"רוח בשערה"
"רוח בשערה, האם היא יודעת? קולות מכל עבר, בחדר הריק. המפתח בפנים והיא דופקת בדלת, אולי מאוחר כבר, ואולי הם הלכו. התשובה בידיה? היא לא מצליחה , להמריא כמקודם, היא פוחדת והיא לא יודעת".
אבי אפנר ז"ל
אבי אפנר נולד ב-28.8.1975 בקיבוץ הדתי עלומים שבנגב המערבי. משפחתו עברה לקריית טבעון, אך הוא בחר בדרך עצמאית ועבר להתגורר בבית דודיו שבקיבוץ שדה אליהו, על מנת להישאר בחינוך הקיבוצי. משפחתו וחבריו של אבי מתארים אותו כאדם בעל חוש צדק מפותח, שלא חושש מעימותים או ויכוחים ולעתים אפילו יוזם אותם. נער סקרן ודעתן, שהרבה לשאול שאלות ולהטיל ספק.
כאשר התגייס לשירות קרבי התנדב לפלוגת החבלה וההנדסה בגדודי הסיור של חטיבת הנח"ל. גם שם לא חסך בביקורת כלפי הצבא והמדינה, בתקופה שצה"ל שהה ברצועת הביטחון בדרום לבנון. למרות ספקותיו, אבי מילא את תפקידו במסירות רבה. אבי אהב מאד לקרוא ספרים, ואמו היתה קונה לו ספרים בכל פעם שעלה ללבנון. בחזרתו האחרונה למוצב, כשבועיים לפני שחרורו, לקח עמו את הספר "כל החיים לפניו" של אמיל אז'אר ואת "סוף והתחלה" של ויסלבה שימבורסקה.
סמל ראשון אבי אפנר נהרג באסון המסוקים בשאר ישוב ב-4 בפברואר 1997. הוא היה בן 21 וחצי במותו, והותיר אחריו הורים ושלושה אחים: איקי, גלעד ודוד, הצעיר ממנו ב-7 שנים. את השיר "רוח בשערה" הוא נתן לאמו, רעיה, ממש לפני שיצא ללבנון בפעם האחרונה. היא ביקשה ממנו הסבר למילות השיר, שלא היה מובן לה, ואבי הבטיח – "אסביר כשאחזור".
רחל ירון: "השיר הזה יכול לחבר לסיפור של אסון המסוקים"
רחל ירון מהעיר שהם היא מד"נית מרחב בחיל החינוך. "כשקראתי את השיר מאוד התחברתי למה שאבי בחר להעביר, התחושות והפעולות שאמא שלו מחכה לו בבית בזמן שהוא יוצא וכנראה יודע שלא יחזור. הוא העניק לה את השיר והמילים מאוד נגעו", היא אומרת.
"הרגיש לי נכון לקחת את זה למקום שקט ומנחם. המילים לא רבות אז בחרתי לעשות איתן משהו רגוע שסוגר מעגל. אני שרה אותו פעמיים. בחלק הראשון השירה אומרת מה עושה ומה קורה לה בפעם השניה זה נהיה יותר רגיש וסיפורי ומנחם".
"לדעתי השיר הזה יכול לחבר אנשים לסיפור של אסון המסוקים. הייתי שם באנדרטה וקראתי סיפורים. התרגשתי לגלות שאני שרה שיר של חייל שהיה שם. למדנו על האסון לעומק בקורס שעברתי בצבא".
רחל גם היא יתומה ממשפחה שכולה - "אבא שלי, אורי ירון ז"ל, היה תת אלוף בצבא ונפטר מסרטן כשהייתי בת 5. קרוב משפחה שלי, יוסי אטיה, נהרג בפיגוע כשהיה סמל בצה"ל".
-מה את זוכרת מאבא?
"דברים מאוד קטנים. לא הרבה. הוא היה חולה שלוש שנים ולא ממש יצא לי להיות הרבה לידו. המשפחה שלי מאוד תומכת שאני משתתפת בפרויקט. בם מאוד גאים בי שאני שותפה לעניין הזה".
-איך התחלת את דרכך בתחום המוזיקה?
"הייתי במגמת מוזיקה בבית ספר, אני כותבת ומלחינה ומקליטה שירים שלי. תוך כדי הצבא הקלטתי והוצאתי הוצאתי אלבום. יש לי להקה הרכב שמלווה אותי, אני מופיעה בתל אביב ובכל מיני מקומות. עד היום התגובות היו טובות ומגיעים אנשים שאני לא מכירה, אנשים מתחברים לשירים שלי. לכן התכנון שלי הוא להמשיך במוזיקה אחרי הצבא, ולנסות כמה שיותר תחומים".