משה פרץ מוציא היום את השיר "חלמתי", שיר רביעי מתוך אלבומו החדש, שייצא אחרי חג הפסח. פרץ, כדרכו באלבום הזה, מפתיע עם שיר חדש ושונה מכל מה ששמענו ממנו עד כה. אם "הטעם הישן" נשמע כמו שיר מצרי, "הראשונה", אותו הקדיש לאירוסיו לירדן גוזלן היה בלדה רומנטית ממיסה, והלהיט הענק "אולי הלילה" סחב לכיוון של פופ-רוק קצבי, הנה בא "חלמתי" ונשמע שיר כאב, שיר "דיכאון", כמעט עופר לוי, כשפרץ פותח את הקול שלו למחוזות חדשים.
-משה פרץ, אף פעם לא שמעתי אותך שר ככה.
"לקחנו אזימוט ונסחפנו עד הקצה הרחוק עם כל שיר וגם כאן. יוסי בן דוד אחראי על השיר הזה מבחינת מילים ועיבוד שעשה עם אבי גוטמן. נדב אסולין הלחין. זו כבר פעם שלישית שאני לוקח שיר מיוסי. השיר לא אופייני לי מבחינת כתיבה ולחן ומעניין לשמוע את הקול שלי בסגנונות שונים. זה שיר כאב, קשה לביצוע, לקח לי זמן להיכנס אליו. יש פה דמות של זמר שבור, אגם שבור, ואני ממש לא בתקופה כזו בחיים שלי. זה סיפור של אדם שסובל, רואה את האחת שלו וחושב שמצא את המקום הבטוח שרצה כל החיים, מצד שני זה חלום, הכל בורח לו מהידיים, הוא חווה גיהינום, ואלה מילים קשות. הרבה אנשים במצב כזה בחיים וזה יכול לחבר אותם לשיר".
-המילים "רוח ים" בטקסט זה סוג של קריצה לעופר לוי?
"אני לא חושב. יש כותבים שמילות השירים אופייניות להם. בשירים שלי אתה תמצא מילים חוזרות על עצמן כמו 'אלייך', ויוסי יש לו הרבה סירות, ים גלים, הכאב השקט, האופק - המחוזות האלה. הוא לוקח את הכאב למקום כזה".
-בשיר הזה אתה מוציא מעצמך דברים שלא ידעו שיש בך.
"אני ניזון מהרבה סגנונות. הגרון שלי יכול לשיר כל דבר - רבעים, תפילה, לייט, מזרחית כואבת, אופרה, רוק - הכל. אני לא עושה את זה סתם. אם אני לא מתחבר לשיר אז אני לא עושה אותו. מה שיצא פה טייק ראשון. היה גייד והיה להם מוזר ושונה לשמוע אותי בשיר הזה שר ככה. הם בנו את העיבוד על הגייד והבינו שזו השירה ושזה הביצוע הנכון. אחר כך עשיתי את זה שוב באותו אופן, אותה הגשה, אותם ניואנסים של כאב. לקחתי את זה לכיוון שבו אני ממש מבטא את הכאב בתוך השיר. זה הרגיש לי טוב ואני מקווה שאנשים יתחברו לזה".
-אתה מחפש להוציא דמות אחרת בכל שיר?
"באלבומים שהיו לי עד היום בכל אלבום היו כמה שירים בסגנון מסוים או דיסק שלם עם מאפיין מסוים. הפעם בחרתי לקחת כל שיר לעולם משלו ולעבור בין עולמות שגדלתי עליהם והושפעתי מהם. עכשיו זה הכאב והרבעים וכל מה שאני מערבב שם בשירה .ככה יהיה בעוד שירים באלבום - גם נוסטלגיה וגם שירים לקונצרט. המטרה היא לקחת את כולם לסיבוב חיים. 'אלבום חיי' אני קורא לזה".
-אתה הולך קדימה כאמן.
"המטרה שלי ביצירה היא להטוות דוגמה לאחרים, להיות הראשון, זה שרועה את הצאן ומוביל את כולם. אסור לפחד. מי שלוקח סיכונים יכול להביא פנים אחרות דרך כתיבה, ולחנים ועיבוד. צריך קצת אומץ ואת זה אני מאוד אוהב. מה שווה להיות אמן בלי הריגושים שקשורים ליצירה? הרי אני יכול ללכת על להיטים רגילים שלא בטוח שיעשו משהו. אז אני לוקח סיכונים ומוציא מה שאני שלם וטוב איתו. אני מחזיק מוצר שאני אוהב ואם יבואו אחרים זה פלוס בשבילי".
-מה צפוי באלבום המלא?
"השירים די סגורים. צריך לסיים עיבודים מיקסים. אוציא אותו אחרי העונה של 'בית ספר למוסיקה, בערך חודש וחצי אחרי, טיפה אחרי פסח".
-קרן פלס אמרה לי שהיא תשמח לכתוב לך שיר.
"היא כתבה לי, יש סקיצה אצלי ואנחנו מנסים לבדוק. בוא נראה אם זה יסתדר. זה תהליך ולכן זה לא היה באלבום הזה. כמעט בטוח שאקח ממנה שיר לאלבום הבא. קרן כותבת נהדר ואם אעשה משהו שקשור אליה זה יהיה סגנון שעוד לא ביצעתי, סגנון ארצישראלי".
-"כוכב נולד" ו"בית ספר למוסיקה" השפיעו על התהליך שלך כיוצר? ספגת מהן משהו?
"כן, הכתיבה שלי שונה. כשאני לוקח שירים אני רוצה להתחבר אליהם לפני שאני שר אותם. אני יותר שם לב לטקסטים ומנסה לספר את הסיפור דרך השירים. גם אם אני כתבתי או לא כתבתי אותם..אבל זה לא ברוב האלבום. כי יש גם מוזיקת פופ בז'אנר המזרחי, שבה חשוב ההוק החוזר, כמו ראפ שיש משהו שחוזר על עצמו. במובן הזה שירים גדולים של ריהאנה דומים למזרחית, כשיש נגיד משהו לטיני לחזור על עצמו, משהו פזמוני שמשמש בהופעות לריקודים, כמו במועדון. בפופ צריך לשמור על מילים קלות, יש מסר או סיפור, אבל צריך לשמור על המוטיב שלשמו התכנסנו".
*ראיון מקיף עם משה פרץ יתפרסם ב"M", מוסף סוף השבוע הקרוב של mako.