יש דברים שמדברים עליהם רק עם החברים הכי טובים שלך, ומכיוון שאתם כבר חברים טובים שלי והתקדמנו שלב ביחסים, אני אשמח לשתף אתכם בעולמי, ובחוויות האישיות שלי כזמרת שסוללת את דרכה בעולם המוזיקה. אני לא אקטר על הקושי הרב, לא אחפש אשמים בגורלה של המוזיקה הישראלית, וגם לא אתיימר להיות איזו מבקרת תרבות. אלה רק אשתף אתכם בתהליך שעובר זמר עד שנולד שיר.
נתחיל בזה שאני טוענת שזכות הבחירה לגבי השאלה במה אעסוק בחיי לא ניתנה לי. ההתאהבות במוזיקה סחפה אותי למקום של לרצות להתעסק רק בזה, להתנתק מכל דבר שלא במסגרת הזו, ואפילו לפתח אנטי לכל מיני אפשרויות אחרות. הייתי תלמידה די טובה בתיכון, עם תעודת בגרות שלא מביישת אף אם פולניה, אז בטח שלא אם מרוקאית, אבל אפשרויות כמו ללמוד באוניברסיטה, לעשות פסיכומטרי וכו' מתפרשות אצלי כוויתור מראש על המוזיקה שבראש מעייני.
וכן, חלק טוענים שאני חולמנית, ויש כאלו שאפילו מנסים להעיר אותי, אבל אני בשלי, מאמינה במה שאני עושה, וצועדת בדרך למטרה, גם אם זה לא יקרה היום או מחר, וגם לא בעוד שנה או שנתיים אני אמשיך. כי אם לא אחלום, איך אגיע. כדי להיות זמר ולהתקדם קודם כל אתה חייב שיהיו לך שירים משלך. וכאן מתחיל תהליך ארוך שבסופו בלידה קיסרית או טבעית נולד שיר.
כשהמוזה תוקפת פשוט הולכים איתה
זה מתחיל בבחירת השיר, או ביצירתו. הכתיבה והלחנת השיר מגיעים אצלי מתוך מה שנקרא המוזה, ההשראה, שלה רוב היוצרים מחכים. היא שמגיעה מבלי להתריע או להודיע במקומות ורגעים לא צפויים. אז פשוט לוקחים דף ועט, רצוי גם פלאפון שניתן להקליט בו, וכשהמוזה תוקפת פשוט הולכים איתה. אחרי שאני מרגישה שהמילים והלחן מוצאים חן בעיניי, אני עוברת לשלב הקלטת סקיצה, כלומר הדמיה באמצעות המחשב של איך עומד להישמע השיר.
כשהסקיצה מוכנה, השלב הבא הוא להקליט כלים חיים. "סשן" הקלטת הנגנים מתבצע באולפן הקלטות מקצועי , כשכל נגן מגיע בנפרד ומוסיף את צליליו. הזכות לעבוד עם נגנים מהשורה הראשונה כמו אבי סינגולדה, אשר פדי, רוניוס, אריק כהן, ינון דיין, ועוד נגנים רבים וטובים שלקחו חלק בהפקות כל כך מצליחות, וניגנו עם האמנים המוערכים בארץ, היא גדולה ומהנה, וכל יום הקלטות הופך חוויה אומנותית מרגשת.
כשכל הנגנים מוקלטים, מגיע שלב הקלטת השירה. על הפחד מהקלטות סיפרתי בטור הקודם, וגם על הדרכים להתמודד איתו כדי להצליח להביא את השירה בצורה הטובה ביותר. אם זה לדמות באולפן אווירה של הופעה, או להכריח את הצוות שעובד איתי לשתף פעולה ולרקוד. אז כן אומרים שכל אמן צריך איזו שריטה, אז זו שלי.
לקחת כל ביקורת, או תגובה, לחבק אותה, ואז להחליט
כשהכלים החיים והשירה כבר מוקלטים, השיר נשלח לעריכה דיגיטלית וכיווני מיקס שהופכים את הסאונד לנקי ו"מאוזן" ומוכן להוצאה. יום הוצאת הסינגל הוא יום חג, בו אני לובשת שמלה לבנה, זר פרחים על הראש ומדלגת מרוב שמחה בשדות. ועכשיו ברצינות, יום הוצאת הסינגל הוא יום מרגש, מעיין מיני-לידה פלוס ברית.
אחרי תהליך לא קל, השיר נולד כמו תינוק, ואז ביום הברית אתה שומע "איזה ילד יפה" "איזה ילד מיוחד", ויש גם כאלו שחושבים שהילד הוא "ילד ברור", כלומר קצת פחות לטעמם. תגובות זה משהו שכל זמר צריך להתמודד איתו לטוב ולרע, והכי חשוב זה לקחת כל ביקורת, או תגובה, לחבק אותה ואז להחליט אם זה משהו שתיקח איתך הלאה להמשך הדרך, או משהו שתקבל בחיוך ותמחק כלא היה.
אז מעכשיו, כשאתם שומעים שיר ברדיו, באינטרנט, ברחוב, תנו לו קצת כבוד. עצרו שנייה ותנו לו צ'אנס כי הוא בטוח "מהלב", ומישהו השקיע לא מעט שעות כדי שתוכלו לשבת ולהחליט אם לאמץ אותו לרשימת ההשמעה שלכם.