בתחילת השנה האזרחית החדשה נהוג להציב יעדים וחלומות, ובמקרה של ואלרי חמאתי היעד ברור. היא רואה את עצמה בחודש מאי הקרוב על הבמה הגדולה באירופה, מייצגת את ישראל באירוויזיון בשווייץ אחרי שחזרה השנה להתחרות ב"הכוכב הבא לאירוויזיון" (קשת 12). "אני מדמיינת את עצמי בשמלה גדולה, אולי לבנה, עם אלמנטים שמסבירים, אבל לא ברורים עד הסוף, את הסיפור שלנו. יש לי רקדנים ברקע ואני כמובן שרה בלדה, שתהיה באנגלית וקצת עברית, זהו. לא צריך להעמיס, זה יבלבל".
אז בלי ערבית מבחינתך?
"לא. לא צריך ללחוץ, מספיק שאני שם. המטרה היא לקרב את האירופים, אז צריך אנגלית כדי שהם יבינו ועברית כי זו מדינת ישראל וזו השפה הרשמית פה. בעצם זה שאני ערבייה זה גם ככה נמצא שם, הערבוב קיים. אין צורך ללעוס את זה".
את מדמיינת את ראש הממשלה מתקשר לאחל לך בהצלחה?
"וואו, מעניין. אני חושבת שמן הראוי שאם אני אייצג את המדינה שלי באירוויזיון, שראש הממשלה שלי ייתן לי את ברכתו. אני אשמח, פניי הם תמיד לשלום".
זה גם ראש הממשלה שאמר לפני עשור ש"הערבים נוהרים לקלפיות".
"הם גם נהרו לאירוויזיון. אין מה לעשות, הם חלק מהמדינה. איזה קטע".
זה אף פעם לא בער בי כמו עכשיו
חמאתי (25), ערבייה נוצרייה שנולדה וגדלה בחולון, יודעת היטב מי היא ומה יש לה להציע לעולם. בשנת 2020 היא השתתפה בעונה השמינית של "הכוכב הבא לאירוויזיון" והגיעה למקום השני. חדורת מוטיבציה מתמיד, היא חזרה השנה לסיבוב נוסף. "אירוויזיון זה משהו שתמיד רציתי לעשות, אבל זה אף פעם לא בער בי כמו עכשיו, אחרי 7 באוקטובר וההסברה שעשיתי בעולם. הבנתי שמקשיבים לי דווקא בגלל הזהות שלי, ואז כשראיתי את הבורות, הבוז והעוינות שהפגינו כלפי עדן (גולן – א"ו), אמרתי לעצמי שאני חייבת לנסוע לשם. מוזיקה זה הדבר שאני הכי טובה בו ודרכו אפשר להעביר מסרים שבאמת יחדרו ללב של אנשים, בלי פוליטיקה. אני קלף למדינה הזאת, ואני לא מתביישת להגיד שאני אס. תשתמשו בי, יש לכם אס ביד, העולם יקשיב לי, דווקא לי. אני אול אין, אני רוצה את זה, זו המדינה שלי, אין פה שימוש ציני. זה לא עליי בכלל, זה גדול מסך חלקיו".
עדן לא ממש קיבלה תמיכה מהמשתתפים סביבה. זה לא מפחיד אותך?
"הפוליטיקה גברה על הכל, אבל אני מסרבת לאבד אמון. אני מאמינה בבני אדם ובטוב שיש לנו להציע. הטוב הרבה יותר חזק מהרע, רק שהרע עושה יותר רעש. אז אני מתעקשת, גם אם אני חוטפת על זה, וגם אם זה עולה לי לפעמים במחיר של ביקורת, עצב ואפילו פגיעה בבריאות שלי. אני יודעת שהמטרה הרבה יותר חשובה".
מאיפה הכוח להתמודד?
"על כל רע אחד, אני יודעת להסתכל ולהעריך את הטוב. על כל תגובה רעה, אני מקבלת עשר תגובות מטורפות, עמוקות, שכל מילה נכתבה ממעמקי הנשמה של מי שכתב אותה".
מה כותבים?
"תודה שאת הקול שלנו, של השקטים, של אלה שמפחדים להביע דעה, אנחנו רואים בך שליחות. אני באמת מרגישה שאני צינור ואני מאמינה בכל לבי שזו הדרך הכי טובה, אומנות ומוזיקה, להגיע ללבבות של אנשים ואולי טיפה לפתוח אותם, טיפה לרפא".
נפלתי לתוך החושך
מהרגע הראשון שבו עלתה חמאתי על הבמה העונה, הרשתות החברתיות התמלאו בתגובות שליליות. "לשלוח אותה לאירוויזיון - אין יותר ביזיון מזה"; "מאיפה החוצפה לשיר בערבית על הבמה הזאת, הזויה" ו"אין לנו צורך כרגע לשמוע את השפה של אלה שטבחו בעמנו", הן רק חלק מהתגובות שנכתבו. חמאתי מצידה עומדת איתנה מול הביקורת ולא נותנת לה לשבור אותה.
"בשונה מהרבה אזרחים אחרים, אין לי שום דרכון אחר. אני ישראלית בכל רמ"ח איבריי, ולהגיד שערבייה לא ראויה לייצג אותנו זו גזענות, כי אף אחד לא מתווכח על הכישרון שלי. להפך, הם גם כותבים, 'את זמרת מדהימה, רק לא הייתי רוצה שערבייה תייצג את המדינה שלי באירוויזיון'. מי שכותב את זה מבין שהוא גזען? חוץ מזה שעוד לא נבחר נציג ולא אני כותבת את השיר, מתי בכלל שרנו באירוויזיון בעברית? זה תמיד באנגלית ושוזרים משפט בעברית, אז למה החלטתם שאני אשיר בערבית? אבל וואלה, מאוד מחמיא לי שאתם מזמנים לי את זה ומייעדים אותי לאירוויזיון. עם כמה שהדרך שאני עוברת קשה, אני בסופו של דבר אומרת תודה, כי עושים לי וואחד הכנה לאירופה".
את מצליחה להתעלם מרעשי הרקע?
"לא תמיד. בשבוע האחרון היה לי מאוד קשה, היה איזה רגע שנפלתי. כל טיקטוק שני בפור-יו שלי זה 'האם אתם חושבים שוואלרי כערבייה ראויה לייצג את ישראל היהודית באירוויזיון?', ואין איך לברוח מזה. זה פתאום תפס אותי באיזה רגע של חולשה, מצאתי את עצמי יושבת בבית, בוכה לבן הזוג ולהורים שלי ואומרת להם, 'אני לא רוצה, די. זה גדול עליי, למה אני עושה את הדבר הזה בכלל? אם המדינה שלי, העם שלי, לא איתי ולא חושב שאני ראויה, אז מה יגידו באירופה?'. נפלתי לתוך החושך".
מה עוזר לך לצאת מרגעים כאלה?
"אנשים שכותבים לי, 'אני ימני, קיצוני, דתי, חרדי, מתנחל, ואת התקווה שלי שבמדינה הזאת יהיה טוב יותר. אני שומע אותך שרה בערבית, ואת מזכירה לי את סבתא שלי'. אנשים כאלה מאוד רחוקים ממני בסקאלה, אבל בסופו של דבר אנחנו אותו הדבר".
ברגע הזה חמאתי נזכרת ברגע מרגש נוסף שהשפיע עליה והתרחש לאחר עסקת החטופים בשנה שעברה. "שני גורן, שחזרה מהשבי, ביקשה להיפגש איתי. כשנפגשנו היא אמרה לי, 'רציתי מאוד לשמוע אותך שרה לי בערבית כדי שתזכירי לי כמה השפה הזאת יפה, למרות מה שעברתי, וכמה אני אוהבת אותה. לא בא לי לתייג אותה בראש שלי כמו מה שעברתי שם, ואת היחידה שיכולה לגרום לי להרגיש אחרת'. ברגע הזה הבנתי שזהו, עשיתי את שלי. אם זו השליחות שלי, אם אלה האנשים שנתנו לי אישור, אין לי מה להוכיח יותר לאף אחד. אני כל פעם מחדש בהלם מכמה שמוזיקה היא כוח, אם אנשים מפחדים והשפה הערבית מעלה להם טריגר, בזכות השירה היא מתפרשת אחרת וחודרת ללב שלהם בצורה שונה".
הדבר המעניין הוא שאת יוסף חדאד למשל מחבקים, ושמחים שערבי עושה הסברה עבור ישראל. אז למה לדעתך במקרה שלך מתנגדים?
"זו שאלה טובה, אני לא יודעת. אולי זה קשור לזה שיוסף מייצג את עצמו, ולא רוצים שערבייה תייצג את המדינה. 7 באוקטובר היה האירוע הכי מזעזע שעברנו במדינה, אבל זה לא תירוץ להיות גזען. אם פעם אנשים היו מתביישים בגזענות שלהם, היום הם גאים בה, וזה חורה לי. איפה הבושה? זהו, איבדנו כל צלם אנוש? אנחנו לא כמו אחרים וזה בדיוק מה שמייחד אותנו. אנחנו יודעים לכבד את השונה, להיות סובלניים. גם ברגעים הכי קשים, אסור לאבד את זה".
בתחילת המלחמה סיפרת שאת חוטפת ביקורת מערביי ישראל על העמידה האיתנה שלך. גם עכשיו יש ביקורת מצדם?
"מעט, בסופו של דבר גם הערבים מרגישים עכשיו שיש להם ייצוג. יש תגובות מדהימות, אומרים לי, 'הלוואי שתסעי ותהיי הקול שלנו בעולם, אנשים לא יודעים שיש פה ערבים בכלל'. רוצים שאני אסביר לעולם שאנחנו שכנים, שאנחנו אוהבים את האוכל אחד של השני, שאנחנו יודעים לאחל חג שמח בחגים ושיפו וחיפה מקושטות באווירת כריסמס. בסוף, עם כל הקרע והשסע פה, דו-קיום זה לא סיסמה, זו עובדה שאי אפשר להתווכח איתה – אנחנו חיים פה יחד כבר 76 שנה, אנחנו מצליחים, זה קורה. את זה אני הולכת, אם אני אזכה, להראות לכל אירופה".
ועדיין, יהיו כאלה שיגידו שאפשר לבטל גם את הדו-קיום הזה, ו"לגרש" את הערבים הישראלים. מה את אומרת לאנשים האלה?
"העם הערבי כאן והעם היהודי כאן ונצטרך לחיות ביחד עוד שנים רבות, כי זה המקום של שניהם ואף אחד לא יזוז מכאן. אנחנו 20% אחוז מהאוכלוסייה, זה המון והמגזר הערבי משולב בכל מקום - רופאים, רוקחים, נהגים, טבחים, זמרים. אפשר להתעלם מהנתון הזה, אבל אלה העובדות, סליחה אם אני מאכזבת מישהו".
יוצא "האח הגדול" גיא איתן תלה שלט חוצות באיילון שבו כתוב "תינוק יהודי שווה הרבה יותר", בהתייחס לאמירה של העיתונאי גדעון לוי, "בעזה יש 17 אלף ילדים הרוגים, קשה מאוד לאדם מבחוץ להתרגש מתינוק אחד". הגבת על זה מיד.
"חורה לי שאנשים מרשים לעצמם להגיד בכזו קלות דעת אמירות שהם לא מבינים כמה השפעה יש להן. אתה מכתיב פה משהו לדור שלם וזה לא עובד ככה, אנחנו לא חיים בג'ונגל. אם אתה לא תדע לנהוג כאיש ציבור ולא תהיה קצת פוליטיקלי קורקט, אז סורי, מקומך הוא לא להיות משפיען. אני לא מסכימה עם אמירה ששמה אדם במקום גבוה יותר מאדם אחר, ילדים הם לא כלי מלחמה, תינוק זה היצור הכי טהור בעולם שלצערי גדל לעולם אכזר שמקלקל אותו. זו אמירה שקורעת לי את הלב, נולד לבת דודה שלי השנה תינוק ואמרתי לעצמי, מה יקרה אם היא תראה את זה, מה היא תחשוב, שהבן שלה שווה פחות כי הוא ערבי? האמירה הזו פסולה".
אחרי חילופי הדברים ברשתות, היה ביניכם שיח אישי?
"לא, והוא גם דאג להגיד שהוא לא מתנצל על שום אמירה, שאין לו שום דבר נגד ערבים ושיש לו הרבה חברים ערבים. זאת אמירה גזענית בפני עצמה, זה כמו להגיד אני ממש אוהב כנאפה וחומוס. מגניב אחי, זה לא אומר שאתה מבין מה אמרת. אני לא צריכה שהוא יתנצל, רק הייתי צריכה להשמיע עוד קול, לאזן את מה שקרה שם ולהגיד, 'הלו, תינוק הוא תינוק, בבקשה אל תכניסו אותו למשחק המלוכלך הזה שנקרא מלחמה'".
אני לא אשנה את עצמי כדי שאחרים יקבלו אותי
בריאיון הקודם שעשינו, חודשיים לאחר תחילת המלחמה, נקבת בדעה נחרצת ותמכת בכניסה הקרקעית. מה עמדתך היום?
"בתחילת המלחמה עוד היינו בטראומה. הדבר הכי טבעי זה שאדם יחבק את העם שלו ויגיד, 'לא אכפת לי שאחרים ימותו, העיקר שהקרובים שלי ישרדו', אבל כשעובר זמן מבינים שמלחמות נועדו להסתיים. אנשים אומרים שהם איבדו אמונה, שאי אפשר לעשות שלום כי הם חיות, וזה נכון, אלה שעשו את 7 באוקטובר הם אפילו לא חיות, זה תת-תת של משהו, אבל שלום עושים עם אויב, לא עם אוהב. העם היהודי עבר את השואה הכי גדולה בדורותיו על ידי הגרמנים, אבל אנחנו בשלום עם גרמניה ונוסעים לברלין. גם אם היה מנהיג שהוביל מדינה שלמה לאסון, כמו היטלר בזמנו, זה לא אומר שכל הגרמנים היו ככה, וזה לא אומר שזה לא יכול להשתנות. הנה, עובדה. אני רוצה להאמין בכל לבי שמתישהו זה יקרה גם עם ישראל ועזה".
שקלת פעם להתגייר כדי שהיחס כלפייך ישתנה?
"אני לא בן אדם כזה, אני מאוד גאה בזהות שלי על כל גווניה, והיא מורכבת. אני לעולם לא אשנה את עצמי כדי שאחרים יקבלו אותי, ומי שלא מקבל אותי כמו שאני צריך לשים לעצמו מראה. יש משהו במוח האנושי שגורם לנו לפחד מדברים שאנחנו לא מכירים, אנחנו אוהבים תבניות, אבל אם רגע נפתח את הראש נראה שזו אולי לא אותה דת ולא אותה שפה, אבל אנחנו ישראלים שחיים באותה מדינה וחלקנו גם מגיעים מאותה תרבות. אנחנו דומים בחלק מהדברים ובחלק לא, אבל אפשר לקבל גם את מי שלא דומה לך, זה הכוח האמיתי".
התחלת לקבל תגובות מאירופה?
"וואו, המון. כל עמוד אירוויזיון אפשרי בכל מדינה בעולם בערך עשה לי עוקב וזה עושה רעש, יש באז, מעניין אותם מה אני הולכת להגיד. ידעתי שזה יזיז להם, שירצו להקשיב לי. גם אם הם לא ירצו לשמוע את ישראל, לי הם ירצו להקשיב".
בימים אלו היא גם מופיעה על המסך בתפקיד דרמטי ראשון בסדרה "תחריר" של יס לצד יעל אלקנה, אסי ישראלוף ומאור שוויצר. בסדרה, משחקת חמאתי סטודנטית ערבייה אקטיביסטית ליברלית, ואילו אלקנה את ראש לשכת השגריר הישראלי במצרים שעוברת אונס. "היה מטורף להיות בדמות הזאת, צילמנו את זה אחרי 7 באוקטובר והשתיקה של ארגוני הנשים סביב הפשעים המיניים של חמאס. לקחתי את הדמות לכיוון הזה, והיה לי חשוב להעביר את המסר שקודם כל זכויות נשים ואנשים, שנשים הן לא כלי מלחמה. סצנת האונס הייתה מאוד קשה, למרות שאת יודעת שזה משחק, לדמיין אירוע כזה מול העיניים, זה בלתי נתפס".
לכל שאלה יש לחמאתי תשובה, היא לא מתחמקת ויודעת לענות ולהסביר היטב את ישראל, ועוד לעשות את זה בחמש שפות - עברית, ערבית, אנגלית, צרפתית וספרדית. היא עומדת על שלה, לא מתכופפת ולא מוותרת, וחוץ מקריאות הבוז שאיתן היא מתמודדת כהכנה לשנאה שהיא אולי תחווה באירופה, היא מתאמנת גם על התמודדות עם לחץ ב"הכוכב הבא לאירוויזיון". בשבת, שלושה שבועות לפני הגמר, היא עושה צעד אמיץ ומבצעת את הגרסה שלה לשיר האירוויזיון של נועה קירל - "יוניקורן". "זו תחרות סופר-אינטנסיבית, בעונה הקודמת שהשתתפתי בה זה התנהל על פני חצי שנה והפעם תוך חודשיים מגיע הגמר, ולמרות שבאתי עם ניסיון, את אף פעם לא באמת מוכנה להיות בפריים טיים. יש שופטים וצריך למצוא חן בעיניהם ובעיני הקהל, יש ציונים וזה לא פשוט. פתאום את יכולה למצוא את עצמך מועמדת להדחה, אלה רגעים מטלטלים".
התייעצת עם תמיר גרינברג, הזוכה של העונה שלך, על החזרה לתחרות?
"אני ותמיר חברים טובים ואנחנו מופיעים יחד עם השיר 'הללויה' שביצענו ביחד גם בתחרות. הוא כמובן ידע שאני מגיעה להתמודד גם השנה, עוד לפני שזה התפרסם דיברנו על זה והוא אמר לי שאני הכי טובה לא משנה איפה אני אהיה, אז שאלך על זה".
אז למרות הסכסוך הנצחי שמנסים לייצר בין שירי לנינט, באמת יש חברות בין המקום הראשון לשני?
"מעולם לא הרגשנו שאנחנו בתחרות, אנחנו מאוד שונים ובסוף לכל אחד יש את הקריירה שלו. זאת אולי תחרות בתוך ריאליטי כי מישהו צריך לזכות ומישהו צריך להיות במקום השני, אבל במציאות יש פרגון הדדי".
לא מעט פרגון קיים גם בין המתמודדים בתחרות השנה, ובהם דניאל וייס מקיבוץ בארי שאביו שמוליק נרצח בביתו ואמו, יהודית, נחטפה וגופתה הוחזרה ארצה על ידי צה"ל. השניים ביצעו העונה דואט מצמרר לשיר October Rain, הגרסה המקורית שנפסלה לשיר "הוריקן" שייצג את ישראל בתחרות השנה. "לעשות איתו דואט היה וואו, אני לא מצליחה להכיל כמה אדם יכול להיות טוב אחרי כל הרע שהוא עבר. אני שואבת ממנו כוח, רק מלשבת איתו לשיחות ולראות איך הוא מתמודד. עצם זה שהוא בתוכנית ריאליטי בזמן מלחמה ועושה מוזיקה מבחינתי זה עוד אישור, אני מרגישה בסדר עם עצמי על זה שאני פה ועל מה שאני אומרת. ברגע ששרנו ביחד את המשפט 'Promise me that never again', ערבייה ויהודי, היה כוח עצום".
השופטים הציעו שתסעו כצמד. אם יהיה באמת רעיון כזה, זה משהו שתרצי לעשות?
"אם כבר לחלוק במה עם מישהו אז רק עם דניאל, אבל אני מודה שאני קנאית לבמה שלי. אני חושבת ששנינו אומני סולו, יש כוח בחיבור שלנו שמביא משהו אחר, אבל אני חושבת שהיו מצפים מכל נציג יהודי להחזיק את הבמה לבד. אני יכולה לעשות את זה, ואני לא צריכה שיוסיפו לי עוד מישהו רק כדי להגיד שיש גם נציג יהודי. אני רוצה להאמין שאני ראויה בפני עצמי לעמוד שם ולייצג את המדינה שלי".
מי לדעתך יכול לזכות וצריך לייצג את ישראל?
"יש אנשים בתחרות שאני אומרת עליהם, 'הוא יעשה קריירה גדולה פה', כמו יובל גולד ועידו מלכה. הם באו מוכנים עם הקטע שלהם, עם השירים שלהם, יש להם קהל, הם באמת אמנים שיש להם מה להגיד. אירוויזיון זו מטרה מאוד ספציפית וצריך להיות מוכווני מטרה לשם, וצריך אנשים עם מסר שידעו לדבר ולדברר, שידעו להחזיק במה, אז אם אני רואה מי יכול? אני. סליחה, אבל כן אני".
גם אם ניימאר יתחיל איתי, זה לא יזיז לו
חלק מהתמיכה שעוזרת לחמאתי לשמור על החוזק מגיע מצד בן הזוג בשארה ("בשורה בערבית") נג'אר (26), בעל מרכז שירות מורשה מחיפה. כשהשיחה עוברת לבן הזוג בשנה האחרונה, ההחלטיות של חמאתי דועכת ומפנה מקום לצד קצת יותר נבוך. כשאני שואלת מי התחיל עם מי, היא לא משאירה מקום לספק. "מה נראה לך? שאני? מה אני ילדה?".
סליחה, את לחלוטין האישה שתתחיל עם גבר.
"נכון, אז אני אגלה לך מה הסוד, אני מתחילה, אבל אני גורמת לו לחשוב שהוא התחיל איתי. אני עושה את כל המבטים, העיניים, הוא הבין שאני מעוניינת, יפה, עכשיו תיגש. הוא יודע שהוא לא יקבל 'לא', ואז יש אומץ לגשת".
זה חתיכת אומץ לגשת לוואלרי.
"כל הזמן אמרתי שבן הזוג שלי צריך להיות מישהו עם סנטר סופר-חזק, מקורקע, וטפו-טפו, נראה לי שמצאתי, מה זה נראה לי? מצאתי. נקודה".
איך הוא מתמודד עם זה שאת זמרת מפורסמת? יש קנאה?
"אני לא אבחר בן זוג פרימיטיבי, בן הזוג שלי צריך קודם כל להכיל את הקריירה שלי ואותי. אהבה אמיתית היא לקבל את האדם שמולך, אפשר שיהיו דעות שונות, אבל קודם שיאהב את מי שאני, את איך שאני מתלבשת, איך שאני מדברת, את כל מה שאני מביאה. זה מה שגרם לו להתאהב בי, וזה מה שגורם לאנשים מבחוץ להתאהב בי גם כן. תמיד יש קנאה בין בני זוג, אבל הוא כל כך בטוח בעצמו ששום דבר לא יזיז אותו, גם אם יתחילו איתי מיליון גברים, גם אם ניימאר יתחיל איתי. הוא יודע מה הוא שווה, והוא צודק".
איך הוא מתמודד עם הביקורות שאת מקבלת?
"הוא חדש בזה וזה קשה לו, אבל הוא רואה שאני חזקה, אז הוא אוסף את עצמו, מפנק אותי, מנתק אותי, לוקח אותי לטיולים לנקות את הראש. הוא לא נותן לי לקרוא תגובות, הוא שומר עליי, ובכלל, הוא מאוד מתרגש. הוא הכי גאה בי בעולם, והוא אולי לא אובייקטיבי, אבל הוא חושב שאין טובה ממני ושאני צריכה לזכות. הוא חד-משמעית אחד המאבטחים הראשונים שיטוסו איתי לשווייץ. והמשפחה שלו, חמסה איזו חמודה, זו משפחה שנייה שלי".
רגע, אם הוא גר בחיפה ואת בחולון, יש מחשבות על לעבור לגור ביחד?
"לא נהוג אצלנו לעבור לגור ביחד לפני החתונה, אבל כן יש מחשבות על העתיד, אנחנו לא נהיה רק זוג הרבה זמן. במנטליות הערבית זה לא מכבד את האישה שגבר נמצא איתה שנים וחושב אם להתחתן או לא. ברגע שההורים מכירים, ברור לכל הצדדים שיש חתונה. גם אין אצלנו הצעת נישואים, כאילו לי תהיה, אבל בגדול הגבר לא מחליט לבד, אתה קודם מבקש רשות. יש בזה משהו מאוד פמיניסטי ומכבד, אני לא יושבת ומחכה שהוא יציע לי, פשוט קובעים תאריך לחתונה".
הוא בא לבקש רשות לצאת איתך?
"כן, הוא בא עם כל המשפחה. יצאנו קצת בשקט, בדקנו, ואז הוא בא להכיר את ההורים שלי, ורק אחרי שההורים של שנינו נפגשו, אבא שלי אישר שאני אסע אליו. לפני שבועיים הוא הגיע כבר עם כל המשפחה, ההורים, האחים, סבא וסבתא, שזה הטקס הרשמי אצלנו, לבקש את היד. זה סוג של נדוניה, הם באים עם מתנה לכלה, עם זהב, והסבא נואם ואומר, 'באנו כל המשפחה לבקש את ידה של בתכם, ונשמח לשמוע את המילה מברוכ ושאתם מאשרים'. בשלב הזה ברור לכולם שזו חתונה".
זה אומר שיש לנו דוז פואה?
"עוד לא רשמית, אבל זה אומר שבקרוב תהיה חתונה. זה יכול להיות גם בעוד שנה".
צילום: אלון שפרנסקי | סטיילינג: יהלי אביכזר | איפור: ערן ישראלי | שיער: אסי שדה | הפקה: טל פוליטי