אלינה וורקו הפכה בשנתיים האחרונות לפנים (והסאונד) של סצנת ההארד והאסיד טכנו בישראל, הרבה מזה דרך הליין המוביל בז'אנר, רדיו ברלין. הדיג'יי בת ה-27, שהגיעה למקום ה-28 במצעד הדיג'ייז של ישראל 2024, הייתה אמורה לנסוע לפסטיבל "נובה" ב-7 באוקטובר יחד עם בן זוגה ומייסד רדיו ברלין, גידי חיאל, ואחותו נועה, אך החליטה לוותר, ובכך למעשה ניצלו חייה. גידי ונועה נרצחו באותה שבת שחורה.
"יום לפני הנובה נועה וחבר משותף שלנו, שלו, הגיעו לראות דירה שאני וגידי עברנו אליה והזרמנו את כולם לנסוע למסיבה ברעים", היא משחזרת בשיחה עם mako. "ממש כמה שעות לפני החלטתי שלא בא לי. הייתי עייפה מאוד והחלטתי שעדיף לי להישאר בבית ולהכין להם ארוחה לשבת כשהם יחזרו, אז ויתרתי.
"בדרך לפסטיבל נועה התקשרה אליי ואמרה לי 'תקשיבי חבר שלנו נוסע יותר מאוחר, אם תתחרטי - תסעי איתו'. אותו חבר היה אמור להגיע אלינו לדירה לאסוף את הדגל של רדיו ברלין שגידי רצה לקחת לפסטיבל ושכח. באותו ערב גידי ואני נפרדנו בעצבים כי הוא התבאס שלא באתי, אז התלבטתי עם עצמי אם לנסוע מאוחר יותר. חיכיתי לצלצול מאותו חבר - ואותו צלצול לא הגיע ונרדמתי. בבוקר כבר התעוררתי מאזעקות".
כמה מהר הבנת מה קורה?
"מהר מאוד. אני אדם מאוד חרדתי, אז כבר מ-6:30 התחלתי להרים טלפונים, לשלוח הודעות ולנסות להבין מה קורה. ב-8 בבוקר דיברתי עם חברה בשם שאנל שאמרה לי 'אני לא יכולה לדבר, יש חדירת מחבלים'. הדבר הזה נמחק לי מהראש כי מה הקשר חדירת מחבלים? לא דמיינתי בכלל סיטואציה כזו. בשלב מסוים התחלתי להרגיש רע ופרסמתי פוסט על נעדרים, שם כבר התחיל לחלחל לי מה קורה. אביאלה ושגיא, ההורים של גידי ואחיו הראל, הגיעו מהר מאוד אליי לדירה. התחלנו לראות סרטונים בטלגרם ודברים כאלה ולהבין מה באמת קורה".
ביום ראשון בבוקר, אלינה נסעה יחד משפחתו של גידי לרעים כדי לנסות לאתר אותו. "שמנו את אביאלה והראל בבית חולים כדי לחפש את גידי ואני ושגיא המשכנו לשטח. היה לו חבר מהצבא שהוא מכיר שהיה שם וחיכה להכניס אותנו. בשלב מסוים נתקלנו במחסום משטרתי שלא הצלחנו לעבור והחלטנו לנסוע דרך השטח לקיבוץ".
בקיבוץ רעים היא התחילה לקלוט את גודל הזוועות: "מצאתי את עצמי רואה טנדר עם שבע גופות ודם, ומיד אחרי זה אבא שמתפרק על הבן שלו שזוהה כנרצח, וזה גם מישהו שהכרנו. ראיתי את כולם בוכים, אבל מצאתי את עצמי ברכב, לא בוכה ולא נותנת לעצמי להישבר. נכנסנו לאזור של המכוניות השרופות, ראינו תרמילים של כדורים על הרצפה. דברים מזעזעים".
לא היה בך פחד שאולי יש עוד מחבלים?
"פחדתי נורא, אבל לא ראיתי בעיניים. הייתי במוד של אם אני צריכה להפוך גופות עכשיו - זה מה שאני עושה. הגענו עד לאן שהצלחנו מבחינת החסימות, וכבר שמענו יריות ובומים, זה היה נראה כמו סצנה מסרט ולא באמת עיכלתי את זה. רק חיפשתי את הרכב שהם נסעו בו וניסיתי להבין איפה הם היו בפעם האחרונה.
"שבוע אחרי זה הודיעו לנו שנועה נרצחה ויום לאחר מכן הודיעו לנו על גידי. אפילו בלוויה עצמה סירבתי להאמין שזה הוא. עד שקיבלתי תמונה של השרשרת שהוא הלך איתה שרופה, לא ממש עיכלתי. עד היום אני לא באמת מעכלת. הוא מבחינתי מסתובב בחו"ל עם טלפון שבור".
ב-22 בדצמבר, אלינה חזרה לנגן לראשונה וזה היה הכל חוץ מסט סטנדרטי. היא ניגנה ב"גידילדת", אירוע יום ההולדת של בן זוגה שהרימו חבריו מרדיו ברלין. "אני בכלל הייתי בטוחה שלא יהיה יותר רדיו ברלין כי גידי היה הלב הפועם והנשמה של ההפקה הזו, ובכנות, בהתחלה הייתי בשוק שהחליטו לקיים את האירוע, אבל בגלל ההתעקשות של אביאלה להמשיך את הרדיו בשביל גידי האירוע התקיים. בהפקה הסבירו לי שהם לא יקיימו אירוע אם אני לא אנגן והחלטתי לעשות את זה".
איך זה הרגיש?
"זה היה מטלטל. בסט עצמו הרגשתי הכי עוצמתית שיש כי באתי עם מטרה. רציתי להראות לאנשים שעברו זוועות שיש להם סיכוי כי הנה אני מנגנת ביום הולדת של הבן זוג שלי שנרצח, שזה משהו שלא האמנתי שאני עושה. גם היום יש הרבה דברים שאני עושה ולא מאמינה שאני מצליחה לעשות. הרבה פעמים אני פשוט לא מאמינה שהצלחתי לקום בבוקר או שהצלחתי ללכת לחדר כושר.
"יש שבועות שלמים שאני מוצאת את עצמי לא יוצאת מהחדר בכלל. בזמן האחרון הורדתי קצת פעילות ברשתות החברתיות כי הרגשתי שאני צריכה סוף סוף לקחת זמן לעצמי. רק לפני חודש התחלתי טיפול פסיכולוגי. עד אז לא טיפלתי בעצמי כמו שצריך, מאוד נשאבתי לעשייה. מה שאני מראה בסושיאל זה משהו אחד, אבל בדלתות סגורות אני מתפרקת".
אלינה עובדת בחיי הלילה מגיל צעיר, תחילה כברמנית ובהמשך כמנהלת הבר - שם התחילה לראשונה להתעסק במוזיקה. "כשניהלתי, רציתי לעשות אווירה שהיא לא רק לרקוד על הבר עם צ'ייסרים והתחלתי לבנות פלייליסטים. בשלב מסוים אמרתי לעצמי שאני רוצה להתחיל לתקלט כי אהבתי את זה והתחלתי ללמוד באופן עצמאי".
איפה נולד החיבור למה שאת מנגנת כיום?
"כשטסתי לברלין. התחלתי במוזיקה שחורה, פופ ודברים כאלה וכשטסתי גיליתי מה זה טכנו אמיתי והתאהבתי. זה היה אפל ושונה מאוד ממה שהכרתי".
כשחזרה לארץ, אלינה התחילה בכלל ללמוד אבטחת מידע, בעיקר בגלל לחץ מהבית, אך מהר מאוד הבינה שזה לא בשבילה: "אחרי שלושה חודשים אמרתי לעצמי 'מה אני עושה?' יותר מ-20 אלף שקל הלכו לפח אבל היום אני מבינה שזה חלק מהדרך. לאחר שעזבתי את לימודי אבטחת המידע התחלתי ללמוד ב-BPM כי הבנתי שמוזיקה זה מה שאני רוצה לעשות".
כשעברת לסצנה האלקטרונית, הסגנון שאת מנגנת לא היה מוכר בארץ, מה ניגנת?
"הייתי מנגנת את המוזיקה האלקטרונית הגנרית שמנגנים במסיבות, הטכנו המיינסטרימי הרגיל. כל פעם שאמרתי למפיקים שאני רוצה לנגן את מה שאני אוהבת, שמעתי משפטים כמו 'את לא תצליחי עם הסגנון הזה, את צריכה לנגן את מה שהולך ותקבלי עוד גיגים'. בשלב מסוים החלטתי שזה לא מתאים לי, אי אפשר לבקש מרקדנית בלט לרקוד היפ הופ, והפסקתי לנגן כמעט לחלוטין, עד שהגיע החיבור לרדיו".
אבל עוד לפני, אלינה קיבלה ספוט בליין "קוק-שוק" הפופולרי. שם, היא יכלה להתפרע עם המוזיקה שהיא אוהבת באמת, מה שמשך את תשומת ליבו של עומר אליהו ממייסדי רדיו ברלין. לראשונה היא קיבלה הצעה לקחת חלק והיא ניגנה באירוע השני אי פעם של ההפקה. שם היא למעשה הכירה את גידי.
"זה היה בין הלילות הכי טובים שהיו לי. הרגשתי שיש לי פתאום במה שאני יכולה להגשים בה את החלום שלי ולנגן. זה היה הזוי שבעיר כל כך מגוונת, דווקא הז'אנר שאני מנגנת לא ממש קיים ופתאום הגיעה הפקה חדשה שנותנת לזה מקום. הרגשתי שזה מלמעלה".
"זה מאוד כיף להרגיש חופשיה ובטוחה בעצמי"
מאז אותו לילה, אלינה כאמור כבר הפכה להיות אחד השמות המובילים של הז'אנר בארץ, והיא לא לוקחת את ההתפתחות שלו כמובן מאליו: "זה כבוד גדול להיות מהראשונות שהחדירו את הקו המוזיקלי הזה ולהפקה צעירה שצברה תאוצה. לראות את הדבר הזה קורה בארץ זו הגשמת חלום". באוגוסט האחרון היא קיימה אפילו אירוע משלה: Alina Vorko Shit Show.
"הרעיון הוא אירוע שהיה מבוסס עליי. אני בן אדם מאוד ורסטילי וכשאני מנגנת משהו זה כי אני אוהבת אותו והוא עושה לי טוב ולא בהכרח כי הוא בז'אנר מסוים, בגלל זה הסטים שלי מגוונים מאוד. כשהוזמנתי להופיע בפסטיבל Hive בגרמניה שמו אותי בבמה צדדית שבה קיבלתי המון השראה למוזיקה קצת שונה. הרדיו במובן מסוים שם אותי רק בהארד טכנו ואני רוצה לעשות גם דברים אחרים. בסוף זה יצא ממש טוב - אנשים הגיעו ל'שיט שואו' הכי חופשיים ומשוחררים שיש וזו הייתה המטרה: מקום שאנשים יכולים להתבטא בו עם מוזיקה קצת שונה, אבל מאוד גבוהה ושמחה. אני מקווה מאוד שנקיים עוד אירוע בקרוב".
את מרגישה שהמוזיקה עוזרת לך?
"לגמרי, שאני מנגנת אני אשכרה מתנתקת מהעולם. גם ב'גידילדת' לא הרגשתי צורך לבכות אלא ההפך, הרגשתי עוצמה מהאנרגיות שקיבלתי מהקהל. האנרגיות והעוצמה זה דבר שחשוב לי ובא לידי ביטוי בכל סט. אם האנרגיות שלי לא משהו - הקהל ירגיש את זה ואם אני באה ונותנת את כל כולי אני מרגישה שרצתי מרתון. בזמן הקרוב אני רוצה להתעסק בעצמי ונפש שלי ולהחלים. לא החלמתי מהטראומה שעברתי ואני עדיין עוברת. ברמת הקריירה המטרה היא אירופה ופסטיבלים גדולים וכמובן ליצור מוזיקה מקורית משל עצמי".
סצנת ההארד והאסיד מזוהה עם המון חושפניות ומיניות שעלולה להיתקל בביקורת, אבל אלינה מצדה לא נותנת לזה חשיבות. "בסוף אם אתה נמצא בברלין זה הדבר הכי טבעי לעשות, אנשים במועדונים מסתובבים עירומים. אני לא באה להביא את הסצנה מברלין לתל אביב, אבל אני מנסה להעביר מסר של אני אתלבש איך שבא לי, אדבר איך שבא לי ואנגן מה שבא לי כי זה מה שעושה לי טוב. זה מאוד כיף להרגיש חופשיה ובטוחה בעצמי. סוף סוף יש לי את הבמה, הקהל והרשת ביטחון להראות מי אני ולא להסתתר מאחורי מה שהולך ועובד".