סצנת הטראנס הישראלית הולידה לאורך השנים לא מעט המנונים בלתי נשכחים, אבל קשה לחשוב על טראק שיותר מזוהה עם תור הזהב של הסצנה בשנות ה-90 מאשר Spiritual Healing. הטראק האלמותי של The Muses Rapt, הלוא הוא חואן ורדרה, הפך להמנון של ממש - ובימים אלה זוכה לתחייה מחודשת בזכות טיקטוק. "תראה אין לי מושג מה יקרה קדימה, אבל העובדה היא שהטראק הזה עדיין עובד", מספר ורדרה בשיחת וידאו עם mako.
"אני חושב שהגרסה המקורית קצת מיושנת, אבל העבודה שלי עם יורג ודמי כן עומדת במבחן הזמן. לא ידעתי שזה כזה פופולרי בטיקטוק, ניסיתי להשתמש באפליקציה ולא כל כך הצלחתי, אבל אני כן באינסטגרם".
זה הזמן לעשות רגע סדר בהיסטוריה של הטראק האלמותי. כמו להיטים רבים במוזיקה האלקטרונית על שלל הז׳אנרים שלה, הטראק המקורי, מה שנקרא original mix, לא זכה להצלחה גדולה ונשמע הרבה פחות מלהיב מהטראק המוכר. אבל אז הגיע הרמיקס של Domi ו-DJ Jorg.
״שלחתי את הטראק לדומי ויורג״, הוא מספר, ״יורג היה ביפן, אז שלחתי לו קלטת לשם. הוא אמר לי 'זה טראק נהדר, אני אוהב את זה - אבל אנחנו צריכים קיק אחר'. נפגשנו יחד עם דומי באיביזה והתחלנו לעבוד ביחד על הטראק. הם לא שינו הרבה, אבל יורג כאמור הביא את הקיק שכולנו מכירים. הודיתי לשניהם מאוד על העבודה ואמרתי שאני אשים את השם של שניהם ברמיקס כאות הערכה".
הטראק המקורי:
הרמיקס המצליח:
הקשר הישראלי התחיל כשהרמיקס הופיע באוסף בשם shiva space technology - אוסף להיטים שבנוי בעיקר מטראקים של הרכב בשם shiva shidapu בו היו חברים יורג ודיג׳י מתחיל בשם ארז אייזן. הצמד לא שרד הרבה אבל השאיר אחריו להיט גדול אחד בסצנת הטראנס בשם power of celtic. מלבד הטראקים של הצמד, נכלל באוסף גם spirtual healing. אגב, בסופו של דבר אייזן יעדיף להמשיך עם פרויקט אחר שלו באותם הימים בשם infected mushroom יחד עם חברו עמית דובדני.
מעט לאחר מכן, נולד הקשר של של חואן עם הישראלים. "הוזמנתי לנגן בישראל באירוע בגני חוגה ב-1997. הסברתי שיש לי רק את Spiritual Healing ועוד שני טראקים שעבדתי עליהם".
איך הם הגיבו?
"שזה בסדר וממש לחצו שאבוא. יום לפני הסט שלי בגני חוגה, הזמינו אותי לפסטיבל אחר, אמרו 'בוא, אנחנו רוצים שתראה את התגובה לטראק' - והייתי פשוט בהלם. כשאחד הדיג'ייז שם את הטראק אלפי אנשים פתאום יצאו מהאוהלים והרחבה התפוצצה. אחרי זה הסבירו לי שהוא מתפוצץ בישראל ושמוכרים אותו בקסטות בשווקים ובתחנה המרכזית. הייתי פשוט המום".
ורדרה, היום בן 63, התחיל עם מוזיקה כבר בילדות שלו בספרד, כשלמד לנגן על כינור ואחר כך עבר לכלי נגינה ספרדיים מסורתיים. "בתיכון התחלתי לעשן, עברתי לגיטרה. בשנות השמונים עברתי ללמוד במדריד ושם התחלתי לנגן פאנק, אבל ניגנתי מוזיקה של אחרים. קאברים ללהקות כמו הראמונס ודה קיור שאני מאוד אוהב, אבל כשניסיתי לנגן את המוזיקה שלי אמרו לי 'זה רך מדי'".
מתי נחשפת לטראנס?
"בשנות ה-90 חזרתי לאיביזה והתחלתי כפרומוטר של אירועים. המוזיקה באיביזה תמיד הייתה יותר בעולמות האוס והטכנו, אבל יום אחד הגעתי להרים של איביזה ונחשפתי למסיבות טראנס. אמרתי לעצמי 'וואו, מה זה?' והתאהבתי, אבל בדיוק באותו זמן גילו לי סרטן".
בעקבות המחלה, ורדרה נאלץ לעבור טיפולי כימותרפיה, אבל דווקא בטיפולים ובמקום הכי נמוך - הוא מצא את התרופה לנפש: "בטיפולים, כשחשבתי שאני הולך למות, הבנתי שאני צריך לעשות את המוזיקה שלי ושטראנס זו המוזיקה שלי. טראנס זה מקום להתבטא עם מלודיות בלי מילים. כשנפלה עלי ההארה הזו הלכתי ישר מבית החולים לסטודיו והמלודיה של Spiritual Healing הייתה מוכנה תוך חמש דקות".
מיותר לשאול למה הוא בחר דווקא את השם לטראק. "הריפוי היה לא רק גופני מהסרטן עם הטיפולים הכימותרפיים, אלא גם נפשי - לא התביישתי יותר לנגן את המוזיקה שלי", הוא משתף, אך מודה שהטראק המקורי לא זכה להצלחה יתרה ברחבות. אנשים אהבו את המלודיה, אבל התגובות שקיבל היו זהות לאלה שיקבל בתחילת הקריירה, "זה רך מדי" אמרו לו.
בשנים האחרונות, לצד ההצלחה של בדור של הטיקטוק, יש יותר ויותר רמיקסים ברחבות לטראק האלמותי של חואן, אבל הוא חושף שהם נעשים ללא אישורו וללא רישיון: "השמות הכי גדולים בישראל עושים את זה בלי אישור. יש דיג'יי גדול שביקש אישור ואני אמרתי לו שאני מעדיף שלא והוא כיבד את זה, אבל הרוב פשוט לוקחים את הטראק ועושים רמיקסים בלי אישור וזה נורא כואב. בנוסף, הם לא באמת עושים משהו, הם רק לוקחים ומשנים טיפה את הקיק שזה הדבר הכי קל בעולם כי כולם רוצים קיק חדש. אני לא מאשר להם לשחרר את זה באופן רשמי כי גם לי יש את התוכניות שלי בקשר לחידוש של הטראק".
ההורים שלי התחתנו עם הטראק שלך
"באמצע שנות האלפיים, היה מקום רק לדארק טראנס ולא למלודיות", ורדרה מסביר את ההבדל בין סצנת הטראנס של תחילת שנות האלפיים להיום. "אף אחד לא חיפש את זה וכתוצאה מזה לא ממש קיבלתי הזמנות לנגן. אבל הדורות מתחלפים, ומה שטוב בדורות חדשים זה שהם לא חיים בעבר - אלא ממשיכים קדימה ולוקחים רק את הדברים הטובים ביותר מפעם. היום הסצנה שוב במקום של מלודיות, וכשאני מגיע לנגן במקומות כמו ישראל אני זוכה לאהבה עצומה. באחד הביקורים האחרונים שלי בחור צעיר אמר לי 'חואן, אני אוהב את המוזיקה שלך. ההורים שלי התחתנו עם Spiritual Healing'. זה מרגש מאוד".
בבוקר 7 באוקטובר, חואן התעדכן מול החדשות וברשתות החברתיות על מתקפת הטרור, והבין מהר מאוד שהטבח הגיע גם כן לרחבת הנובה - עוד לפני שזה פורסם. "כבר בווידאו הראשון הבנתי שהייתה מתקפת טרור על מסיבה כי ראיתי אנשים בורחים עם לבוש שאני מכיר מהרחבות", הוא משחזר. "ראיתי אפילו סרטון של בליינית שזיהיתי ממסיבות שניגנתי בהן בורחת, הייתי בהלם כי רק שבועיים לפני זה הייתי בישראל וניגנתי".
אתה לא מסתיר את החיבה שלך לישראל, איך זה מתקבל בספרד שעוינת את ישראל?
"אני מקבל תגובות שליליות וכשזה קורה אני מנסה להגן על ישראל ולהסביר את עצמי כי אנשים פה לא מבינים כלום על המצב. הם רואים מה שמראים בטלוויזיה - וזהו. הם חושבים שטילים עפים פה מצד לצד כל הזמן והם לא יודעים שיש המון ערבים שחיים בישראל חיים טובים ושברחובות ישראל תשמע עברית, אנגלית וערבית".
מאז השבת השחורה ההיא, חואן הספיק לחזור ולנגן בישראל במסיבה לזכר מתן "קידו" אלמלם, אגדת הטראנס הישראלית, שנרצח במסיבת הנובה. "קידו היה חבר שלי, היה חשוב לנו מאוד לעשות משהו מיוחד וזה היה אירוע משמעותי מאוד בשבילי. הקהל הישראלי היה ונשאר הקהל הכי מלהיב שיש יחד עם הקהל הברזילאי. אתם יודעים לקפוץ ברחבה".
ומה עם פרישה? למרות גילו, חואן עוד רחוק מלתלות את האוזניות: "אני ממשיך. כשאני עולה לרחבה ורואה את הקהל - זה נותן לי אנרגיה. אני לא צריך אלכוהול, לא סמים - כלום, זה לגמרי מספיק לי. אני צריך את האנרגיה הזו בחיים שלי".