למרות החזות של הילדים הנצחיים, כהן@מושון כבר סוגרים עשור של עשייה מוזיקלית. בתקופה הארוכה הזו הצמד, שמורכב ממיכאל כהן ומיכאל מושונוב, הספיק כבר להוציא שני אלבומים רשמיים ומיקסטייפ אחד, לבנות לעצמם קהל מעריצים ולגבש טביעת אצבע מוזיקלית מיוחדת: היפ הופ רענן של הכאן ועכשיו יחד עם סימפולים של מוזיקה ישראלית מכל הזמנים. גילוי נאות: מיכאל כהן כותב את מדור ההיפ הופ שלנו, "ברכת הכהן".

מאז אלבומם האחרון, "מחשב לכל ילד" שיצא ב-2011, השניים התפצלו, לפחות למראית עין. כהן נסע ללוס אנג'לס, התערבב שם בסצינת הביטמייקרים המקומית, חזר והוציא אלבום עצמאי. מושונוב, החצי השני, נסע גם הוא לתקופה בניו יורק ובנוסף המשיך את קריירת המשחק המוצלחת שלו עם תפקידים שונים בקולנוע ובטלוויזיה. עכשיו הם חוזרים עם אלבום חדש שאמור לצאת ממש בקרוב, ממנו שוחררו כבר שני שירים מלווים בקליפים מגניבים והשיר האחרון שלכבודו התכנסנו - "גדות הירקון".

צילום: לאל אוטניק

"אנחנו עובדים עלי האלבום הזה כבר לא מעט זמן באופן יחסי", מספר מושון. "האלבום הוא בעצם התחדשות של עבודה בינינו גם אחרי תקופה מסוימת שהיינו בנפרד. חזרנו עם געגוע לעשייה המשותפת ולצליל הישראלי, בהמשך ישיר למשימה שלנו שהיא בדרך כלל סימפולים ישראלים. מצד אחד, יש לנו שירים כיפיים וקלילים, ומצד שני שירים שמתארים מצב רגשי קצת יותר מדוכדך. זה מין שני צדדים של מטבע. זה בעיקר מתאר את החיים שלנו בצורה הכי נקייה".

בשיר הזה משתתפת דנה פרידר, ובאלבום עצמו יש עוד שיתופי פעולה, בין היתר עם פיטר רוט.

מושון: "היה תענוג גדול לעבוד עם פיטר, אני חושב שבשבילנו הוא סמל למוזיקה ישראלית. הוא בן אדם אדיר וזה היה חלום לעבוד איתו. לגבי דנה, זה משהו שפתאום נולד ממקום שפשוט הכרנו וזרמנו והיא הגיעה לסשן והקליטה עוד ועוד שיר. היא מסמלת עבורי קצב וגרוב והיא התגלתה כזמרת מדהימה. זה היה הכי פרש ומגניב".

איך הייתה החזרה לעבודה אחרי ששניכם הייתם תקופה בארה"ב?

כהן: "אחרי שהוצאנו את האלבום השני כל אחד מאיתנו יצא למסע משלו. לא היינו לגמרי מסונכרנים לגבי מתי נחזור, אבל תמיד היה לנו ברור שהסיפור לא נגמר ושאנחנו הולכים לעשות עוד דברים, וגם כשנסענו היה לנו תמיד ברור שנחזור. זו הייתה גיחה, סיבוב קטן, למידה חדשה של כל מיני דברים. באיזשהו שלב הגעגוע כבר הכריע וכשחזרנו באופן מיידי עשינו מוזיקה. מבחינתנו זה היה טבעי".

מושון: "זה לא שזה היה משהו מתוכנן. מיכאל הוציא המון ריליסים גם בחו"ל, כל מיני פרויקטים נורא מגניבים, שיתף פעולה עם ביטמייקירים בסצינה של לוס אנג'לס. לי היה את המסע האישי שלי בניו יורק ובסופו של דבר העבודה המשותפת תמיד הייתה שם ברמה הכי חברית".

כהן, אתה מרגיש שהעבודה שם לימדה אותך דברים חדשים?

כהן: "המון. לאו דווקא ברמה הטכנית, יותר ברמה של הגישה אל המוזיקה - להסתובב עם אנשים שחיים מוזיקה 24/7, אנשים שחופרים בתקליטים ולראות מה הם עושים איתם ואיך הם מסמפלים אותם, ובכלל מין גישה כזאת להיפ הופ שצריך להיות קצת באמריקה כדי להבין אותה.

באותה מידה למדתי הרבה שמה שאנחנו עושים כאן בארץ הוא לא כל כך שונה. יותר מהבדלים ראיתי קווי דמיון וזה גרם לי להרגיש מאוד גאה וטוב עם הסצינה הישראלית. מתתי לחזור לתל אביב ולעשות את זה. הבנתי שמה שאנחנו עושים אנחנו כבר עושים טוב".

ובאמת השיר החדש מדבר על פארק הירקון - הרבה מהשירים שלכם עוסקים בתל אביב.

מושון: "תל אביב היא עיר ילדותי, המקום בו גדלתי. אף פעם לא ראיתי אותה כעיר גדולה, זה המקום שבשבילי הוא בית. בשנים האחרונות להיות תל אביבי הפך להיות משהו שהוא על גבול הגנאי, ואני חושב שזה נוראי. זו תפיסה לא מגניבה של כל מה שפעם היה קשור לעיר הזאת ומסמל משהו מיוחד שהיה בעיר הזאת.

כל ההווי שלנו, כל הזכרונות שלנו מהעיר הזאת וממה שהיא מסמלת עבורנו היא חלק בלתי נפרד מהטקסטים שאנחנו כותבים. ראפרים מכל העולם מאוד קשורים למקום שהם באים. אני חושב שבסופו של דבר ההיפ הופ שלנו הוא לא תל אביבי, הוא של שני אנשים שבאו מתל אביב".

כהן: "מי שמתייחס לתל אביב בצורה של גנאי שוכח את המהות האמיתית של העיר הזאת. זאת עיר שכל כך הרבה מתווכחים עליה ומדברים עליה, ואנחנו כאנשים שבאמת גדלו בה יש רוצים להביא את הצד שהרבה פעמים לא מדברים עליו. מדובר בסופו של דבר בעיר קטנה שאנשים חיים בה, אוהבים בה, מגדלים ילדים, צוברים זכרונות. בהקשר החו"לי, מדובר בעיר הכי מגניבה בעולם וזה אובייקטיבי".

חלק מהביקורת עליכם, לפחות מצד טוקבקיסטים מסוימים, היא שאתם הרכב של 'בנים-של' תל אביביים.

כהן: "אבא שלי מושל בסצנת ההיפ הופ ביד רמה, הוא אומר וישר מנגנים את הסינגל ברדיו. הוא עשה את סאבלימינל, זה ידוע. כמובן שאני צוחק. מן הסתם דברים מרחוק יכולים להיראות אחרת, והאינטרנט הוא סוג של פח זבל לכל מיני דעות של אנשים. מה אפשר להגיד? אנשים לא יודעים דבר וחצי דבר על הדרך שעשינו והקש שאכלנו והמאבקים שהיינו צריכים לעשות כדי שיבינו מה הקטע שלנו. אנחנו לא מתביישים במי שאנחנו, גדלנו בסביבה שמלאה באמנות ובהשראה, אבל בין זה לבין להגיד שיש לזה קשר לפופולריות שלנו? אני חושב שהמוזיקה מדברת בעד עצמה".

מושון: "כמובן שכל החיים זה הסיפור שלי, השוואות לאבא שלי (השחקן מוני מושונוב - ג.נ).  אולי אנחנו מסמלים בשביל אנשים איזשהו מקום תל אביבי מכובד כזה או אחר, אבל יש את המציאות של חיינו. אני לא מתבייש להגיד את זה - אנחנו להקת היפ הופ אינדי. היחסים שלנו עם המיינסטרים זה לא איזה משהו נוצץ. בסופו של דבר בכל מה שקשור בחיים, אתה נשאר במערכת לאורך זמן רק אם אתה באמת טוב במה שאתה עושה".

כהן: "זה כל כך מצחיק לחשוב שאנשים לא ראו את החרא שאכלנו בדרך, אבל הם גם לא ראו את הקהלים שאנחנו שרפנו ואת האנשים בכל רחבי הארץ שבאים ואומרים שאנחנו נתנו להם השראה. אולי מוני עשה טלפון לכל אחד באופן אישי (צוחק)".

השירים שלכם מאוד יומיומיים ומהחיים, לא חשוב לכם להיות פוליטיים?

כהן: "שיר שיש לו מסר לא צריך להישמע כמו דף מסרים של אג'נדה פוליטית. יש המון שירים שהם בסופו של דבר שירים עם מסר אבל הם קצת נשמעים כמו מאמר. כשהתחלנו את הדרך ניסינו להימנע מזה. לא להימנע מפוליטיקה, להימנע משטחיות. חיפשנו מאז ומתמיד להביא זווית שהיא יותר אישית, חוויה אנושית שכוללת גם את הרגע שבו אתה מתאהב בבחורה וגם את הרגע שאתה מסתכל על החדשות ומתעצבן.

באלבום החדש יש לנו רגעים שבהם אנחנו קצת יותר מדברים על דברים כאלה ואחרים בחברה שמפריעים לנו, אבל זה אף פעם לא בא ממקום מתנשא או צדקני של 'לי יש את התשובות. תקשיבו לי'. אנחנו לא מתיימרים להביא את הוייב הזה לתוך ההיפ הופ שלנו כי אנחנו לא מרגישים שאנחנו נענים לתפיסה של מה היפ הופ צריך להיות. לא באנו להיות פוליטיים אבל גם לא באנו להיות אסקפיסטיים. באנו פשוט להיות כנים, להיות בני אדם, וזה מה שאנשים מתחברים אליו בסופו של דבר".

מושון: "יש התבוננות עקומה על המושג היפ הופ. תמיד אומרים לנו 'איך שני אנשים חננות יכולים לעשות היפ הופ'. היפ הופ זה פלטפורמה שכל אחד יכול לעשות אותה, כל אחד יכול לכתוב ולהביע את מה שיושב עליו. יש לו הרבה פנים והרבה זרמים. ההיפ הופ שנתן לנו השראה מהעולם הוא היה היפ הופ קצת אחר - טרייב קולד קווסט, ביסטי בויז, מוס דף. הפוליטיקה שלהם לא הייתה מגיעה מ'אוי ואבוי כמה המצב קשה' אלא מצליל, חרוז שגורם לך לחשוב אחרת על דברים. מעל הכל, הכנות היא המפתח הכי חשוב בכתיבה. אנחנו רוצים לכתוב באופן משוחרר רסן על החיים שלנו. הדבר הזה משקף אותנו, את מי שאנחנו. אף פעם לא הייתה לנו משימה להיות טרחניים יותר מדי".

שאלה אחרונה - השיר "גדות הירקון" נכתב על בחורה ספציפית?

"הפרטים האלה שמורים במערכת".