ליאור מלך השכונה

יש זמרים במוזיקה הים תיכונית שאפשר להתבלבל ביניהם, אבל ליאור נרקיס יש רק אחד. יש לו קול מיוחד, חיבור מיוחד עם הקהל, וגישה משלו. אף אחד לא מופיע כמוהו. לא בכאלה אנרגיות, לא בכזה אטרף. לא עם כזה חיוך, נפנוף מגבת ו"שכונתיות" שמחה. שנים קראו לו בזלזול "מתלהב" אבל ההתלהבות הזו, והחריצות, וההתמדה, והלחימה העיקשת שלו על כל להיט וכל מעריץ, כל השמעה ברדיו וכל חתונה, הם אלה שמחזיקים אותו היום בצמרת הז'אנר. אם אייל גולן, משה פרץ ודודו אהרון עולים לבמה כמו כוכבי כדורגל שבאים לתת הצגה לאורך 90 דקות ותוספת זמן, לכבוש את השערים שלהם ולרדת מהמגרש כמחזיקי גביע או אלופים עם ניצחון מוחץ - המנטליות של ליאור נרקיס על הבמה היא מנטליות של כוכב הפופ שעולה לתת את מופע המחצית, כמו בסופרבול. הוא משחק במגרש משלו, שבו הדבר היחיד שבאמת משנה זה עוצמת החפלה.

מוותר על הפאסון, מעיף הצידה את המניירות

משוחרר מהעול הכבד של המופע בהיכל נוקיה בשנה שעברה, אחרי ששחרר מאז עוד 6-7 להיטים חדשים וחרש עשרות (אולי מאות) אירועים, ליאור נרקיס בא להאנגר 11, למופע על הבמה העגולה והמסתובבת, כדי לתת את הנשמה בשביל הקהל. הוא רץ, קופץ, משתולל, עושה כבר בשיר הראשון קילומטראז' שאחרים עושים בארבעה, מוותר על הפאסון, מעיף הצידה את המניירות, ומתמכר למעריצים, לחום שלהם, לאהבה, מתמכר ליכולת שלו לבדר אותם וליכולת שלהם לגרום לו להרגיש על גג העולם, לעוף בחלל של ההאנגר מעל הבמה, לרחף מעליה כמו פרפר צמא לאור ותהילה.

נרקיס מוכן לעשות הכל ולשיר הכל - העיקר לשעשע ולמצוא חן. ואין עם זה בעיה, להפך. במוזיקת פופ אתה אמור לתת לקהל את מה שהוא רוצה, ונרקיס לוקח את העיקרון הזה ומעצים אותו עד כמה שמתאים לו. לא תשמעו ממנו במופע הזה את "דוקטור" ו"לכל אחד יש" (וחבל) אבל הוא כן לוקח סיבוב גדול על "אחלה חמודה" של בני בשן, והשיר שהתחיל כפרודיה על השכונתיות של המזרחית עושה אצל נרקיס את כל ה-360 מעלות (תרתי משמע) וחוזר לקהל של נרקיס כלהיט ריקודים לגיטימי. גם מחרוזת שמתחילה עם "אהבה קצרה" של מאיר בנאי וממשיכה ב"לראות אותה היום" של תיסלם הולכת אצלו. יזהר אשדות ודני בסן לא יהיו מרוצים מזה, אולי, אבל אם יש ולו מעריץ אחד של נרקיס שבגלל הביצוע שלו יכיר את תיסלם - סלאמתק, הוא את שלו עשה.

מרבית הקהל בגילאי 16 עד 30

הקהל הוא נקודה חשובה מאוד במופע הזה. רובו הגדול היה בגילאי 16 עד 30. חבר'ה צעירים, שהתלבשו לערב הזה כמו לאירוע, ובאו לחגוג, עם אלכוהול וים סיגריות. היו שם חבורות חבורות של בנות שמעריצות את נרקיס ובאו יחד, וגם לא מעט זוגות. ואלה חדשות טובות עבור נרקיס, כי כל אלה יתחתנו בשנים הקרובות ואתם כבר יודעים את מי הם יזמינו לאירוע, לשיר להם את "חיבור מיוחד".

ההופעה של נרקיס היתה בנויה נכון. הוא פתח, כמו כולם, עם שתי בלדות - "אם תרצי" ו"אתן לך שנים", שהראו שהוא זמר רומנטי שיודע לבצע היטב, המשך לאסכולת סן-רמו, אליה הוא מחבר את הטווסיות הצחה והצחורה שלו. למרות שמדובר בבלדות נרקיס חג על במה במעגלים ללא הפסקה, מייתר את הצורך בבמה מסתובבת. בשיר השלישי "זה מתחיל" הוא מוריד את הז'קט ומתחיל את החפלה. ההרכב שאיתו כולל צ'לו, ויולה וכינור, לצד חטיבת הקצב, הדרבוקה והבוזוקי, תשעה נגנים וזמרת ליווי. הם מנגנים טוב, אבל נבלעים בכריזמה של נרקיס שעפה מהבמה לכל הכיוונים כשהוא רוכב על גלי השמחה של המוזיקה.

האיש יודע להביא להיטים

השיר הרביעי, "חיבור מיוחד", מחבר מהירות של טראנס עם תופים של רוק כבד וליווי חסידי על קצב בלאדי. זה נרקיס ששואב אלמנטים מקובי ומשה פרץ ומשכלל אותם ללהיט משל עצמו. האיש יודע להביא להיטים. על זה אי ויכוח. הקצב הערבי נמשך ב"המלכה שלי" ונרקיס, באנרגיות מטורפות, מרים את הקהל עם צבא של מלאכים. הקצבי הרביעי בסרייה הוא "אני מבטיח" ונרקיס, שועל משופשף, מוציא ממנו את המקסימום.

את "ברכת כהנים" נרקיס מקדיש לשני בניו הקטנים. עכשיו הקול שלו התחמם, והוא נשמע חזק ובשרני יותר, עם דוק קל של צרידות. קשה לצפות ממנו לשיר את התפילה הזו בקול זך וענוג כשמסביבו אלפיים מעריצים עם גרגוס במחזור הדם, והצרידות הזו עושה אותה קצת ספרינגסטין מחולון. גם בשיר הבא, בלדת האהבה "תגידי" (השיר שלו שאני אישית הכי אוהב), הוא לא נופל למלכודת הרומנטית הנוגה, ומושך את הנאמבר לכיוון של בלדת רוק עם עוצמה וסולו גיטרה חשמלית. זה המנון אהבה אמיתי, עם לחן של שמעון בוסקילה, להיט-מדינה שכל הקהל שר במקהלה.

מחווה לג'קי מקייטן ז"ל

אחרי הבלדות נרקיס מקדיש את "בואי נערה" לזכרו של ג'קי מקייטן ז"ל. "הצליל של פעם" ממלא את ההאנגר עם בוזוקי וחשמלית. הצעיר של נרקיס לא מחובר לשיר הזה, אבל מי שמכיר שר איתו. התוצאה היא קטע חזק. כי השיר הזה קיים במחזור הדם הישראלי כמו מוזיקה שבטית, עתיקה. הקצב, הצליל, אתה מרגיש איתם מחובר, מרגיש לרגע אחד תימני מנתניה, גם אם אתה אשכנזי מקיבוץ.

עכשיו מגיעה המנה העיקרית של הערב - רצף של להיטים קצביים שמרימים את ההאנגר לשמיים. "לא מוותרים", העשירי במופע, הוא שיר פופ ים תיכוני כמעט מושלם, שמחבר את הקצב הבלאדי עם הפסנתר וליווי כלי מוצלח. נרקיס שולט כאן במלודיה פתלתלה, נותן ביצוע קולי וירטואוזי בפזמון ולמעשה מגיע בשיר הזה, כזמר-מבצע, לנקודת השיא שלו במופע. את נצחונו חוגג נרקיס על הבמה הקטנה שבמרכז הבמה העגולה ובלי לנוח על זרי הדפנה יורה את "קפה או סרט", שיר שרבים זלזלו בו, אבל עכשיו הוא להיט שהקהל נשפך ממנו. אחר כך הוא יוצא להקפת ניצחון ארוכה עם "ערב טוב לך" והקהל באטרף יחד איתו, מחובר אל הלהיטים והכוכב ששר אותם.

את אחלה, את חמודה, את כוסית

"אחלה חמודה" מסיים את הרצף הקצבי ואחריו נרקיס עובר לחבר את "שפוי בשבילך" עם "בדד", לבלדה אחת אותה הוא שר בנחישות וברגישות. אחר כך הוא מחבר את "אהבה קצרה" עם "לראות אותה היום" שמקבל סלסול על קצב מזרחי, ונותן את "כולי שלך", כבר לא מלהיטים המובילים שלו, אבל מאלה שאתה צריך אותם כדי לשמור על הקצב והרצף.

נרקיס, דיג'יי מיומן של קהל באירועים, מרים את המפלס גבוה עוד יותר עם שלוש מחרוזות להיטים בזו אחר זו. הראשונה כוללת את "מתוקה", "אוהב אותך (ואת אפילו לא יודעת כמה)" ו"מאמינים בני מאמינים", עם אורגן שמנגן את המלודיה של "Stereo Love", "להיט האקורדיון" של אדוארד מיה וויקה ג'יגולינה. המחרוזת הבאה כוללת כמו "כמו פרפר" ו"העולם כמו גלגל" - שני להיטים ותיקים יותר של נרקיס שהקהל מקבל באהבה רבה, בלונדיניות לבושות יפה מבליטות את מה שיש להבליט ומעכסות לכל עבר. במחרוזת השלישית הדרבוקה היא הכלי המרכזי ונרקיס מרים את התקרה עם "נשמה", "העיניים שלי" ו"למה לא".

צריך לנסות להגיע גם לקהל הכללי

אחרי שעה וחצי, במקום לרדת ולחזור להדרנים, נרקיס נשאר לעוד ארבעה אחרונים - הבלדה "על סף דלתך", שיר פרידה עצוב שמוקדש לזכרו של עוזי חיטמן, הלהיט הקצבי "פצצה" שעובד טוב (אם כי לטעמי האישי הוא מהפחות יפים שלו), להיט הקרחנה "ילדונת" שהקהל משתולל איתו וביצוע חוזר ל"לא מוותרים".

ליאור נרקיס הוכיח שוב במופע הזה שמקומו גבוה בצמרת המוזיקה הים תיכונית. יש לו קהל צעיר ונאמן שאוהב אותו ונהנה ממנו ויש לו ערימות של להיטים. השלב הבא מבחינתו צריך להיות התקרבות לקהל הכללי, שלא לומר האשכנזי, שאוהב גם דברים אחרים. כמו בימי "לכל אחד יש", אם נרקיס ישכיל למצוא את השירים הנכונים שייכנסו ללב של כולם, ויכלול אותם באלבום הקרוב שלו (ששבעה סינגלים ממנו כבר בחוץ) הוא יעלה על שביל הזהב שמוביל אל הפסגה. עד אז הוא מלך, אבל של השכונה.