שי פרויקה נמצא כבר 18 שנים בחיי הלילה. הוא עשה כמעט הכל: ממסיבות ופסטיבלי טראנס כמו גרוב אטאק ועד לעבודה בליינים טכנו אגדיים כמו חמישי בבלוק ורביעי באלפאבית – שהיה אחד הליינים הבולטים הראשונים שהצליחו בתל אביב באמצע שבוע. למרות הוותק שלו בחיי הלילה, פרויקה מפיק בעיקר ליינים וזז ממקום למקום, אך לא הקים עדיין מקום משלו.
"היו מלא הצעות, והאמת שאני עכשיו חושב על זה", הוא מודה בשיחה עם mako. "להיות בעלים זה הרבה על הגב, הרבה התנהלות בפן עסקי ופחות בתוכן של המסיבות שזה יותר מה שמעניין אותי. אני יודע לבנות דברים טוב. אני נשאר עד שאני מרגיש שהגיע הזמן להמשיך קדימה וליצור משהו חדש. עברתי כמעט בכל מועדון בתל אביב, אני ממשיך ליצור דברים חדשים".
פרויקה, שכאמור נמצא בחיי הלילה כבר שני עשורים, חושב שהשינוי הבולט הוא הצמיחה והחשיבות של כסף בענף: "הדבר המרכזי שרואים זה שהכל נהיה ממוסחר, כי יש יותר אנשים בחיי הלילה. פעם, בטח באמצע שבוע, תל אביב הייתה בעיקר של מקומיים, היום מגיעים אליה מכל הארץ כי מבינים שכאן הכל קורה". לדעתו, סגירת המועדונים בשנים האחרונות תלויה בעיקר ברשויות: "זו בעיה קודם כל של רישוי. זה קשה מאוד גם מבחינת עלויות שהן מטורפות וגם כל מיני ענייני שכנים".
לאחרונה צץ ביטוי חדש, "טרור שערים", שמתייחס לפסטיבלים הגדולים.
"עצוב לי לראות את חוסר הסבלנות של חלק מקהל הבליינים בישראל. חוסר הכבוד אחד לשני והאיפוק, מעבר לזה לקיים התארגנות כדי להשחית ולהרוס אירועים שמפיקים עבדו עליהם כל כך הרבה זמן, מושקעים בכל כך הרבה כסף ומסכנים חיי אדם - וזה טרור לכל דבר. ביום שמשטרת ישראל תוכל להעניש פורעים מסוג זה בעונש חמור, כשהמפיקים יקיימו התארגנות מחדש לתופעה החדשה ושאנחנו כסביבה נלמד לכבד אחד את השני, נוכל לחזור לימים השפויים של הבילויים".
למרות שהוא עוסק בתחום שחלק גדול מפעילותו מתרכזת לסוף השבוע, פרויקה, אדם מאמין, ש"מכבד" את השבת, להגדרתו. "שבת נותנת לך ברכה לכל השבוע, למדתי את זה מגיל קטן. נכון, הלילה משך אותי עם כל המסיבות, אבל חזרתי לכבד את השבת, הרבה בגלל ההתמודדות עם הסרטן. אם קורה משהו סופר דחוף אני אהיה זמין – אבל אני לא נוסע, לא מבלה ולא עובד בשבת. הבורא עושה לנו שמח בלילה, אז לא נכבד את השבת?".
ההתמודדות עם מחלת הסרטן היכתה בו במהלך 2021. "יום אחד הרגשתי דקירה עזה בראשי, הרגשתי כאילו ברק מכה בי שוב ושוב והתחלתי לראות שברי אור ו"גיצים" חזקים מרצדים לי בעיניים", סיפר בטור מיוחד שכתב בקיץ של אותה שנה ב-mako בריאות: "'מיון' אמרתי לעצמי וטסתי מהדלת ישר לאיכילוב. תוך שעתיים ולאחר לא מעט בדיקות אני מוצא את עצמי מאושפז במחלקה ג', שואבים ממני דם ומבצעים מספר בדיקות". את אותו טור הוא סיים בהכרזה מרגשת: "לקחתי את המכשול הזה בחיי ומינפתי אותו לכדי התחלה חדשה ונקייה, אחד הדברים היפים בחיים זה היכולת להתחיל מחדש. אני לגמרי יכול לומר שניצחתי את מחלת הסרטן".
חשבת שתחזור לזה בזמן ההתמודדות עם המחלה?
"היה לי ברור שכן, כי לא ממש הייתי בהפקה. היו פעמים שאומנם הייתי מותש מהטיפולים, אבל הייתי הולך לשעתיים-שלוש למקומות שבהם עבדתי כי הייתי חייב את זה. זה שסוג שהמשכתי לעבוד וחיי הלילה בכלל נתנו לי כוח להתמודד. זה היה קשה. תקופה של שנה של כימו, הקרנות והכל. ההתמודדות גרמה לי להעריך את החיים ואת היצירה בחיי הלילה. בשבילי כמו שיש צייר שמצייר – אני עושה חיי לילה. אני עושה אומנות מסוימת שמשמחת אנשים גם כן".
"אני בסוף בא מאהבה לתחום", עונה פרויקה על האתגר להישאר רלוונטי אחרי 18 שנה בתחום. "המטרה היא לגרום לקהל ליהנות, ותמיד מהלב. כבליין בא, נהנה ושוכח את כל הצרות שלו – זה הכל וכל עוד יש בי את הניצוץ לשמח אנשים – אני מאמין שאשאר רלוונטי".