נושאי המגבעת היתה לאחת מתופעות הקאלט הגדולות ביותר בתולדות האלטרנטיב הישראלי תוך שמונה שנות פעילות בלבד ('84-'92). כל דבר שהלהקה הוציאה הפך לפריט אספנים, בעיקר קסטות שונות שהוציאו וביניהן גם הקסטה הראשונה שהלהקה הקליטה. אותה קסטה צפויה לצאת בקרוב על גבי תקליט, בהוצאה מחודשת על ידי חנות התקליטים בי-סייד, ולאפשר לרבים להאזין להקלטות הנדירות במהדורה מחודשת. זה נשמע מצוין ומשמח עד כה, אך מתברר שכל ההוצאה המחודשת נעשתה ללא ידיעתם וללא אישורם של חברי הלהקה. אהד פישוף, ממייסדיה, סיפר על כך בעמוד הפייסבוק שלו:
"לפני מספר ימים נודע לנו שחנות תקליטים בשם בי סייד, מרחוב נחלת בנימין בתל אביב, מפרסמת שהיא עומדת להוציא לאור תקליט ויניל של הקסטה הראשונה של נושאי המגבעת. עד לאותו רגע לא שמענו על המקום או על היוזמה. יצרנו איתם קשר ובחור בשם דין בראון, הבעלים, סיפר לנו שחתם על חוזה עם מוטי שהרבני, מנהל נושאי המגבעת לשעבר, שמעניק לו את הזכות להדפיס את האלבום. הוא טען שלא ידע שהדבר נעשה בלא ידיעתינו ואישורינו, אבל התקשה להסביר למה לא טרח אפילו ליצור איתנו קשר ומדוע לא חשב שזה מוזר, להוציא מחדש יצירה של מוסיקאים, מבלי לערב אותם בהחלטות האמנותיות הכרוכות בהוצאה (עטיפה, מאסטרינג). עדיין, הוא הקפיד להציג את עצמו את עצמו כמי שגדל על המוסיקה של הלהקה, ודיבר על הפרויקט במושגים של חלום שהתגשם. היה קשה להסביר לו שהוא מגשים את חלומו על גבם ובניגוד לרצונם של האנשים שאחראים להיווצרו; שהוא פועל באופן שעומד בניגוד לקודים של הגינות בסיסית בין אנשים, לא כל שכן אם אכן מדובר באנשים שיצירתם שהשפיעה על חייו".
"הבהרנו לדין בראון שהוא עומד להוציא לאור מוסיקה שאינה שייכת לו, בניגוד לרצוננו. הוא הביע רצון להיפגש איתנו ולנסות ליישר את ההדורים. הסכמנו ובאופן טבעי הנחנו שמשתמע מכך, שהוא מקפיא כל פעולה בפרויקט עד לפגישה. למחרת יצאה מטעמו הודעה רשמית על הריליס", פישוף מספר לעוקביו. "אין לנו את הממון הנדרש כדי להיאבק בנתיב החוקי. צריך גם להודות בכנות: בצעירותינו חתמנו בפזיזות על הרבה מסמכים רעים, שנישלו אותנו באופנים שונים ומשונים מזכויות כאלה ואחרות במוסיקה שיצרנו או ברווחים ממנה. מידת חוקיותו של המקרה הנ״ל אינה ברורה לחלוטין: יתכן שהוא כשר אבל מסריח, יתכן גם שאינו כשר. לברר את חוקיותו בבית משפט ייקח הרבה זמן ויעלה הרבה כסף".
כדי להילחם בהוצאה הזו, פישוף מעדכן את עוקביו בעמוד הפייסבוק שלו בסיפור, ומבקש מהם לא לרכוש את התקליט שמופץ בניגוד לרצון חברי הלהקה. "הריליס הזה נעשה בלא אישורינו ובלא ידיעתינו. לא היינו מעורבים באף אחד משלבי הייצור וההפקה. האספקטים האמנותיים של הריליס - המסטרינג והעטיפה - לא עברו את אישורינו ויש יסוד סביר להניח שלא היינו מאשרים את שניהם לו נתבקשנו לעשות זאת: עד כמה שהבנו, האלבום לא עבר הליך רציני של מאסטרינג מחדש. את העטיפה, שאותה דווקא ראינו, בודאי שלא היינו מאשרים לו נתבקשו לעשות זאת. יש יסוד סביר להניח שלא נראה מהריליס הזה גרוש; שהרווחים יתחלקו בין דין בראון ומוטי שהרבני (כך היה עם דיסק הקטעים הנדירים וחלק הקסטה ששהרבני הוציא ב-1996; שהרבני מעולם לא העביר לנו את חלקנו מהרווחים). לפני שנתיים הוצאנו את הקסטה מחדש, לראשונה בגרסה דיגיטלית. עמלנו רבות על ההוצאה ההיא... אנחנו גאים בהוצאה המחודשת הזו שנעשתה באהבה ומפנים אליה כל מי שהקסטה יקרה לליבו".
"אנחנו פונים ומבקשים מכל חברינו המוסיקאים, להפיץ את ההודעה הזו. מוסיקאים לא אמורים למצוא את עצמם מודרים מהזכות הפשוטה לבחור איפה ומתי תופץ המוסיקה שלהם ובאלו תנאים, כיצד תארז ואיך תודפס. אנחנו פונים ומבקשים מכל אוהבי הקסטה ו/או אוהבי האנשים שיצרו אותה אי שם ב-1988, לא לרכוש את הריליס הזה ולבקש מאחרים לנהוג כמותם. אנחנו פונים ומבקשים מהאספנים להפנות את גבם לריליס שמופץ במודע בניגוד לרצונם של יוצריו. תודה, ישי אדר, אלון כהן, תמיר אלברט, אהד פישוף - נושאי המגבעת".
מנהל חנות בי-סייד, דין בראון, מסר ל-mako בתגובה: "להקת 'נושאי המגבעת' לא קיימת כבר שנים, פנינו אל המקור היחידי דרכו יכולנו להשיג את החומרים - מנהל הלהקה מוטי שהרבני. לא היינו מודעים לסכסוך הקיים בין הלהקה לשהרבני. בי-סייד כבר מושקעת בהוצאה המחודשת. אנו קוראים לחברי הלהקה להצטרף אליה, לשנות את העטיפה כרצונם, ומוכנים לשלם להם ישירות את חלקם ברווחים".