרך, כשבונדק הצליח לראשונה זה 25 שנה לגרום לשתי האחיות לחגוג את יום הולדתן יחד בחברת השדרניות העתידיות והחברות הקרובות של בונדק, שולה זקן ואהובה אלפרון.

מי שלא הגיע לחגיגה הוא חנן גולדבלט, חברו של בונדק מתקופת המאסר. לאחר שהשתחרר החברות הזו עלתה לבונדק בסערה ציבורית גדולה, כשהוא ואתי לוי הקליטו אלבום שאת שיריו כתב גולדבלט. באותו זמן עמד על חפותו של גולדבלט, ואמר בראיון ל"שש עם סיון רהב מאיר": "גם אם קצב היה כותב לי שיר הייתי מקליט אותו". מאז האלבום נגנז והוא וגולדבלט כבר בקשר פחות קרוב, אבל דעתו לא השתנתה: "ישבתי עם חנן בכלא, עברתי על פרוטוקולים, ואני אומר לך שהוא זכאי לגמרי", מתעקש בונדק. "בתי המשפט רוצים לרצות את ארגוני הנשים על חשבון אותם גברים אומללים. הורסים לגברים את השם הטוב. רומסים אותם".

מה דעתך על גל ההטרדות שנחשפות לאחרונה?

"לצערי כל גבר שאמר איזו מילה לאישה או החמיא לה הפך לאנס. עבריין מין. ירדנו מהפסים. אם ארי שביט לא היה ארי שביט אלא ישראל בונדק היו ישר עוצרים אותו. אבל הוא, ובכלל - רונאל פישר? חופשיים מאושרים. הכול עניין של קשרים וקומבינות".

השלדון הפרטי שלי

כיום בונדק גר בשכירות בשכונת גילה בירושלים, עם אשתו חנה, בלנית במקווה. לשניים ארבעה ילדים וחמישה נכדים. לפני כחודש נפטרה אמו, ומותה הביא לסכסוך בינו לבין אחיו, שהגישו נגדו צו הרחקה לאחר שטענו שאיים עליהם כיוון שלא סייעו לו לסעוד אותה בסוף ימיה. בשנים האחרונות הוא כותב ספר על חייו ובמקביל צוות צילום מתלווה אליו כבר כמה שנים לקראת סרט דוקומנטרי בשלושה חלקים שאמור להיות משודר באחד הערוצים המסחריים. ועדיין, הפרויקט שהוא הכי נלהב לקראתו הוא תחנת הרדיו החדשה. "סתמו לי את הפה ארבע שנים. עכשיו אני הולך להעיף את המדינה ולשבור שיאי האזנה. זו תהיה תחנה שתציף את הבעיות החברתיות שהממשלה מטייחת ומעלימה. אצלי לא יהיו פרות קדושות, ידברו על הכול. לא כמו רזי ברקאי ושאר המגישים של גלי צה"ל שכולם צבועים ומזויפים, חלק מכנופיות של עיתונאים שכולם חברים של כולם וחוששים להעלות נושאים חברתיים בוערים. אצלי ידברו על הכול. אף אחד לא יסתום לי או למאזינים את הפה".

את התחנה יממן המיליונר האמריקאי דיויד זקן, ישראלי לשעבר שעשה את הונו באמצעות רשת חנויות נעליים בשם "דיויד זי", שלה סניפים בניו יורק ובלאס וגאס. "הקשר בינינו התחיל ב-1998, כשישראלי לשעבר נתן לו לשמוע תכנית שהגשתי ברדיו הפירטי. הוא התלהב, התקשר אליי ושלח לי כרטיסי טיסה לארצות הברית, ומאז אנחנו בקשר הדוק מאוד", מספר בונדק, אך מסרב לחשוף מה גודל התרומה. זקן, שנדלק על האג'נדה החברתית של הפנתר, ישדר בתחנה החדשה תכנית משותפת עם בונדק, תחת הכותרת "שני כורדים בראש אחר" – זקן מביתו שבמנהטן, בונדק מירושלים.

השדרנים יקבלו כסף?
"נכון לעכשיו כולם עושים זאת בהתנדבות ובאהבה גדולה, אבל ככל שהתחנה תזכה לחשיפה העובדים יקבלו כסף ופרסום. אנחנו נביא בומבה למדינה שלא הייתה כמוה".