זה התחיל מעומר אדם. בין היציאה שלו מ"כוכב נולד" לבין ההופעות בקיסריה שנתיים אחר כך, הפך אדם לתופעת אינטרנט והפעות שטח בקרב קהל צעיר. זה מה שבנה את ההצלחה שלו, לא ההשמעות הספורדיות של "הופה" בתחנות הרדיו. אסף אטדגי, המנהל האישי והאמנותי של אדם יכול להעיד שהמעריצים שבאו לראות את אדם בקיסריה בקיץ 2011 היו חבר'ה מכל הארץ שהעריצו אותו ממליוני צפיות בהיו טיוב, אינספור שיתופים בפייסבוק וטחינת ההופעות במעדונים - הזירה האמיתית ממנה צומחים כוכבים מזרחיים חדשים בשנתיים האחרונות.
אחרי עומר אדם הגיע מאור אדרי. הסיפור של הפריצה שלו דרך הלהיטים "לב קבור" ו"רוחות רעות" שחצו את מליון הצפיות ביו טיוב כבר סופר. מאור אדרי והנגנים שהפכו למנהליו האישיים (וכעת תובעים אותו בבית משפט) הצליחו למנף את הצפיות האלה ביו טיוב להופעות, ובעזרת יחסי ציבור חכמים פרצו לתקשורת המיינסטרים. את השנה שעברה התחיל מאור אדרי בראיון ב-mako והשמעות אצל ירון אילן, המשיך אותה בחיבוק של אליקו וסיים בהופעה בהאנגר, עם יד נטויה לקיסריה בקיץ.
ההצלחה של עומר אדם ומאור אדרי בקרב קהל צעיר, גילאי 14-24, הוכיחה שהקהל בגיל הזה צורך מוזיקה מזרחית מסוג אחר ממה שמקובל להשמיע ברדיו. הצעירים אוהבים שירי נשמה כבדים, שירי "דיכאון", בסגנון טורקי עם שירה כבדה, וטקסט פשוט, שמדבר לרוב על אהובה שעזבה, נעלמה, שברה את הלב והלכה עם מישהו אחר. ככה צצים עשרות זמרים שממשיכים את דרכם של עופר לוי ואבי ביטר. יש כאלה שמגדילים לעשות, והשירה שלהם היא כמעט כמו דיבור עם מוזיקה ברקע, כלומר, כמעט ראפ איטי עם סלסולים.
את מה שעשו החבר'ה מהארלם, ברוקלין ושכונות העוני בלוס אנג'לס לנוער השחור והלבן באמריקה בשני העשורים הקודמים, עושים עכשיו לנוער בישראל זמרים ויוצרים בני 17-28 מהפריפריות - הקריות, נתניה, חדרה, בית שמש, רמלה, באר שבע. הם מקליטים בבית או באולפנים קטנים, מעלים לרשת, ומתחילים להפיץ. יש להם מיליוני צפיות ביו טיוב, כל סטאטוס שלהם ספייסבוק גורר מאות לייקים באופן מיידי, ואת הקהל הם פוגשים ב"שטח", במועדוני לילה, מסיבות, חפלות בבתים פרטיים, בר מצוות, בת מצוות ושאר אירועים. ויש גם כאלה שהפכו לכוכבים בסלולר.
חלקם כבר הוחתמו אצל מפיקים. אופק "המלאך" פרץ, למשל, שנחשף כאן ב-mako כבר בשנה שעברה, עובד על אלבום בכורה בהפקת זאב נחמה ותמיר קליסקי מ"אתניקס", שצופים לו עתיד גדול. חיים דדון, שהתחיל את הקריירה כזמר קאברים ביו טיוב חתום ב"אנווה מיוזיק", החברה שהחתימה גם את לירן אביב, הוציאה לו אלבום בכורה אחרי שצבר מיליוני צפיות ברשת וכעת הוא כבר בדרך לאלבום שני. חזי פרץ, זמר עם פוטנציאל גדול, עובד עם גלעד מסאמי שהוציא לו את השיר "מלכודת דבש" ומאז בונה אותו כזמר שטח והופעות למשך שנתיים לפחות, לפני שיוציא את הסינגל הבא.
אבל השם הכי חם כרגע בשטח, בסלולר וברשת הוא מתן גלילוב, בן 19 וחצי מהקריות. גלילוב, חייל שמשרת בבסיס דלק בנשר, הוא אימפריית יו טיוב, עם שירים שהגיעו ל-2 ו-3 מליוני צפיות כמו "חלש מולך" (עם בן אל), "עוד נשימה" (עם אלי קפקא), "כמה טעיתי" (עם יוחאי שושן), "גורל ומזל" ו"לי ולך". הוא מדורג בצמרת מצעד ההורדות של "סלקום" לצד אייל גולן, עומר אדם ודודו אהרון, זה הקאדר. "לא ציפיתי לכאלה תגובות", אומר מתן גלילוב. "התחברו לפייסבוק שלי וביקשו עוד. הייתי מופתע, לא ציפיתי לקריירה, לא בניתי על זה".
-איך התחלת לעשות מוזיקה?
"גדלתי בשכונה של עמך, שזה אומר חפלות וקריוקי וכולם היו מבסוטום על הצבע קול שלי ורצו שאוציא שיר. הגעתי לשלומי יפרח, מפיק של הז'אנר הטורקי והוצאתי שיר ראשון בשם 'עייף מאכזבות' ממנו הכל התחיל. הבום של הקהל הגיע בשיר 'עוד נשימה', ממנו נהיה פתאום רעש. הגעתי ל-30 אלף מנויים בפייסבוק וכל שיר שאני מוציא מגיע ל-2 מליון צפיות. בעלי מועדונים התחילו להתקשר אלי ולדרוש הופעות כי יודעים שאביא קהל. התחלתי להופיע לפני שנתיים בפאבים, ברים, מועדונים, אירועים של מסיבות גיוס, ימי הולדת, בר מצוות. ואז הבנתי שצריך לעבור משירי כאב לשמחים והוצאתי את 'גורל או מזל' שהגיע גם הוא למיליון צפיות והוכחתי שהקהל אוהב אותי גם בשמח, לא רק בדיכאון. בסוף מהשמח מגיעות החתונות ומועדונים יותר גדולים, ורואים אותך שם. היום יש לי 10 הופעות בחודש, מופיע עם נגנים, הכל".
-אז תוכנית כישרונות זה בזבוז זמן מבחינתך?
"אני לא שולל אותם כי יש הרבה שרוצים להיות זמרים. יש מספיק ימים שמחים בשנה וכל אחד יכול להתפרנס. אני לא משוויץ אבל הגעתי למצב שאני כבר זמר".
-למה זה קרה דווקא לך?
"מכתוב. יש הרבה זמרים מוכשרים, אבל הקהל מגיב שיש משהו בקול שלי מיוחד, עצב מיוחד שמסתתר, משהו שכיף לשמוע ולכן מזדהים עם השירים שלי. זה לא צחוק להגיע לשניים-שלוש מליון צפיות ביו טיוב. ואני לא קונה צפיות. אני יודע את האמת, יודע מה אני שווה, יודע מי אני ומי הקהל שלי. לזייף צפיות זה לזייף הצלחה, ואני יודע והקהל יודע וזה הכי חשוב".
-מי מנהל אותך?
"כרגע אף אחד. פנו אלי משקיעים ויחצנים ומעבדים והציעו הצעות, אבל עוד לא הגיע האיש האמיתי. יש לי שני אנשים שהולכים איתי לאורך כל הדרך - חברים שתומכים, עוזרים ומאמינים והם חלק מההצלחה. הראשון הוא רונן מיכאלוב, כותב ומלחין צמוד שלי, והשני הוא שחר בוטבול הנהג של השר אבי דיכטר".
-אז אתה שנייה לפני הפריצה הגדולה.
"בשנה הקרובה אני מתכנן הופעות גדולות ואני מאמין שהן כבר יגיעו לבד. אני לא יכול לקבוע. בשנה הקרובה אנחנו גם מסיימים אלבום שיהיו בו 12 סינגלים. אני לא מוותר על שירי נשמה, גם ים תיכוני וגם קצביים. זה יהיה אלבום יפה שבנה אותי. אני אקח עותקים של דיסקים ואפזר לחיילים בקיוסקים ובבתי ספר אדאג שיחולק במתנה לכולם. אני לא רוצה לנסות למכור אותו. יש הרבה ששמים על המדף ואומרים שמכרו. אני עוד לא אייל גולן, אני רוצה להצליח באמת ולא לשקר על עצמי".
מי שהצליח להשיג יותר צפיות לשיר בודד אפילו ממתן גלילוב הוא ערן וקנין, בן 28 מבית שמש, שהלהיט שלו "אחת למליון" מתקרב ל-3 וחצי מליון צפיות. "זה שיר שאני כתבתי והלחנתי ולא ידעתי שיצליח", אומר וקנין. "אני יוצר, כותב ומלחין לעצמי הכל, וגם למוזיקאים אחרים. השיר יצא לרשת בצורה פרוביזורית, קמתי בבוקר וראיתי ארבעת אלפים צפיות אחרי כמה שעות, וכל יום הוא זינק ב 20 אלף. אחרי שלושה חודשים הגיע ללמעלה ממיליון וחצי. זה לא שינה אותי כאדם אבל כן גרם לי להעריך את המציאות וכמה שהדברים לא מובנים מאליהם. זה לא סתם עוד סינגל או לדחוף שיר לאלבום. זה הפריצה שלך, זה הזמן שלך. אני זוכר מתי כתבתי אותו".
-למה הוא הצליח כל כך?
"חשבתי על זה הרבה, מה אהבו בו ולמה הוא התפוצץ ככה. חוץ מהלחן שזורם יפה, הטקסט מדבר לגילאים לא רק צעירים שצועקים את זה במועדונים וממש צורחים. היו לי הופעות שעמדתי על הברזלים והקהל קופץ עליך. חזרתי עם חולצה קרועה. והקהל מכיר את כל המילים. בעיני יש שם הגשה וצבע קול טובים וטקסט על אהבה שנוגע גם במבוגרים לא רק בצעירים".
-אבל שירי הנשמה והדיכאון עובדים בעיקר על קהל צעיר.
"אתה מדבר על מתן גלילוב? שמע, ביו טיוב אפשר לראות אם צופים גברים או נשים או מאיזה ארץ. בשיר שלי צפו מאיטליה וארצות הברית. מי שמדבר לגילאי 15-16 זה סגנון טקסט שלא מדבר לקהל הגבוה, לא למועדונים שמשתפים איתך פעולה. גם לי יש קהל צעיר, אבל הם לא יכולים להיכנס להופעות, זה מגביל ובעייתי. יכול להיות שמועדונים עושים ערבים לנוער אבל הקהל ששם כסף זה הקהל הבוגר יותר, קהל ששומע רדיו. אני לא מאמין שמתן גלילוב מושמע ברדיו, נדיר מאוד. הדיכאון הטורקי לא עובד שם. הרדיו לא מחפש שיר של 5-6 דקות. הוא מחפש סינגלים עם מוטיבים יפים שמדברים לקהל. על מה המלחמות בגלגלצ? ששיר לא יעבור 3 וחצי דקות ונלחמים על זה בעיבודים. נחמד שיש זמר צעיר שתופס מיליונים ומסתובב ברשת אבל שם זה נשאר ואתה לא מגיע לעוד קהל".
מתן גלילוב, שדווקא כן זכה להשמעות אצל דידי הררי וירון אילן, לא פותח חזית מול וקנין: "אני לא מאשים את התקשורת והרדיו", אומר גלילוב. "את הטורקי ושירי הנשמה לא משמיעים וזה ככה שנים. אני בהתחלה לא חשבתי על קריירה, אבל ברגע שרציתי רדיו גיליתי שהם לא פוסלים אף אחד. הבאתי את השיר 'לי ולך', שיר ים תיכוני, לא דיכאון, אלא בלדה מרגשת, שיר אהבה וישר פרגנו על הפעם הראשונהץ השמיעו אותי בתחנות רדיו ופרגנו ועשיתי לינקטונים כדי להגיע לשם. אם אתה עובד בראש שלהם אין סיבה שיפסלו אותך. אני מצדי לא פוסל את השיטה והכללים הבאתי מה שצריכים ופרגנו בהתאם".
מי שכרגע מחכה לפרגון הוא ערן וקנין, שהוציא השבוע סינגל קצבי, "כי בלעדיי". "הוא הולך טוב. שיר קצבי, שמח, לטיני, שמתחיל לעבוד ואני אופטימי", אומר וקנין. "אנחנו מכוונים ששיר אחד יצליח גם ברדיו וגם במועדונים כי בונים על השיר הזה. זה לא שיר זמני לחפלה אלא לתקופה ארוכה. 'אחת למיליון' שיר גדול, אבל הוא מתחיל להיעצר והקהל רוצה דברים חדשים. אנחנו עובדים על ארבע שירים חדשים וקליפים. בדרך יש קליפ ל'אחת למיליון' ולשיר שעוד לא יצא. הטקסטים שלי עם המון רגש, בלי לברוח ממציאות או לדבר על דברים שליליים אלא תכלס אמיתי. השירים שלי הם כמו שיחה, דיבור, שברקע יש לחן שלו. את ההופעות אני פותח עם 'את הכוח'. בחגים הוצאנו לו קליפ בגרסת אנפלאגד. לא ציפינו למשהו מטורף ולמרות שיש מעט צפיות (יחסית) אנשים שרים את הפזמון בהופעות".
-איפה אתה מופיע?
"אני מופיע למשל במועדון בדרום, חוזר הביתה ויש 50 בקשות חברות בפייסבוק. אתה תוך כמה חודשים מגיע לכמה אלפים. צריך לכוון לגילאי 20 פלוס, זו המציאות, כי מנסים לבנות עסק".
-לכן חתמת לאחרונה אצל עוזי ג'ורג' שיש לו מחלקת קידום ושיווק ברשת?
"אני לא רוצה להישאר זמר קריוקי חובבני. אני לא זמר של שיר אחד, אלא באתי להרים את השם ערן וקנין, שיכול לפרנס משרד שלם. אם יש לי כישרון נכון ולוק נכון ועמידה על הבמה אז יש גם צבא מאחורי שעובד על זה, למה לא?".
וקנין, שהתחתן בגיל 19, הוא כיום כבר נשוי עם שלושה ילדים, הגדולה כבר בכיתה ד'. "הייתי נהג משאית והייתי מקליט את עצמי בדרכים בנסיעות, כל מיני 'יציאות' שהיו באותו רגע. כמו 'מפתח אהבה', 'בעל ומאהב', 'איבדת את עצמך'. הם יצאו ועבדו בסדר. יש את 'מפסיד חיים' שאני מופיע איתו וגם אוהב אותו וגם הוא עבד יפה. גם עבדתי במפעל לתרופות כמו בחור רגיל, אבא רגיל שקם לעבודה בבוקר כמו כולם".
-ועכשיו?
"עכשיו העבודה שלי היא רק במוזיקה. המטרה שלי היא ליצור מוזיקה כמה שיותר. אני סגור על אלבום שיהיה מילים ולחן שלי כל האלבום ולהגיע לקהל כמה שיותר, לתת את המקסימום באהבה וברגש שאני יכול לתת למוזיקה. אני מקדיש את רוב הערב, נעדר מהבית גם כשאין הופעה לחזרות והקלטות. התעשייה הזו לא קלה. יש לי 6-7 הופעות בחודש, הרוב מועדונים, לפעמים אירוע אחד או שניים. בקיץ האחרון היה יותר, 15-16 הופעות בחודש. מהופעה במועדון אתה מתחלק עם נגנים והגברה ואתה יוצא עם 600-700 שקל. אני בשלב הבנייה ודה מקובל עלי, אני לא שואף להיות מיליונר אלא מחפש מגע עם הקהל, שאנשים יכירו וידעו מי אני, בעיני זה יותר מכסף".
אם ערן וקנין הוא המבוגר שבחבורה, הרי שאביאל בן הוא קרוב לוודאי הצעיר מביניהם. רק בן 17, מנתניה, שהשיר שלו "מיוחדת" עשה כמעט 2 מליון וחצי צפיות בחמישה חודשים. אחרי שנרגע מההלם בן הוציא את השיר "בחורה של אור", במטרה להמשך את ההצלחה. "מה שקרה עם 'מיוחדת' כבר הגיע לגבול הטעם המוגזם", הוא אומר. זה כמו שעומר אדם יצא מ'כוכב נולד' ונהיה כוכב. מחוץ לנתניה אני כמו עומר אדם שעובר ברחוב, אני מפורסם, מזהים אותי. הלכתי לבת מצווה לפני שבוע וחילקתי מאה חתימות ומאה תמונות. זה כיף וזה גם קשה. אתה רוצה לצאת עם חברים וליהנות ואתה לא יכול כי באים אליך כל הזמן. מבקשים להצטלם איתי, והכל משיר אחד".
-איך זה קרה?
"התחלתי לשיר בערבי קריוקי ואמרו לי תוציא שיר ואמא גם דחפה. בסוף אמא גם נתנה כסף. באתי לאולפן של ראובן חיון עם טקסט והלחנו יחד. ואז הוא חיבר אותי לכותבת שלו מאיה גל-אור שהציעה לי את 'מיוחדת'. שמעתי אותו ומיד חטפתי. ראובן עיבד והקלטנו במשך חודש. הוצאנו אותו ובערב הראשון היו כבר 40 אלף צפיות".
-איך זה?
"כבר לפני זה הייתי מוכר כאדם, לא כזמר. היו לי מלא חברים בפייסבוק, מעל לאלפיים איש. התחלתי להריץ את זה וזה נהיה להיט שעלה. התחילו להשמיע אותו בטבריה בלונה גל והתקשרו אלי מתחנות רדיו. הופענו בירושלים מטעם ערוץ 24 עם חיים דדון וירון מיארה, ירון אילן הציג אותנו. עכשיו אני מנסה לשחזר את ההצלחה עם 'בחורה של אור'. אנשים כבר חושבים שהצלחתי אבל אני לא מרוצה, אני רוצה עוד ועוד. אני בן 17 וחצי אבל עזבתי את בית הספר. למדתי עד כיתה יא' וזהו. זה לא בשבילי בגרויות, יש עוד מעט צבא על הראש".
-מה אמא אמרה?
בהתחלה ההורים שלי הציעו ודיברו אבל הם הבינו שזה לא בשבילי ללמוד. אני לא יכול לשבת בכיתה בכיסא ולהקשיב. זה לא שיש לי בעיית קשב וריכוז, אני פשוט לא אוהב שאומרים לי מתי לקום ומה לעשות. אני יודע שזמר צריך הרבה משמעת ואני אעשה את זה כי זה לעצמי. עם מה שאני אוהב אין לי בעיה לשמוע לו. מבחינתי לימודים לא נותנים כל כך הרבה. בגרויות זה חשוב, אבל לא בשבילי".
-אתה מופיע?
"יש הופעות אבל מנסים כמה שפחות להופיע כדי יותר לעבוד על שירים, עד שיהיה חצי אלבום ותהיה הופעה לתת. עם שני שירים אני לא יכול להופיע ולרוץ על קאברים לא נראה לי הגיוני. זה לפי התקנון של אנשים שמאחורי ומעלי - מרק קופר ואבי כהן שמנהלים אותי".
-הופעות נותנות ניסיון על במה.
"צודק. ב'מיוחדת' בורא עולם עזר לי. גם בלי להופיע מכירים אותי ומכירים את השיר. זה תופעה של כמה חודשים. עכשיו אני מתרכז בחזרות ולהכין את ההופעה הכי טובה שיכולה להיות. שיהיה עצוב וירגש ויקפיץ להם את החיים, דברים כאלה. על זה עובדים כרגע. בשביל להיות טוב צריך לעבוד. מי שבא מהר הולך מהר".
-גם אתה כמו ערן וקנין רוצה לעבור מצעירים למבוגרים?
"עם 'מיוחדת' נכנסתי לנוער. עכשיו בשיר השני נתתי שיר למבוגרים. השירים שלי לא מדי מזרחיים ולא אשכנזיים. אני מתחבר לכולם, לכל הקהילות, וככה כולם מתחברים אלי. לכולם מגיע מה שהם רוצים לשמוע. ליאור מיארה ואלירן אביטל מתחילים לכתוב לי ואנחנו בדרך בעזרת השם טובה".
על מועדון ה"מיליונרים הצעירים" מביט מעט מלמטה אריאל ישראלוב, בן 22 מחדרה, זמר ויוצר ששיריו הגיעו "רק" לחצי מליון וכ-700 אלף צפיות, עדיין המון במומחים של אמנים בראשית דרכם. התחלתי ב'משחקים של כבוד' (עם עידן ברנס) שיר דיכאון עם שירה כבדה והיום אני יותר לייט מפעם", הוא אומר. "לא משנה מי ישמע הוא יגיד שזה שיר דיכאון. אבל ב'משקר לעצמי' כבר רציתי להביא משהו עכשווי יותר, שמקדמים אותו. זה קצת מהדיכאון, קצת ים תיכוני, קצת פופ, זה מה שיוצא. פעם הנגנים במוזיקת הנשמה היו חליל בוכה ובוזוקי בצלילים הבוכים יותר, היום מכניסים יותר בגלמה וכלים של שמחה".
-ואיך זה הולך?
"הוצאתי את 'האושר שלי' לפני חודש והוא עשה כמעט מאה וחמישים אלף. לאט לאט זה תופס. פעם כשהיו עושים את המוזיקה הזו הקהל לא היה פתוח אליה כמו שהיום ברשת. היום הכל אפשרי לכל ילד. האינטרנט מהווה את נקודת המפגש העיקרית בין היוצר והזמר לבין הקהל שלו. הצמיחה של האינטרנט, ובעיקר הפייסבוק והיו טיוב היא זאת שאפשרה את התופעה שאתה מדבר עליה".
-ההצלחה של עומר אדם ומאור אדרי השפיעה עליכם?
"כן. הקהל היום הוא צעיר. הגילאים היום בהופעות זה ילדים, כולם ילדים. מבוגרים כבר לא הולכים, אולי לשלמה ארצי ואייל גולן ושלומי שבת. אתה מתאים את עצמך למה ששומעים. אנחנו מודעים שהקהל שלנו הוא ילדים. השתחררתי עכשיו מהצבא אני מופיע פה ושם. לא כמו שאני רוצה אבל עם הזמן, אחי. פעם לא הייתי מופיע בכלל. היום יש לי שתי הופעות בשבוע וזה משהו. עם השירים זה יגדל. תדע לך שמועדונים מסתכלים על צפיות ביו טיוב. כשיש לך יותר צפיות מבינים שאתה יותר גדול".
-אבל היום קונים צפיות.
"גם זו דרך של הצלחה. יש אנשים שמצליחים בזכות זה, תהיה בטוח. עם לב שלם אני אומר לך שיש גם גדולים שמשתמשים בזה, לדעתי. נפתחו אתרים של זיוף צפיות וזיוף לייקים בפייסבוק והם פונים אליך ומתקשרים אליך ומציעים לך את השירותים האלה. אני מסתפק במה שיש לי. אם הייתי קונה צפיות הייתי מגיע למעל מליון".
-כמה עולה לקנות?
"אין לי מושג. אפשר לבדוק את זה לפי הגרף של הסטטיסטיקה. כשמזייפים צפיות אין את הגרף, מורידים אותו. בדרך כלל זה רושם לך מאה אלף כניסות מפייסבוק, מאה אלף מגוגל, מאה אלף מהיו טיוב, זה מראה לך. לא מסובך להבין שיש שירים בלי סטטיסטיקה כזו והצפיות מטורפות. אני לא מאשים אף אחד, כל אחד עושה מה שבא לו ויש כאלה שמצליחים בזכות זה, תהיה בטוח". לצורך העניין יצוין כאן שכל המרואיינים לכתבה זו, כולל המנהלים שלהם, הבטיחו בהן צדק (וחלקם אף נשבעו) שהם לא קונים, קנו או יקנו צפיות ביו טיוב.
"תדע לך", ממשיך ישראלוב, "שכמעט כולם עברו אצל המעבד שלומי יפרח באולפן שלו. הוא עומד מאחורי הכל. כל התעשייה מכירה אותו. הוא הכי מוכר בתעשייה יש לו כוח והשפעה. כל הזמרים שתראיין עברו אצלו. הוא בנה את כולם. הוא השורש להצלחה של כולם. מקליטים אצל אחרים עיבוד ואצלו מקליטים את השירים. מצדי אל תכתוב עלי, תכתוב עליו, ותזכיר את הכותבים החזקים של הז'אנר שלנו - רונן מיכאלוב וראובן כרמל, אלה כותבים של מליוני צפיות. בקרוב ייצא שיר חדש שלי קצבי עם לחן יווני שראובן כרמל כתב".
-תגיד, מי מכל החבורה הזו באמת יצליח בגדול?
"כרגע אנחנו כלום. אנחנו ממתינים, כמו בבקו"ם. אנחנו 6-7 זמרים צעירים, אני, מתן גלילוב, זוהר אשרוב, ערן וקנין, מיכאל אזולאי - כל אחד בסגנון קול שונה, אף אחד לא דומה לאף אחד. יש את גם את בן אל שהקליט שיר עם מתן והגיע ל 3 מליון. מיכאל אזולאי מהצפון זמר טוב מאוד, ילד מוכשר, יודע לכתוב. כולנו ממתינים ומחכים שיבוא המושיע. אני מוציא שירים ונהנה מזה, כיף לי. אם יבוא מישהו שייקח אותי להתקדם איתו זה ברכה, אבל כל דבר בזמן שלו, אנחנו עוד ילדים".
ועל כולם משקיף מהצד הראפר איזי, ארז שרון, ששבר את כל המחסומים והגיע מהיו טיוב עד הפסטיגל. אני לא האומן היחיד שהגיע לקהל רחב רק באמצעות האינטרנט", אומר איזי. "יש הרבה אומנים שעובדים יפה, מופיעים ומתפרנסים ואני בטוח שעל רובם לא שמעת. ולי כמו לאחרים זה קרה כאשר קבוצה של אנשים מאוד אהבה שיר והפיצה אותו. משם זה כבר מתגלגל".
אתה יכול להסביר את הפער הגדול שקיים בין המוזיקה שהנוער צורך לבין מה שקיים במדיות הישנות?
"הנוער נמצא בעיקר בפייסבוק וביוטיוב. ובאינטרנט יש הזדמנות שווה לכולם. ברגע ששיר שלי מצליח דרך האינטרנט זה משמח אותי לא פחות מאשר וזה היה קורה דרך הרדיו. ולכן באופן טבעי זה מגיע לנוער. אני מאמין שאחרי אשחרר את האלבום שלי ב-12.12.12 גם קהל יותר מבוגר ימצא שירים להתחבר אליהם. ובלי טיפה של חנפנות אני הכי נהנה להופיע לנוער".