עברי לידר והעיתונאי גיא מרוז חברו יחדיו לפרויקט ייחודי, במסגרתו יפיקו שיר וקליפ בשם "הבית שלי הבית שלך", שיוקדש למען המאבק בגירוש ילדי העובדים הזרים, עליו החליטו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הפנים אלי ישי.
את השיר יקליטו ויבצעו ביום שני הקרוב בהפקת רוני לבנה שורה של פוליטיקאים, עיתונאים, אישי ציבור ופעילים חברתיים. רשימת המשתתפים המכובדת והארוכה בשיר ובקליפ כוללת את שר החינוך גדעון סער, העיתונאי חיים יבין, השר לענייני מיעוטים אבישי ברוורמן, יעל דיין, ח"כ ניצן הורוביץ, ח"כ כרמל שאמה, יולי תמיר, ח"כ איתן כבל, ח"כ אילן גילאון, ח"כ דב חנין, ח"כ שלמה מולה, ח"כ זבולון אורלב, העיתונאי מוטי קירשנבאום, רן כהן, יוסי שריד, אופיר פינס, אורנה בן דור, דרור פויר, אלון גל, בילי מוסקונה לרמן, גדעון לוי, מיה בנגל, איילה חסון, עמנואל רוזן, אורלי וילנאי ורותם אילן- יו"ר ארגון איזראלי צ'ילדרן.
למען 1200 ילדים
אל כל אלו יצטרפו 30 זמרי מקהלת בית הספר ביאליק רוגוזין, שבו לומדים ילדי עובדים זרים בדרום תל אביב. גיא מרוז הלחין את המילים המרגשות שכתב עו"ד יובל אלבשן, סמנכ"ל עמותת "ידיד", ועברי לידר מפיק ומעבד את השיר כולו יחד עם נגניו הקבועים. כולם נרתמו בהתנדבות לפרויקט.
"גירוש הילדים עומד להתרחש ככל הנראה בסוף שנת הלימודים הנכחית", אומר גיא מרוז. "בסוף החופש הגדול עסקה התקשורת באינטנסיביות בגירוש ילדי העובדים הזרים. שנת הלימודים החלה, הסערה שכחה, אך עננת החשש מהגירוש מעל ראשם של הילדים בדרום תל אביב טרם חלפה. מדובר ב- 1200 ילדים, המוגדרים 'לא חוקיים' אך למעשה הם ישראלים לכל דבר.
"הילדים האלה עומדים בפני גירוש מארץ הולדתם, מהחברים היחידים שיש להם ומהבית היחיד שאותו הם מכירים.סדרך כלל מתגייסים אמנים למשימות כאלה, הפעם ראיתי לנכון לערב פוליטיקאים, עיתונאים, אישי ציבור ומובילי דעת קהל.
הבָּית שֶלי, הבית שֶלךָ
בסוף הכיכר, תחת שלט גדול / מתקבצים לאיטם ילדי האתמול / סיני קטן, וילדה תורכייה / ניגרי סָמוּק ומולדבית יפה
הם קצת משחקים, כמו ילדי השכונה / בגוּמִי, תוֹפֵסֶת, רוֹפֵא וְחוֹלָה / בלי כסף, בלי תואר, בלי כבוד, בלי הדר / נבוכים למראה, חרדים למחר
סיני קטן וילדה תורכייה / ניגרי סָמוּק ומולדבית יפה / לאט מצטרפת גם נֶפַּאלית רזה / שחולמת רק איך תשרת בצבא
ההורים לא דוברים את אותה השפה / אך כולם כואבים את אותה השפלה / הם היו זועקים, אם היה להם כוח / הם היו נמלטים, לו היה לאן לברוח
סיני קטן וילדה תורכייה / ניגרי סָמוּק ומולדבית יפה / ולאט מצטרפת גם נֶפַּאלית רזה / שחולמת רק איך תשרת בצבא
סיני קטן וילדה תורכייה / ניגרי סמוק ומולדבית יפה / ותאילנדי אחד שזרע כאן חיטה / עם שאר הילדים של בוני המדינה.
מתקבצים לאיטם ... שאיש לא יֵדע, / שזהו ביתם, גם אם באו בגניבה / ואם לא תיגש ,ואם לא תביט / הם כולם יגורשו ואיתם – הֶעָתִיד
כי זה לא רק ביתם שקורס בפינה / זה הבָּית שֶלִי ושֶלךָ
סיני קטן, וילדה תורכייה / ניגרי סָמוּק ומולדבית יפה / נֶפַּאלית אחת שרוצה רק צבא / ותאילנדי שפוף מבוני המדינה
סיני קטן, וילדה תורכייה / ניגרי, תאילנדי, נפאלית רזה / ומולדבית אחת, מדברת עברית / ואחד מפרו, לא מבין ספרדית
סיני קטן, וילדה תורכייה / ניגרי , תאילנדי, נפאלית רזה / פיליפינית צוחקת, היא מלכת השכונה / וסרי לנקי צעיר, מאוהב בה נורא.
סיני קטן, וילדה תורכייה / ניגרי , תאילנדי, נפאלית רזה / מולדבית, סרי לנקי, ואחד מפרו / הם כולם משלנו, אם לא תתעלמו