לפני שנתיים, באמצע אוגוסט 2009, התפרסם כאן ראיון עם הזמרת ג'ולייטה, שהכותרת שלו היתה "הצ'אנס השני של ג'ולייטה" ומהותו - בגיל 22, שמונה שנים אחרי שהתפרסמה וחמש שנים מאז שנעלמה, היא חוזרת לסיבוב שני. המנהל החדש שלה, גלעד מסאמי ("ביגי" מצמד "הישראלים", ששר את "תזיזי ת'ישבן תנענעי ת'תחת" וכתב את "בלבלי אותו" לקובי פרץ), אמר אז: "עוד תראו, היא תהיה כוכבת". היה קשה להאמין לו, אבל ג'ולייטה הוציאה 11 סינגלים מאלבום הבכורה שלה, שירים באנגלית וספרדית, וניצלה בהמשך את הצלחת "חי בלה לה לנד" כדי להמשיך ולשחרר סינגלים מהאלבום השני, כמו "דרמה" ו"מלכה גדולה".
אלא שמסאמי לא נרגע וג'ולייטה פתחה חזית ישירה מול שרית חדד במאבק גלוי על הלהיט "Do Yo Love Me" והעזה לומר בערוץ 24 "שרית חדד לקחה לי שירים". כששאלתי את מסאמי אם הוא וג'ולייטה השתגעו הוא אמר: "אנחנו פותחים את הדלת לעוד זמרות צעירות, אנחנו נעשה מהפכה של זמרות בשוק הים תיכוני".
משב רוח של התחדשות
ומסאמי צדק. המהפכה הגיעה, או לפחות הניצנים שלה. השנה האחרונה במוזיקה הים תיכונית והמזרחית היתה השנה של הזמרות הצעירות, שכולן, אגב, בלי יוצא מהכלל, גדלו על שרית חדד ומעריצות אותה. הן רעננות, הן יפות (מי יותר ומי פחות), הן שרות טוב (מי יותר ומי פחות), הן סקסיות (מי יותר ומי פחות) והן מביאות איתן משב רוח של התחדשות לתעשייה.
נכון שזו היתה גם שנת הקאמבק של אביבה אבידן ב"היכל התהילה" וזהבה בן ותאומתה אתי לוי ב"חי בלה לה לנד" (וזו היתה גם השנה שבה חל מפנה בקריירה של מרגלית "מרגול" צנעני), אבל הרוח הותיקה שלהן גם אם היא מתחדשת, היתה זקוקה לרענון, שהגיע בדמות קבוצת זמרות צעירות שהרחיבו את האופציות הקיימות בשוק.
שלוש חברות טובות
זו היתה בין היתר השנה של שלוש חברות טובות שמתחרות אחת בשניה. הראשונה היא אתי ביטון, שסימנה כיוון ערבי יותר במוזיקה (בדומה לאלבום האחרון של שרית חדד, אגב) עם להיטים כמו "מונאמור", "פתגם סיני", "גנב שלי" ו"אולי תאמר". אלבום הבכורה של ביטון, שהיה צפוי השנה, יראה אור בנובמבר הקרוב, וגם תאריך זה אינו סופי כרגע.
השניה מבין שלוש החברות היא שני יצהרי, שעברה השנה לניהול חדש והוציאה את השירים "היא רוצה" ו"אגו", וספגה מכה לא פשוטה כאשר בשל סכסוך עם מנהליה הקודמים נמנע ממנה מלשיר בהופעות את הלהיטים איתם פרצה "י'בניתי" ו"כמה כמה". בראיון ל-mako הצהירה יצהרי: "אני מתכוונת לרשת את שריד חדד".
השלישית מבין שלוש החברות היא צליל קליפי , מעריצה של מרגול ("היא המודל שלי"), שניסתה את כוחה עם שלושה שירים: "תפקח את העיניים", "כל הבנות" ו"לא מזיז לך". בראיון ל-mako אמרה קליפי בהומור: "אולי אתי, שני ואני נעשה חמישיית בנות עם מורן מזור ושרית אביטן. עדן אמזלג תהיה המפיקה המוזיקלית".
אייל גולן קרא להן
זו היתה גם שנת הפריצה של הזמרות יוצאות "אייל גולן קורא לך" - מורן מזור ועדן אמזלג, מירן מירן ונופר בטאט. מורן מזור, שרבים סימנו אותה כשרית חדד הבאה, הוציאה כסינגלים את "נסיך שלי" ו"אני כאן", שיר הזכיה שלה בתוכנית של גולן. אמזלג הוציאה את השיר "כל כך שונה".
אמזלג ומזור הופיעו כחלק מהמופע החדש של אייל גולן "חלק מחיי" ורשמו יחד איתו שש הופעות באמפי קיסריה והופעה אחת בבריכת הסולטן בירושלים. מירן שחררה את הקליפ "קח אותי" וזכתה לכינוי המחייב "בריטני ספירס המזרחית". בטאט הוציאה את הסינגל "לא אחת כזאת".
שרית אביטן, רינת בר, מורן כרמל, כרמל גבריאלוב
זו היתה גם שנת הפריצה של שרית אביטן, הזמרת החדשה לבית רוברטו בן שושן, עם השיר "אני שלך" והקליפ, הלהיט "נשמעת לליבי" ושיר הנושא של האלבום שלה, "סטייל מיוחד". אביטן מצליחה יותר במה שמכונה "השטח", כלומר המועדונים והאינטרנט, פחות בתחנות הרדיו. "ברדיו לא רצו להשמיע אותה אז היא מצליחה בטירוף בפייסבוק וביו טיוב", אומר בן שושן.
רינת בר, ששינתה את שם הבמה ל"רינת" וחזרה בה, הוציאה בשנה שעברה את השירים "שמלת כלולות", "הגיע הזמן", ו"עשה לה טוב", והשנה את "חיכיתי לך", "רק אגדה" ו"קרוב אלי", שישה שירים שאמורים להוות בסיס לאלבום הקאמבק שלה.
וזו היתה השנה שבה מורן כרמל המנוסה וכרמל גבריאלוב (ונא לא להתבלבל ביניהן) עשו צעדים לכיוון מרכז המפה של המוזיקה המזרחית. שתיהן, אגב, הופיעו בנפרד בערב המחווה שנערך למרגול אחרי מעצרה, וגבריאלוב אף שרה בו את "עץ ירוק מפלסטיק", הלהיט הגדול של צנעני.
יוני רועה: "אין כאן דרך, אין בשורה מוזיקלית, זה ללכת על אוויר"
מי ששופך מים צוננים על החגיגה הוא האמן, העורך והמגיש יוני רועה, שבימים אלה מנחה תוכנית מוזיקה ים תיכונית בערוץ 24. "קשה לי להשוות את השמות האלה לזמרות כמו שרית חדד, זהבה בן ומרגלית צנעני, שעברו דרך קשה וארוכה במועדונים ובהרבה שנים של עבודה קשה צברו לעצמן קהל ויצרו לעצמן רפרטואר של שירים ולהיטים", אומר רועה. "הזמרות הצעירות האלה הן תוצר של תוכניות ריאליטי, לא של שטח, לא של משהו אמיתי, אין להן גם בשורה מוזיקלית".
-אולי בעידן הריאליטי יותר מתאים לגדל כוכבות חדשות דרך הטלוויזיה?
"אבל אין כאן דרך, אין כאן בסיס אמיתי, זה כמו ללכת על אויר. קשה לי להתייחס אליהן ברצינות כזמרות כיוון שהן לא עשו שום דבר שיש בו ערך ומשקל שיישאר אחרי שתפוג עננת הכוכבות המדומה. הן גם לא הביאו איתן שום בשורה מוזיקלית חדשה. שרית אביטן? אני לא מרגיש אותה בשטח, כמו שאני לא מרגיש בשטח אף שם מהשמות שהזכרת".
רוברטו: "מורן מזור ואתי ביטון לא זמרות מזרחיות"
"רוב הזמרות האלה הן לא מזרחיות, כי באופי שלהן, בגוון שירה ובקול הן נוטות יותר לכיוון הפופ והסול", אומר רוברטו בן שושן, המנהל של שרית אביטן. לי היתה זמרת כזו, שקראו לה מאיה בוסקילה, והיא מאוד הצליחה, אבל היא לא היתה זמרת מזרחית. ג'ולייטה ושרית אביטן הן הזמרות המזרחיות היחידות, השאר לא. שרית אביטן היא זמרת מזרחית אותנטית מהבית ורואים את זה, הקהל לא טיפש. שרית אביטן היא הדבר האמיתי. היא תהיה הזמרת של המדינה. מה ששרית חדד עשתה ב-15 השנה האחרונות שרית אביטן תעשה אחריה".
-לג'ולייטה, אתי ביטון ומורן מזור אין סיכוי?
"ג'ולייטה נחמדה. לאתי ביטון ומורן מזור יהיה מעמד כזמרות נשמה, סול, פופ, אבל הן לא זמרות מזרחיות, הן יותר בכיוון של מירי מסיקה או מה שהיתה פעם מאיה בוסקילה. יש לזה מקום כי הסגנון שירה הזה חוזר, אבל הן לא זמרות מזרחיות ואני אומר את זה בלב שלם והכרה מלאה. התחרות היחידה שיש לשרית אביטן זה עם שרית אחרת, שרית חדד".
"כולם יודעים שמאיה בוסקילה היא לא זמרת מזרחית"
-מורן מזור טוענת שהיא כן זמרת מזרחית.
"בוא נדבר בעוד שנה ונראה מה יצא ממנה".
-גם מאיה בוסקילה התחילה לשיר מזרחית.
"כולם יודעים שהיא לא זמרת מזרחית. במוזיקה אי אפשר לזייף. אתה לא יכול להיות פופ, אחרי זה מזרחי, אחרי זה רגאיי. הקהל יודע מה כל אחד. אין טעם לרכוב על טרנדים, זה מיותר ושקוף. עדיף שכל אחד יתרכז בסגנון שלו. גם שלמה ארצי לא מסלסל במזרחית ואייל גולן לא טוב שישיר כמו שלמה ארצי. זה לא שמזרחי זה יותר טוב, אלא זה סגנונות שונים".