אני כל כך עצוב לי, וחושך על העיר, ורידינג 3 נשמע לי כמו רכבת לילה לקהיר. אין כמו הופעה של עופר לוי, הקיסר של העצב המתוק, ששר בסגנון פריד, יש האומרים יותר טוב מאל-אטרש, כדי להפיג את הדיכאון ביום סגריר שבו הקבוצה שוב הפסידה.
לוי השיק אמש במועדון רידינג 3 בתל אביב את אלבומו החדש "האישה של חיי", שמקבץ אליו את מיטב השירים שהוציא בשנתיים האחרונות ועוד כמה חדשים, ונתן הופעה גדולה של זמר ותיק וחזק, אלוף בתחומו, אחד כזה, שכאשר הוא פותח את הפה בתחילת הערב (וסוגר אותו רק בסופו), במה שהוא עושה, בז'אנר שבו הוא פועל, באמת אין שני לו.
הרכב יוצא דופן
הוא עלה עם הרכב שלא רואים כל יום על הבמות בארץ - בגלמה במקום גיטרה חשמלית, קאנון שבו הפליא לנגן מומין ססלר הטורקי שגם ניגן בקלידים, קלידן נוסף שסיפק בין היתר צלילים של אקורדיון וכלי נשיפה כמו באייטיז, חליל ככלי מלווה מרכזי, כלי הקשה (פרקשן), וכמובן בס ותופים. לזכותו של לוי יאמר שהוא נתן לנגנים שלו הרבה כבוד, ואפשר להם להכביר ולענג אותו ואת הקהל בקטעי סולו רבים, שהאריכו חלק מהשירים ל"נאמברים" באורך של 6 דקות ויותר.
בחוץ חנו בשורות יפות מכוניות מרצדס, ג'יפים ורכבי אאודי יקרים. בפנים המקום היה מלא מפה לפה בקהל אוהד, שרוף, קנאי, מגיל 17 עד 70, ששר את המילים של כל השירים, ליווה את לוי בכל צעד, ולא חדל לצעוק לעברו "המלך!", "אתה המלך!!", ולשיר לו במהקהלה גדולה: "ע-ו-פ-ר ל-ו-י ה-מ-ל-ך!". והוא, בדרכו המצטנעת, משיב להם פעם אחר פעם: "מלך יש רק בשמיים, אני בסך הכל הבן שלו, אני הנסיך". ובהמשך הוסיף בהתרגשות: "אני עובד קשה כדי למתן את עצמי כמה שיותר!".
הגורו של הרחוב הישראלי
לעופר לוי יצא שם של מוגול, זמר-גורו עם עדת מאמינים קנאית, ולא בכדי. מבחינה מוזיקלית הוא מספק להם שירה בעברית שמושתתת על יסודות ערביים וטורקיים ברמה הגבוהה ביותר. עם קולו הכבד והעמוק הוא שולט בסלסולים, במהוולים ובמקאמים ערביים, כמו שאף זמר בישראל לא שולט. השירים שלו מציעים נחמה קטנה וחמימה בתוך מציאות חיים קשה, מאכזבת ומייאשת עליהם מדברים הטקסטים, שלרוב עוסקים בחייו של גבר שבור-לב שהאישה עזבה אותו, או לא רוצה בו.
את התמונה משלימה התדמית של לוי, עם הפה הגדול, האמונה היוקדת וכובע המצחיה השכונתי. לוי הוא הסמל, האייקון המוזיקלי, עטרת ראשו של הרחוב המקומי קשה היום, של השיכונים, הפשטות, העוני, ההתכנסות סביב ערכי הדת והמשפחה (ושל מי שעדיין רואים עצמם ככאלה, למרות שעשו המון כסף).
בהתאם לכך, ההתנהלות שלו, האישית והציבורית, היא לרוב דרמטית, כמעט כמו השירים שהוא שר. כי עופר לוי הוא הגיבור הנצחי של הסרט שבו הוא חי, יחד עם מעריציו. וזה נאמר כאן מתוך כבוד. הוא כמו מקרין למעריציו שוב ושוב סרט טורקי, סרט ערבי, סרט ישראלי דוקומנטרי. כשהוא בשיא תפארתו, הוא מצליח להביא את אותו הסרט לבמה, וליצור מופע של 30 שירים בכמעט שלוש שעות, שבמהלכו הוא שב ומכתיר עצמו למלך מטעם עצמו ומטעם אוהביו.
ולוי פינק אותם אמש. בשירים שלא שר שנים והחזירו אותם אחורה לימי נעוריהם היפים, בשירים קצביים שהרימו אותם לכפיים, בבלדות הדיכאון שלו שמוחצות את הלב, כמו "אין לי יום אבי" המפלצתי, ובלהיטים הקלאסיים שלו, שגם מי שלא אמון על כל הרפרטואר של לוי, חייב להכיר, כמו "החזירי לי את בני", "רוח ים", "אהבה אמיתית", "יום הרווקים", "מלכת העיר", "ציפור השמש", "הלו מדאם", ו"מאוהב בגשם".
אליהם הצטרפה אמש קלאסיקה חדשה - "רצתי אחרייך", הדואט עם אייל גולן, שלוי שר סולו, שיר דיחד עם להיטים חדשים כמו "נעלמה ברוח" נתן את התחושה שהסרט של עופר לוי רחוק מלהסתיים. איך הוא אמר? רק ההוא למעלה יקבע מתי זה ייגמר. ושלא ייגמר לעולם.
רשימת השירים במופע: שמע ישראל, הכל היה שונה, נעלמה ברוח, מעיין הנעורים, רצתי אחרייך, בטירוף היינו יחד, רק בגלל, לכי נא נערתי, תני לי את ליבך, אוהב לחיות, מלכת העיר, יום הרווקים, למה את שותקת, אהבה אמיתית, החזירי לי את בני, חיפשתי אהבה, חובות ליבי, רוח ים, נצח לאהוב, מבט אחד, אין לי יום אבי, לילה לא לילה, ידך ביידי, הזמן נתן, המשיכי לחייך, ציפור השמש, חיים שלי (הלב), מאוהב בגשם, הלו מדאם, נגנב ממנה.
צפו בקטעים נבחרים מהמופע:
רצתי אחרייך
מלכת העיר, יום הרווקים, למה את שותקת
אהבה אמיתית
סלסולים בערבית
החזירי לי את בני
רוח ים
אין לי יום אבי
ציפור השמש, חיים שלי
מאוהב בגשם, הלו מאדאם
