הדר עמרם ודניאל דרחי - "שמחות קטנות"
הדואט הזה היה קטן, חמוד ונעים. דניאל דרחי לקח כאן את תפקיד המלאך המסלסל, הדר עמרם היתה בתפקיד הפיה הטובה שנותנת לו גיבוי, משלימה אותו, מראה לו את הדרך ושומרת עליו. היא שרה בעדינות, בנועם, לא השתוללה, לא צעקה, לקחה את השיר הזה למקום נוח ורגיש, והשאירה לדרחי את הבמה להדהים בסלסולים. אני מאמין שאם היא היתה שרה את זה לבד היינו יכולים להתרשם עוד יותר מהיכולות שלה, כי הן כידוע גבוהות. עם זאת, ציפיתי ממנה לתת איזשהו טוויסט, אפילו קטנטן, איזה שינוי זעיר, ערכון מוספון שכזה, והפעם היא שמרה על ארשת קלאסית, אולי מדי.
ציון: 8
שרון קידושין ושלו מנשה – "כמו צמח בר"
עונה שלמה מדברים על שרון קידושין כנכדה של חוה אלברשטייין, וסוף סוף היא התעמתה עם ההשוואה ולקחה את השיר שאולי הכי מזוהה עם חוהל'ה. כששרון התחילה לשיר התרגשתי, באמת, וכששלו הצטרף אליה אני מודה שחטפתי צמרמורת משילוב הקולות ביניהם, שהיה נדיר. בהמשך הצמרמורת נמשכה, אבל בעיקר בגלל שהשיר הזה כל כך טעון ועמוק ומרגש. קידושין שרה יפהפה ומנשה עשה לה קולות מלאכיים. היא נשמעה קלאסית, על-זמנית, ארץ ישראל החדשה והטובה. בשורה "היו שלום אני חייתי ביניכם כמו צמח בר" ירדו לי דמעות.
ציון: 9.5
רן שפיר וקטלין אליגדו – "ימי בנימינה"
רן שפיר שר יפה, שר טוב, למרות אי דיוק קטן בהתחלה. לכאורה הוא גם בחר שיר שמתאים לקול שלו ולקטלין ששרה איתו, אבל למעשה מדובר היה בבחירה שגויה. משום שכפי שנוכחנו לדעת רק לפני יומיים שפיר הוא אומנם מבצע נהדר, אבל הוא שר הרבה יותר משכנע וכובש כאשר יש לו בפה שיר שהוא מחובר אליו. "ימי בנימינה" הוא שיר שלא בטוח שהוא בכלל הכיר אותו עד שהגיע לתחרות. עדיף היה ללכן על משהו ים תיכוני-לייט. באמצע הנאמבר קטלין קיבלה סולו ואחר כך הם שרו יחד – בנקודה הזו של הדואט הם נשמעו מקסים יחד ואז שפיר לקח עוד סולו והיה מצוין. הסיומת, שהיתה כולה יחד, סגרה מאוד נחמד את הסיפור. נהניתי מהנאמבר הזה, חבל שהקהל בבית נהנה פחות.
ציון: 8
לינוי אקלה ושי המבר – "ושום סלע"
לינוי אקלה הגרילה מישהי שיכולה להיות שותפה אמיתית ומלאה לדואט, והתוצאה היתה אכן דואט מקסים. אבל למעשה היה כאן סיכון גדול, כי שי המבר, לפרקים, בלטה יותר ממנה. הפתיחה היתה יפה ומרגשת במיוחד. הקולות של השתיים הצטלבו ונשזרו האחד בשני האמנות. ואז אקלה שרה לבד, ולא הרשימה. שוב הן שרו יפה יחד, עושות מטעמים מהשיר הזה, שנולד בערב שירי תרצה אתר, שם ביצעה אותו לראשונה דנה ברגר. כשהמבר שרה סולו אקלה עשתה לה קולות שניים, ואז לקחה את המושכות ושוב היתה לינוי המצוינת מהשבועות הקודמים, עם הסגנון החופשי, האלאלי. בסיום הן שוב התחברו נהדר.
ציון: 8.5
איטן גרינברג וליבי פנקר – "חלומות"
זה היה שלם שהוא פחות מסכום חלקיו. אחרי שהתרגלנו לקבל מאיטן גרינברג הרים וגבעות ופלאי פלאות, קיבלנו אותו כאן שקט, מאופק, חגיגי וסטנדרסטי, מיושר מדי, שמרן. כוחו של איטן גרינברג הוא במקוריות ובתעוזה שלו, ברב גוניות, ביכולת להפתיע – בדיוק כל מה שלא קרה בנאמבר הזה, שהיה נעים, אבל די משעמם, כמעט מעורר פיהוק. היה לגרינברג טוויסט איטני נחמד כשהוא שר פעמיים "תיקח אותו ותאמץ אל לבבך", שם הוא נשמע שוב נסיכי, גבה-גלי, אבל זהו בערך. אני בטוח שלולא החיבור עם פנקר החמודה איטן לא היה מרשה לעצמו לשיר ככה ונדמה שבסיטואציה מעט אחרת זה גם לא היה מספיק לו לעבור שלב.
ציון: 8
אור טרגן ומישל כהן - "עומד בשער"
האם לאור טרגן יש נטיות אובדניות? לשיר עם מישל כהן שיר של עמיר בניון? עדיף להתחרות במאה מטר מול יוסיין בולט. אבל טרגן הוכיח לא רק אומץ, אלא גם סיפק קבלות. ברור שהוא לא יכול לסלסל כמו מישל, אבל את החלק שלו בהתחלה הוא שר בטרגניות אופיינית - נעים, נחמד, מלטף, רגוע, נקי מהחספוס של המקור, הביא את השיר לגזרת הנייס גאי בה הוא מתמחה. כששניהם שרו יחד טרגן עשה למישל קול שני, ואז הצטרף אליו לדואט בסיום, שעבד טוב מאוד. הקולות שלהם שלהם נשמעו יפה אחד לצד השני, גם אם לא השתלבו. שמעתי שהגמר עומד בשער, האם ראיתי בעיניים של אור טרגן שהוא בדרך לשם?
ציון: 9
אניטה גסין עם שלי ורועי - "יש אי שם"
קשה לבלוט כששרים בשלישייה, אבל אניטה גסין הובילה את הביצוע הזה מהרגע הראשון ועד סופו. מכל המתמודדים ששרו עם הילדים היא היתה הכי דומיננטית בנאמבר שלה. אחרי שלושה שירי רוק בתוכניות הקודמות שוב קיבלנו את אניטה זמרת הבלדות, והפעם רכה ונעימה מתמיד, שלא לומר אימהית. למרות שהיא רק בת 16 גסין נראתה בוגרת בהרבה מהילדים, מעין דודה טובה שמשכיבה אותם לישון עם שיר ערש מקסים, ששייך במקור לגידי גוב, השופט שהכי אוהב את אניטה. נהניתי ממנה מאוד כאן, טוב שהכרנו גם את הצד הפייתי שלה.
ציון: 9
אור בן ברוך, שון גיטלמן ואופיר – "סיבה טובה"
אומנם זה היה מחוץ למסגרת התחרות, אבל הנאמבר היה כיפי מתחילתו ועד סופו, הכי כיפי שהיה מתחילת הערב. בן ברוך החביב הרוויח עוד קצת חשיפה בפריים טיים וכולנו הרווחנו את צמד הילדים המתוקים והמוכשרים מצטרפים אליו, כמו שני גמדים אל גוליבר, עושים לו קולות רקע יפים וגם לוקחים סולואים קצרים. החיוך לא מש מהשפתיים מתחילת השיר ועד סופו, ואני משוכנע שבן ברוך רק יצא ממנו עם עוד כמה נקוגות זכות היכן שצריך.
ציון: 9
לינוי אקלה – "ישר"
ללינוי אקלה יש טעם מוזיקלי משובח ולא מעט אומץ. מי לוקח לסולו הצלה את "ישר" של דודו טסה? כנראה שהגברת יודעת מה היא עושה. היא שרה טוב, טוב מאוד, מצוין אפילו. מה שאני הכי אוהב אצל אקלה, חוץ מהוירטואוזיות והפרשנות המעניינת, היא היכולת שלה להביע באמצעות השירה את הרגשות והמטענים שנושא השיר במילותיו. נכון, מבחינת סגנון כבר שמענו ממנה את העליות הגבוהות האלה שנהיו סימן היכר שלה בתחרות, אבל היא מביאה אותן בדיוק במקומות הנכונים והיא יודעת לייצר דרמה בשיר, ליצור עניין, להגדיל את השיר מעבר למידותיו הראשונות, ועדיין היא נשמעת נגישה, לא לגמרי אלטרנטיבית. סחתיין.
ציון: 9.5
רן שפיר – "אולי"
שגם הבחירה של רן שפיר לסולו ההצלה שלו מעניינת. מי היה מאמין שזמר מזרחי ב"כוכב נולד" ינסה להציל את עצמו עם אביר הרוק של המתחרים. אבל הבלדות של גפן עובדות בכל עגה ושפיר הוא מבצע טוב של כל ז'אנר. מבחינה רעיונית שפיר ניסה לחזור כאן על הטריק של ,יש לי סיכוי" מהתוכנית שעברה – לבצע בלדת רוק שהוא מרגיש מחובר אליה. ועדיין, הביצוע שלו היה יפה, אפילו טוב, אבל לא מספיק מעניין, לא מספיק מרטיט. הוא נשאר בגבולות הבסדר, הנחמד, העובר. בקיצור - הוא לא הצליח ממש לרגש איתו. אפשר לומר שרן שפיר כמעט ומיצה את הפוטנציאל שלו כזמר במסגרת של "כוכב נולד". בשביל להמשיך הלאה בתוכנית צריך היה להביא איזשהו ערך מוסף שעד כה הוא הצליח לייצר רק פעם אחת. אבל מחוץ לתוכנית מצפה לו קריירת הופעות מצליחה.
ציון: 8