שלום קדושים בן ה-17 משדרות, נחשב לאחד הקולות הצעירים והמבטיחים במוזיקה הים תיכונית. כעת, אחרי שירים כמו "כמה דמעות", "מושלמת" ו"מפתח לליבך", הוא מוציא את "לא הכל ורוד", שכתב והלחין דודו מתנה, עם עיבוד והפקה מוזיקלית של צפריר יפרח, תושב שדרות גם הוא.
מילות השיר מתייחסות ליחסים שבין בחור לבחורה, אבל קדושים משליך מהן גם על המצב האקטואלי. "הטקסט יכול ללכת גם למקום העכשווי", הוא אומר. "אני שר: 'כמה כאב כמה דמעות. גם אלוהים לא נרדם בלילות'. זה שיר על גבר ואישה, אבל אפשר גם לשמוע שם עצב מאוד גדול על מה שקורה. כי ממש לא הכל ורוד בחיים שלנו עכשיו, כאן בשדרות. אנחנו שוב חיים בתוך מטח טילים. מקודם היה פיצוץ חזק מעל הבית שלי".
-אתה מפחד?
"אני לא מפחד, אנחנו שומרים על עצמנו לפי ההוראות. אני בן 17 וכל הילדות שלי זה קסאמים, אני חי עם זה מאז שאני זוכר את עצמי. הם התחילו לעוף עלינו כשהייתי בן ארבע, לפני 13 שנה, ככה נראים החיים שלנו כאן בשדרות. גדלתי לתוך זה. היה שקט שנתיים ולפני כמה שבועות זה חזר".
-מה עושים חוץ מלרוץ לממ"ד ולהתפלל?
"מאחורי הבת שלנו יש כיפת ברזל ובכל פעם שהיא יורה, שומעים את הרעש והבניין נהיה לבן. זו מציאות החיים שמקיפה אותנו. חבר שלי מבית הספר נפצע כשהיינו קטנים ומאז הוא עם פלטינה ברגל, מתן. הכרתי גם את אלה אבוקסיס שנהרגה מקסאם כשחיבקה את אח שלה וניסתה להגן עליו. שדרות זו עדיין עיר קטנה וכולם מכירים את כולם".
"קסאמים ופצמ"רים הם בשבילנו חלק מהחיים"
-איך אפשר לעשות מוזיקה במצב הזה?
"אני לא יכול בלי מוזיקה. זו אהבה שאני חייב אותה, זה בא מתוך תוכי. אני הולך עם המנהל שלי אבירם לאולפן של צפריר יפרח, שהוא תותח. אנחנו שומעים סקיצות, מקליטים, רואים איך צפריר עובד על המחשב, כשיש אזעקה רצים לממ"ד ואחר כך חוזרים לעבוד. אנחנו רגילים לזה מילדות. קסאמים ופצמ"רים הם בשבילנו חלק מהחיים, זה טבע שני שלנו. אנשים מבאר שבע ואשדוד עכשיו מבינים מה חייתי 13 שנה. אבל מוזיקה זה משהו שאני חייב לעשות, אני לא יכול בלי זה. יש את הפחד אבל אין מה לעשות, חיים".
-המוזיקה היא המקום שאתה בורח אליו?
"כן, זה נכון. אין לאן לצאת פה, ויש המון רעש. אז גם כשאני לא עובד על שירים אני שומע מוזיקה בבית ונרגע וקצת שוכח מהכל.הזמר שאני באמת הכי אוהב הוא אייל גולן. גדלתי עליו ומבחינתי הוא המלך. וביום העצמאות האחרון כשהוא הופיע פה הגשמתי את חלום חיי והופעתי איתו על הבמה. חוץ ממנו נפתחתי בשנים האחרונות לעוד זמרים ועוד סגנונות. אני זמר שלומד מהרבה זמרים אחרים, אני מביע רגשות בשירה, ומקווה שבעתיד הנושא של ילדות תחת איום הטילים גם ייצא ממני באמצעות טקסט".
-אתה מאמין שהטילים ייגמרו מתי שהוא?
"אני לא חושב. לא חושב שיש לזה פתרון. אבל יש דרכים להרגיע. הנה, שנתיים לא היה וחזר. אולי הגיע הזמן שייכנסו קרקעית. אבל זה התפקיד של ראש הממשלה להביא לנו שקט וכולנו בציפייה.
-עוד פחות משנה אתה בצבא.
"עכשיו סיימתי יב'. במרץ אני מתגייס. אני מקווה להגיע ללהקה צבאית. אחי מג"בניק בירושלים ומה שקורה עכשיו שם זה מטורף. הוא שם בכפרים, זורקים עליהם אבנים ובקבוקי תבערה, ואסור להם לעשות כלום. הוא כל הזמן בסכנת חיים. בינתיים אנחנו כאן בבית, סביב אחותי הגדולה שתכף צריכה ללדת. הורים שלי מתעסקים בנו, באחי, באחותי, בי, באחותי הקטנה".
"כשסבא שלי שר בבית כנסת כולם בוכים"
-יש עוד זמרים במשפחת קדושים?
"סבא שלי היה זמר חתונות בתימן. כשהוא עולה בבית כנסת ביום כיפור כולם בוכים מהשירה שלו. יש לי דוד מוכשר שלא הצליח פרוץ כי לא היה לו כסף, הוא בא ממשפחה של 14 אחים. במשפחה רואים שלקחתי גנים טובים מסבא ותומכים בי, מרימים אותי. אני מגיל קטן שר בחפלות כשכולם מחזנים גת ושותים עראק. היום הם תומכים, זה גאווה בשבילם".
-בינתיים הולך לך לא רע.
"אני לא רוצה לפרגן לעצמי, אבל אני מרגיש שיש התקדמות ועליה. אנשים שומעים אותי ואוהבים. אני רוצה לשיר לאנשים, זה הכל. מקווה להגיע כמה שיותר רחוק".
-אתה שר על אהבה שנגמרה, היתה לך חברה?
"היתה לי מישהי משדרות, ועכשיו כבר לא. נגמר, היה, ומתקדמים, זה החיים. אני יותר משקיע במוזיקה מאשר בלחפש בחורות. הן כבר מגיעות אלי, אבל אני לא מתעסק בזה יותר מדי. המוזיקה זה הדבר החשוב לי, אני יונק את זה נושם את זה, בין האזעקות".