ראווי שנקר (צילום: Frazer Harrison, GettyImages IL)
הביא את הודו למערב. ראווי שנקר|צילום: Frazer Harrison, GettyImages IL

המוזיקאי ההודי האגדי ראווי שנקר מת בגיל 92 בביתו שבדרום קליפורניה. מצבו הבריאותי היה רופף בשנים האחרונות והוא סבל מבעיות בלב. שנקר הלך לעולמו אחרי ניתוח רפואי להחלפת שסתום בלב. הניתוח הצליח אולם שנקר לא התאושש לאחריו.

אשתו של שנקר סוקאניה ובתו אנושקה, אמרו לסוכנות הידיעות "רויטרס": "למרבה הצער, למרות המאמצים הגדולים של המנתחים והרופאים שטיפלו בו, גופו לא הצליח לעמוד בניתוח. היינו לצדו כאשר הוא מת". בני משפחתו של שנקר הוסיפו: "למרות שמדובר בזמן של צער ועצב, זהו גם זמן עבור כולנו להודות ולהיות מלאי תודות שהיתה לנו. את הזכות לכך שהוא יהיה חלק מחיינו. הוא יחיה לנצח בלבבות שלנו ובמוזיקה שלו".

ראווי שנקר בהופעה בתוכנית של דיק קאבט

ראווי שנקר התגורר במקביל בהודו ובארצות הברית. בתו היא הזמרת והמוזיקאית זוכת ה"גראמי" נורה ג'ונס. הוא הותיר אחריו שלושה נכדים וארבעה נינים. הופעתו האחרונה היתה לפני כחודש ושבוע, עם בתו אנושקה שנקר, ב-4 בנובמבר בלונג ביץ' קליפורניה. בלילה לפני שנכנס לניתוח הוכרז שנקר כמועמד לפרס ה"גראמי" במסגרת הטקס הקרוב שיתקיים בפברואר, על אלבומו "The Living Room Sessions, Part 1".

ראווי שנקר, שזכה שלוש פעמים בפרס ה"גראמי" היוקרתי, היה נגן סיטאר ומלחין שהציג בפני תרבות הפופ-רוק המערבית את כלי הסיטאר ואת המוזיקה ההודית בכלל, דרך שיתוף הפעולה שלו עם להקת הביטלס, כשהבולט מבין חבריה ששיתף איתו פעולה היה ג'ורג' האריסון, אשר התאהב במוזיקה של שנקר. האריסון למד משנקר לנגן בסיטאר, והחל לעשות זאת באלבומים של הביטלס. השיר "Love You To" אותו יצר לאלבום "Revolver" של הביטלס בשנת 1966 נפתח בנסינת סיטאר. שיר מפורסם יותר הוא "Within You Without You" שנשמע כמו מנטרה הודית וכיכב באלבום המפורסם של הביטלס "סרג'נט פפרס לולנלי הארטס קלאב באנד" בשנת 67'.

ראווי שנקר, ג'ורג' האריסון (צילום: Central Press, GettyImages IL)
ראווי שנקר וג'ורג' האריסון מהביטלס בשנות ה-60'|צילום: Central Press, GettyImages IL

בעקבות החשיפה לה זכה מצד ג'ורג' האריסון והביטלס ועם המוזיקה שלו שנשאה מסרים של אחווה ושלום, כיכב ראווי שנקר בפסטיבלי המוזיקה ההיסטוריים של מונטריי בקיץ 67' ו-וודסטוק בקיץ 69'. כמו כן שיתף שנקר פעולה עם הכנר היהודי יהודה מנוחין.

הביוגרפיה של ראווי שנקר מאתר "מומה"

ראווי שנקר נולד בוורנסי למשפחה מכובדת של ברהמינים (מעמד של כוהנים בדת ההינדוהיסטית והבודהיסטית). אביו היה פרקליט ידוע ובעל מעמד מכובד מאוד בקהילה. אחיו היו אמנים אשר התפרסמו בתחומים שונים. הידוע מביניהם היה אחיו אודיי (Uday), שהיתה לו להקת מחול ומוסיקה הודית. בגיל 13 התלווה ראווי שנקר לאחיו אודיי לסיבוב הופעות בעולם. באותה תקופה היה חלומו העיקרי להיות רקדן, והוא הצטרף לעיתים להופעותיו של אחיו. ב-1934, במהלך מפגש של מוסיקה בנגלדשית, פגש שנקר את המוסיקאי אלוודין קאן, אשר לימד אותו במהלך סיבוב ההופעות באירופה את היסודות הבסיסיים של הנגינה בסיטאר. במהלך אותו סיבוב התבשרו האחים שנקר על פטירת אימם. הידיעה השפיעה מאוד על ראווי שנקר, וכאשר חזר להודו ב-1938 הוא עבר תהליך של התקרבות לדת. בגיל 18 הוא עבר טקס המיועד בעיקר לילדים הינדים בני 7-12. מטרת הטקס היא להיכנס לקהילה הדתית, ובמקרה של שנקר אל קהילת הברהמינים. במהלך הטקס גולח ראשו והוא נאלץ לחיות חיי סגפנות נזירית במשך קרוב לחודשיים.

ראווי שנקר מלמד את ג'ורג' האריסון מהביטלס לנגן בסיטאר

באותה תקופה ויתר שנקר על חלומו הראשון להיות רקדן והחל להתמסר למוסיקה. הוא נסע ללמוד לנגן אצל אלוודין קאן. קאן היה מוסיקאי ידוע, שהיה מורם של מוסיקאים רבים בהודו. הלימודים אצלו היו נוקשים מאד והתבססו על שיטת הלימוד המסורתית. חלק ניכר מתלמידיו של קאן לא החזיק מעמד בלימודים בשל קשיחותו הרבה. הבולטים שבתלמידיו היו בנו אלי אקבר (Ali Akbar), בתו אנפורנה דבי (Anapurna Devi) וכמובן ראווי שנקר, אשר קאן התייחס אליו כאל בנו.

לאחר תקופה מסוימת התייאש שנקר מנזיפותיו של קאן והחליט לוותר על הלימודים אצלו ולחזור לביתו. ללא הודעה מוקדמת ארז את חפציו והלך לתחנת הרכבת. אלי אקבר הצליח לתפוס אותו לפני שעלה שנקר לרכבת ושיכנע אותו לחזור בו מהחלטתו. שנה לאחר מכן הופיע  שנקר לראשונה במספר רסיטלים. את לימודיו אצל אלוודין קאן המשיך עד 1944, ובמהלך השנים הבאות ביסס שנקר את מעמדו כמוסיקאי בהודו. הוא הרבה להופיע, הלחין מוסיקה לסרטים והקליט מספר אלבומים. בנוסף עבד בתחנת הרדיו ההודית “All India Radio” בה הפך להיות המנהל המוסיקלי.

הביטלס בהשפעת ראווי שנקר: "Love You To"

במהלך שנות ה-50 היה ראווי שנקר כבר נגן ידוע מאוד ובעל מעמד של כוכב. הוא הרבה להופיע בעולם, ובין השנים 54'-56' הוא הופיע בברית המועצות, במערב אירופה ובארצות-הברית. במסגרת מאמציו להביא את המוסיקה ההודית למערב, בחן שנקר את המוסיקה המערבית, וגילה כיצד יש להציג את המוסיקה ההודית בפני קהל המאזינים בעולם. הוא הצליח לשווק את המוסיקה ההודית באופן שלא ייצור התנגדות מצד המאזינים, אלא יגרה אותם לשמוע ולחקור עוד את סוג המוסיקה השונה. יוזמתו עוררה ביקורת בקרב נגני סיטאר ומוסיקאים הודיים רבים, שטענו כי הוא מסכן את הסטנדרטים הגבוהים של מסורת הראגות ההודית על ידי מסחורה. בניגוד למבקרים ההודיים, הגיב הקהל המערבי בחיוב. תפיסתו של שנקר הצליחה לעורר עניין רב, ובמהלך שני העשורים הבאים הוא הפך למוסיקאי ההודי הידוע ביותר בעולם.

הביטלס בהשפעת ראווי שנקר: Within you Without You

שנקר שיתף פעולה עם מוסיקאים מערביים רבים. בין היתר הוא כתב שני קונצ'רטים לסיטאר ולתזמורת, קונצ'רטו לכינור שנכתב עבור הכנר יהודי מנוחין ויצירה לחליל סולו, שהוקדשה לחלילן ז'אן פייר רמפל. בנוסף עבד שנקר תקופה מסוימת עם המלחין פיליפ גלאס, אשר הושפע ממנו מאוד. ג'ורג' האריסון מלהקת החיפושיות נסע לבומביי לתקופה מסוימת על מנת ללמוד לנגן בסיטאר אצל שנקר, ואף הוציא איתו שני אלבומים: Shankar Family&Friends מ-1974 ו- Music Festival of India מ-1976. השפעותיהם של הסיטאר ושל המוסיקה ההודית הגיעו גם למוסיקה הפופולרית, ולהקות רבות, וביניהן החיפושיות, החלו לשלב בשיריהן מוטיבים הודיים ונגינת סיטאר.

ב-1967 פתח שנקר בית ספר למוסיקה בלוס-אנג'לס. הוא ניגן עם נגן הטבלה (סוג של כלי הקשה) Alla Rakha וב-1969 הוציא לאור אוטוביוגרפיה באנגלית בשם “My Music, My Life”. באותה שנה הוא הוכתר למוסיקאי השנה על ידי מגזין המוסיקה האמריקאי “Billboard”. בנוסף, שלושה קונצרטים בהם השתתף בשלהי שנות ה-60 היו בולטים במיוחד, פסטיבל הפופ במונטריי שנערך ב-1967, הופעתו של שנקר בפסטיבל "וודסטוק" ב-1969, וקונצרט שנערך למען הרעבים בבנגלדש ב-1971 בכיכר "מדיסון" בניו-יורק. קונצרט זה נערך ביוזמתו של ראווי שנקר ובארגונו של ג'ורג' האריסון.

הקלטותיו של שנקר בסוף שנות ה-80 ושנות ה-90 התאפיינו בשילוב בין יסודות של מוסיקה הודית מסורתית לבין אלמנטים של מוסיקה אלקטרונית ומוסיקת העידן החדש. אלבום המייצג תפיסה זו באופן בולט הוא Shankar Project: Tana Mana  מ-1987. ראווי שנקר הרבה להופיע בעולם, ובכל מקום זכה להערכה ולאהדה רבה.