כשאריאל זילבר היה נער בפנימיית הדסים אירוע טרגי שכלל עימות עם נער אחר ופיצוץ תחמושת הסתיים בקטיעת כף רגלו. בהסתכלות לאחור הוא טוען "כל מה שיש זה מהקדוש ברוך הוא, ככה הוא כיוון אותי. תמיד הבנתי את זה וגם יש לי את הסיבה שמסבירה למה זה קרה לי: היה לנו מורה שהלך עקום. הייתי צוחק עליו וכנראה בגלל זה קיבלתי את זה".
זילבר לא מרבה להתראיין, בטח בשנים האחרונות כשהשמיע עמדות שנויות במחלוקת שחלקן כוללות תמיכה בלתי מסויגת בעמירם בן עוליאל שהורשע ברצח משפחת דוואבשה ב-2015. בשיחה עם רפי רשף ב"אינטימי" חזר הערב (רביעי) אל ילדותו הרחק מהוריו ולכעס עליהם, להחלטה של אומנים להתנער ממנו בעקבות עמדותיו - ולפיצוץ שבמובנים רבים שינה את חייו. "מתחת למיטה הייתה לי תחמושת, בא בחור ורבתי איתו. אמרתי לו לצאת מהחדר ושאם לא אפוצץ את המקום", נזכר. "כשלא יצא לקחתי את התחמושת אבל לא חשבתי שיתפוצץ. זרקתי ונהייתה להבה גדולה. לא היה לי את מי להאשים, אז לא האשמתי אף אחד. האשמתי את עצמי ואמרתי שקיבלתי את זה כמו עונש".
>">לפרק המלא של "אינטימי" עם אריאל זילבר ב+12>>
איבדת את כף הרגל.
"כן, היו לי המון שברים, שמו לי גבס ובסוף התחיל נמק. אמרו לי שצריך להוריד את הרגל. אני זוכר שהרופא אמר שהוא יעשה לי רגל יותר טובה מרגל אמיתית, שיעשה פרוטזה שלא ארגיש שאין לי רגל".
הפנימייה לא הייתה המקום שבו גדל. כבר בשנותיו הראשונות הספיק לעבור מהעיר הגדולה בתל אביב לקיבוץ גן שמואל כילד חוץ, לפנימיית הדסים ובחייו הבוגרים חי במצפה מתת, אלי סיני וב-15 השנים האחרונות חי בגיתית שבגבול בקעת הירדן והשומרון. שם חי עם שושנה, שאותה כינה "מנוע חיי", והודה כי עדיין מתאבל על מותה. "אני קם בערך ב-2 וחצי, עושה לימוד עד חמש. אחר כך הולך לתפילת שחרית וחוזר לעוד לימוד", תיאר את סדר יומו. "הולך לישון לשעתיים וקם לעבודת היום. לאחר תפילת ערבית לרוב אני הולך לישון".
לומד בחברותא?
"יש לי חברותא אחת שלומדים תלמוד ירושלמית, אבל כל היתר לבד. אין לי משהו מעניין חוץ מזה, לא מעניין אותי כלום, לא סרטים ואפילו מוזיקה פחות. אין לי זמן לזה".
בגיל 81 הודה זילבר כי קשה לו לחשוב על זיכרון ילדות מוחשי שנחרט בו. יחד עם זאת תיאר את ההשפעה הגדולה של אימו. "הייתה נוכחת בנשמה, בראש. המורשת וההשפעה שהשאירה הייתה גדולה מאוד. הייתי בכמה הופעות שלה כילד קטן וזה חרט בי טוב-טוב את הרצון להיות על במה והרצון לשיר", נזכר. "כל השאיפה שלי זה ממנה, מההדרכה שלה. היא כל הזמן דחפה אותי, כל מקום שהייתי הולך היו אומרים לי שאמא דיברה איתם".
הגיעה עד רינגו סטאר, כעסה עליו שלא רצה לקחת שיר שלך.
"הוא אמר שיש להם שירים משלהם. היא בהחלט נטולת עכבות בקשר אליי. היא הייתה אחראית על זה שצמד עופרים לקחו שירים שלי. הם הזמינו אותי לאנגליה בזמן שהייתי עובד בשוק בצרפת. הייתי ישן בכנסיות, מנגן באורגן. הכומר חשב שאני עובד שם".
בגיל ארבע בלבד נשלח הזמר שחתום על שורה רבה של להיטים לקיבוץ גן שמואל, ללא הוריו. "חוויה קשה. לא סלחתי להורים שלי אף פעם על זה אך כשבגרתי הבנתי כמה שהם צדקו. אף פעם אין אף אחד בבית, אמא מתרוצצת בעולם, אבא עם הפילהרמונית", אמר.
אמרת: "בכל פעם שאמא באה לבקר היו סצנות בקיבוץ".
"הייתי בורח כי היה לי אנטי אליהם, גם לאבא שלי. הוא היה מאוד עקבי, פעם בשבועיים היה בא בשישי ומכבד את כל הילדים בממתקים. הייתי בורח, כעסתי עליהם מאוד. אני זוכר שהוא בא אליי, לקח אותי לקיבוץ ואמר לי שאני נשאר. לא הבנתי מה אעשה שם, אמרתי לו שגם הוא צריך להישאר. הוא אמר שהוא לא יכול והלך. לקח לי הרבה שנים להבין שעשו לי טובה, שהצילו אותי".
בשיחה בין השניים שוחחו זילבר ורשף גם על נעמה נרדי, אחותו למחצה של הזמר. "לא הייתי מודע למצוקות שלה. היה סיפור עצוב כשבעל הבית שלה ביקש שאעשה משהו, אמר שהיא לא פותחת את הדלת. הלכתי לפסיכיאטר המחוזי ושמו אותה במחלקה פסיכיאטרית בתל השומר. לדעתי זה מה שגמר אותה", הודה בכנות. "אני לא סולח לעצמי, אסור היה לאשפז אותה. עשיתי טעות. אני הולך לבקר את קברה פעם בשנה ומבקש סליחה".
אחרי עשרות שנים על הבמות סיפר זילבר כי לא אהב לראות עצמו בקליפים ולשמוע את קולו. "היום התרגלתי. פעם כשהייתי צריך לשמוע את עצמי שר הייתי מזדעזע, היום התרגלתי לקול שלי ולהסתכל על עצמי", הסביר.
אתה בכלל נמצא בהשלמה פנימית.
"זה רק מאז שחזרתי בתשובה, רק מאז שהתחלתי להתעמק בתורה ובכל מה שסובב אותה".
באמת חזרת בתשובה ב-2005, סביב גוש קטיף.
"כן, חשבתי שאולי כל הגירוש הזה בגללי. אולי כי לא שמרתי מצוות".
אבל לפני זה היה בך חיפוש, כל פעם כשהצלחת מאוד היית נעלם.
"הייתי מאוד נבוך. בכל פעם שהייתי מופיע חשבתי: 'מה אני עושה פה בכלל, מה האנשים עושים פה?'. לא הבנתי את הסיפור שאני מנגן ואנשים מוחאים כפיים. לא הבנתי מה אני עושה על הבמה ועוד הצלחתי אז חשבתי שמשהו לא בסדר. לא קיבלתי את זה. חשבתי שזו טעות, הייתי צריך מישהו שיחזיק אותי ויגיד לי לנצל את זה. עד שלא חזרתי בתשובה לא ידעתי בשביל מה אני עומד על הבמה, מה אני עושה בכלל".
מאז שחזרת בתשובה יש שירים שאתה לא שר?
"יש שני שירים: 'התמהוני' ו'שיר השירים' שעשיתי ממנו שיר זימה. אחרי שהבנתי מה שעשיתי, הפסקתי. אני גם משנה מילים כמו 'משיכה מינית' שהפכו ל'משיכה פנימית'".
כמה החזרה בתשובה כרוכה בבדידות?
"הייתי רחוק כל חיי מאנשים, זה לא הפתיע. אשתי הייתה אומרת שאני קצת אוטיסט. אני לא קשור למה שקורה איתי בכלל, אני חושב שהיא צודקת. כשאני מנתח את חיי אני חושב שהיא צודקת, אף פעם לא הייתי קשור עם אף אחד. אפילו עם בית הכנסת אני לא מקושר".
חווית הילדות המרוחקת מההורים השפיעה גם על זילבר כהורה. כיום הוא פוגש את ילדיו לעיתים, לרוב בביתם שבתל אביב. "לא באים אליי, חוששים כי צריך לעבור את צומת תפוח עד לגיתית. יש להם ילדים והם מפחדים שיקרה משהו בדרך ושיצטרכו לעצור. החלטנו שאני בא אליהם מדי פעם", אמר.
אתה שונה ביחס לילדים שלך ממה שתיארת בכאב על יחס ההורים שלך אליך?
"אני לא חינכתי אותם, על זה אני מצטער. מי שחינכה אותם זו שושנה אשתי היקרה, לא הייתי מעורב בכלל במשפחה. הייתי בעניינים שלי, במוזיקה ובאולפן. הילדים רק היו מפריעים. בניגוד ליחסים עם הוריי לפחות גרתי בבית, לקחתי אותם לטיולים והייתי מעורב יותר".
כמעט אין מחלוקת על היותו של זילבר מהאומנים הגדולים שצמחו בישראל, אך דעותיו הצליחו להכעיס רבים. "דעותיי הן לא החשוכות, הן האמיתיות. בגיוס ההמונים לבן עוליאל אמרו שהוא רצח, אבל מי אמר שהוא באמת הרוצח?", טען בתוקף.
זה התקבל בשתי ערכאות בבית המשפט בישראל.
"זו טעות של בית המשפט, הוא לא היה שם בכלל. עינו אותו עינויים קשים מאוד עד שהודה. השופטת אמרה ש-32 שעות לא עינו אותו אז הוא שכח מהעינויים ולכן מותר לקבל את ההודאה שלו".
מעשיו והתבטאויותיו עלו לזמר במחיר אישי. לקראת יום הולדתו ה-80 הכריזו אומנים רבים, ביניהם ארקדי דוכין ושלום חנוך, שלא יופיעו עם אומן שעודד רצח ערבים. "עזוב אותי מזה. אתה לא צודק, הם לא צודקים. אני צודק", לא הביע הסתייגות מדבריו.
לקראת סיום הריאיון חשף רשף את הסיבה שבגללה החליט זילבר להתארח בתוכנית לאחר שבעבר הזמין אותו בשיחה שהסתיימה בצעקות "אתם ערוצי התרעלה, בחיים לא נבוא אליכם". ואז הגיע ערב יום הכיפורים. "באתי להתנצל כי חשבתי שעשיתי לך עוול ושסתם התנפלתי עליך בלי שאתה אשם בכלל. על אף שאתה אשם שאתה יושב פה. הצורה שדיברנו הייתה מאוד לא טובה ואסור לעשות את זה. ביקשתי סליחה", הודה. "זה ישב עליי הרבה זמן, חשבתי: 'מה עשיתי?'. אני עדיין חושב שזה ערוצי תרעלה".
שילמת מחיר על הקטע הפוליטי?
"היו לי קטעים קשים מאוד, בעיקר למשפחה שלי ולא לי. אצלי זה עבר, לא הייתי קשור למה שקורה. החרימו את הבנות שלי בבית הספר, היה קשה מאוד. הוצאנו אותן מבית הספר כי לא הן יכלו לחיות שם. היינו הולכים לאסיפה הורים ולא רוצים לדבר איתנו. לא הבנתי למה הבת שלי אחראית למה שאני מדבר או עושה".
מה ההתבטאות שמשכה הכי הרבה אש?
"היו הרבה אבל זה לא העניין עם הלהט״בים אלא עם הקיבוצים. אמרתי שהם גמרו את הקריירה, שהם כבר לא חלוצים כמו שהם נראים".
אמרת שהמתנחלים הם החלוצים האמיתיים.
"כן, יכול להיות שזה יצר הכי הרבה אש. אני חושב שאני צודק, היום הכיפות הסרוגות כבר לא החלוצים כמו נערי הגבעות. אלו הדעות שלי".