בסוף השבוע שעבר הופיעה לני קור, זוכת אירוויזיון 1969, בהולנד. לני בת ה-74 שרה וניגנה על הבמה כשלפתע התפרצו מתוך הקהל ארבעה מפגינים פרו-פלסטינים, תוך שהם מנופפים בדגלי פלסטין וצועקים לעברה "טרוריסטית", "ציונית רוצחת ילדים" ו"מהנהר עד הים". כל חטאה הוא היותה יהודיה עם ילדים ונכדים שחיים בישראל. עכשיו, כשהיא מבקרת את משפחתה כאן, היא מתראיינת ל-mako ומספרת על המצב, על הנכד שנפצע בעזה, על ההצלחה שהפתיעה אותה באירוויזיון, ועל התחרות שתתקיים השנה.
"כל המלחמה הזאת משפיעה לא רק על ישראל, אלא על כל העולם", מסבירה קור. "האיבה שיש לאנשים כלפי יהודים וישראל התגברה בצורה מטרידה מאוד גם בהולנד". קור נולדה למשפחה נוצרית והתחילה להתקרב ליהדות כבר בילדותה, כשביקרה במחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו בסיור בית הספר. כשהכירה את בעלה הראשון, רופא ישראלי, הדרך לגיור הייתה מהירה ואף כללה תקופה קצרה של מגורים בארץ.
לאחר גירושיה, הזמרת חזרה להולנד עם בנותיה והמשיכה לנהל חיים יהודיים. בהמשך הבנות עלו לארץ ומתגוררות כל אחת עם משפחתה ברמת גן. הקשר האדוק של לני עם שתי בנותיה וארבעת נכדיה מביא אותה כדרך קבע לישראל כחמש פעמים בשנה.
את האהבה שלה לישראל היא מעולם לא הסתירה. בזמן מלחמת יום הכיפורים הגיעה לארץ להופיע לחיילים פצועים בבתי חולים ואף שרה בתוך מטוס, לבושה בשכפ"צ. גם במהלך מלחמת המפרץ הראשונה היא השתתפה בשיר מיוחד בשם "שלום מהולנד" יחד עם אמנים הולנדים רבים שתמכו בישראל, ולמרות מטח הסקאדים היא הגיעה לכאן בזמן שהרבה אחרים עשו את הכיוון ההפוך.
את בוקר השבעה באוקטובר היא זוכרת מצוין. "קמתי מוקדם באותה שבת והתכוננתי לנסיעה ארוכה לקראת הופעה באותו ערב. שמעתי את החדשות מישראל וישר הבנתי שקורה כאן משהו גדול. התקשרתי לעוז, הנכד הגדול שלי, לוחם סדיר בצה"ל והוא סיפר לי שהוא כבר בדרך לאזור המסיבה ברעים. החלטתי להמשיך בתוכניות ולנסוע להופעה. אחרי שסיימתי בדיקות סאונד פתחתי את האייפון שלי בחדר ההלבשה והתבשרתי שעוז נפצע ומאושפז בבית החולים, אך לא בסכנת חיים. זה הרגיע אותי ואפשר לעלות לבמה ולשיר.
"גם הנגנים הנפלאים שלי מאוד תמכו בי, והתודה שהרגשתי על זה שהוא חי נתנה לי המון כוח", מספרת קור על הרגעים הקשים. "מצד שני הרגשתי מועקה גדולה וסכנה אמיתית שהכל הולך להתפרץ כמו הר געש, וזה פיזית הכאיב לי. רציתי להגיע לישראל כמה שיותר מהר, אבל כל הטיסות בוטלו למעט אל על, שהיו מלאים בישראלים שרצו לחזור להילחם ולהגן על המדינה. הייתי ברשימת המתנה וזה לקח כמה שבועות עד שקיבלתי טלפון להגיע לשדה התעופה ולטוס לישראל. כשסוף סוף הגעתי עוז כבר היה בבית ואז שמעתי ממנו, מהפה שלו ומהעיניים שלו כל מה שהוא עבר ובעיקר כל מה שהוא ראה באותו יום עד שנפצע. הוא סיפר הכל בצניעות מבלי לצייר את עצמו כגיבור, ונתן את הכבוד לכל מי שלחם לצידו".
התמיכה הגדולה שקיבלה ישראל בעולם בימים הראשונים אחרי מתקפת החמאס התחלפה מאוד מהר עם כניסת צה"ל לרצועה בשנאה עזה לישראל. בזמן שתוכן אנטישמי חוגג באינסטגרם ובפייסבוק בלי מגבלה, דפים של אמנים יהודים "מופצצים" בדיווחים ופייסבוק פועלת להסירם על לא עוול בכפם. גם חשבונות הפייסבוק והאינסטגרם של לני קור עצמה נחסמו, ואין לה גישה אליהם.
השיא, כאמור, היה בהופעה בשבוע שעבר בתיאטרון בעיר ואלבייק. "באמצע השיר השלישי קמו פתאום ארבעה אנשים והתחילו לצרוח", משחזרת קור. "לא כל כך הבנתי מה קורה ובכלל לא קישרתי את זה למלחמה, אני מאוד מרוכזת במה שאני עושה כשאני עומדת על במה. הם קראו לי 'ציונית' ובהולנדית זה 'זיוניסט' ואני חשבתי שאני שומעת את המילה 'ויוליסט', נגן כינור ואני בכלל מנגנת בגיטרה. אבל אז ראיתי את הדגלים, וקלטתי שאני בסיטואציה מאיימת. הם צעקו לי 'רוצחת, טרוריסטית', ואף נקבו בשמם של שני הנכדים שלי שמשרתים בצבא", היא מספרת.
"הם ניסו להחליף אותי על הבמה בשביל לספר לקהל את הסיפור שלהם. אחד אפילו הצליח להגיע אלי ובקור רוח אמרתי לו בבקשה שיעזוב. בעלי שישב בקהל היה פחות נחמד אליהם ואף איים שאם לא יעזבו את המקום מיידית וימשיכו בצעקות שלהם הוא יעיף אותם מהמרפסת לרחוב. מנהל התיאטרון מיד התערב והצליח לפנות את הרביעייה שטופת המוח הזאת החוצה וההופעה המשיכה", היא מסכמת את התקרית האגרסיבית.
לשמחתה, היא זכתה לתמיכה מחברים: "קיבלתי תגובות חמות ומעודדות מקולגות שלי, וכמובן שזה הגיע לכל מהדורות החדשות בהולנד ואפילו לדיון בפרלמנט. הגשנו תלונה למשטרה ולא ידוע לי בינתיים אם הם נתפסו או לא. לאחר מכן נודע לי שבעצם איזשהו גוף אנטישמי קנה עשרה כרטיסים להופעה הזו במטרה להפסיק אותה באמצע, אבל רק ארבעה הגיעו, ויש בזה משהו משעשע שבכל זאת הרווחתי עוד כסף ממכירת כרטיסים".
עכשיו, אחרי התקרית, קור לא מפחדת – אבל בכל זאת יש מועקה בלבה: "אין בי פחד שיקרה לי משהו, אבל כל האיומים האלה כלפי היהודים בהולנד וכלפיי מעיקים מאוד. זה מטריד ושואב המון אנרגיה שהייתי שמחה מאוד להשתמש בה בשביל מוזיקה, בשביל השירים שאני כותבת", היא מודה. "אני לא מפחדת, אני כועסת ואני מאושרת שאני נמצאת עכשיו בישראל עם המשפחה שלי, נחה ואוגרת כוחות מהאנשים שאני אוהבת".
עם כל הסיטואציה המסויטת הזו, אי אפשר לדבר עם לני קור מבלי לדבר על מוזיקה וכמובן גם על האירוויזיון. "לקדם אירוויזיון הגעתי ללא ציפיות, הייתי צעירה אלמונית מול תשעה זמרים אחרים שכבר היו ידועים ומצליחים בהולנד", היא מספרת על ימיה בתחרות, בסוף שנות השישים.
"עם כל הלחץ שהיה שם, לא האמנתי שאני אנצח. אני זוכרת שלקראת החזרה הגנרלית כבר הייתי לבושה בשמלה ירוקה מדהימה וכשהגיע תורי לאיפור המאפרת בטעות שפכה בקבוק שלם של מייק אפ על השמלה שלי. חיפשנו בנרות ניקוי יבש פתוח ואחרי מאמצים רבים מצאנו אחד, והוא אכן לקח אותה. כשהחזירו לי את השמלה מי שהביא לי אותה מעד ובנפילה שלו השמלה נתפסה במעקה ונקרעה. ככה עליתי לבמה וניצחתי".
אבל גם באירוויזיון במדריד לא הכל הלך חלק: "בתקופה ההיא היו שולחים בדואר את כל התווים לתזמורת, הגעתי למדריד אבל התווים לא הגיעו, ולא יכולתי לעשות חזרות", מספרת קור. "השיר שלי, הטרובדור, שמדבר על זמר נודד עם הגיטרה שלו ומפיץ את המוזיקה שלו, איפשר לי לחשוב שאני לא צריכה את התזמורת ואוכל לשיר רק עם הגיטרה שלי ועם הגיטריסט הנוסף שהיה איתי. המנצח שהגיע איתי למדריד לא אהב את הרעיון כי גם הוא כנראה רצה את התהילה שלו. החליט לכתוב עיבוד חדש לתזמורת והוא התחיל לעבוד על זה כשפתאום קיבלנו הודעה שהתווים הגיעו".
לתחרות היא הגיעה, כמו לקדם, בלי ציפיות: "אמרתי שאם אמוקם באמצע הטבלה אני אהיה מאושרת", קור מספרת. "השיר שלי מיוחד מדי לתחרות ושונה מכל מה שניצח עד אז. הערב עצמו נגמר בהפתעה גדולה בתיקו מרובע ולא היה שום סעיף בתקנון שאומר מה יקרה במצב של שיוויון, וככה הכריזו על כל הארבעה כזוכים ואני ביניהם".
אחת המתמודדות איתה היא חלקה את הניצחון היא הנציגה הצרפתית, פרידה בוקארה."הייתה לנו חברות קרובה ואמיתית שהחזיקה שנים רבות, עד למותה בשנת 1996", היא משחזרת. "פרידה הגיעה ממשפחה יהודית מרוקאית גדולה. לפני כמה שנים הופעתי בצרפת וכל המשפחה שלה ישבה בקהל, והקדשתי להם ולה שני שירים שלה. אני חושבת שזו הייתה אחת ההופעות המרגשות ביותר שלי. לצערי לא יכולתי לפתח קריירה גם בישראל, כי אני כותבת את כל השירים שלי והמילים הן החלק הכי חשוב בשיר. למרות שאני כן מבינה עברית, אני לא מרגישה שאני מספיק יודעת בשביל לכתוב שירים כמו שאני כותבת בהולנדית ובצרפתית, אותן אני דוברת שוטף", היא מסבירה. "כן הקלטתי כמה שירים ישראלים מתורגמים להולנדית כמו למשל 'מי יתנני עוף' כמחווה לאסתר עופרים שאני מאוד מעריכה ואוהבת".
לני קור יכולה לרשום לזכותה עוד הישג ייחודי לאירוויזיון: "הייתי הראשונה באירוויזיון שזוכה עם גיטרה. את הגיטרה הזו קניתי בגיל 16. אחרי שהרווחתי מספיק כסף, כמובן רכשתי עוד גיטרות טובות יותר ואת המקורית שאיתה זכיתי באירוויזיון אפסנתי איפשהו ושנים לא מצאתי אותה. לפני כמה שנים קיבלתי טלפון מאישה שהתאלמנה מגבר שאיתו הייתה לי פעם מערכת יחסים קצרה ואז נזכרתי, אז, כשיצאתי איתו, הוא נורא רצה ללמוד לנגן והשאלתי לו את הגיטרה שלי. מסתבר שהוא מעולם לא למד לנגן ורק שמר כל חייו על הגיטרה שלני קור זכתה איתה באירוויזיון. אלמנתו החליטה להחזיר לי את הגיטרה ואחרי שלא ניגנו עליה קרוב לחמישים שנה הטרובדור פשוט יצא ממנה", היא מספרת.
"האירוויזיון בשבילי זה זיכרון מתוק אבל לא מהות חיי אני כל הזמן יוצרת עוד ועוד שירים וכמו טרובדור אמיתי אני משאירה אותם מאחור לאנשים שפגשתי וממציאה שירים חדשים לאנשים שעוד אפגוש", מספרת קור. "בדיוק לא מזמן היה לי חלום שאני שרה שיר אבל גם עומדת בצד וצופה בי שרה אותו. זה היה שיר מקסים, כשהתעוררתי כתבתי אותו מיד והוא ייכלל באלבום הבא שלי שייצא אחרי שכל המצב יירגע קצת". קור מסבירה שלא מרגיש לה נכון להוציא בתקופה זו אלבום חדש - אבל היא עדיין ממשיכה להופיע כמה פעמים בשבוע בהולנד.
"אני צופה באירוויזיון היום אבל אני לא בקיאה בשירים, ואף פעם לא מצליחה להמר נכון על המנצח", מודה קור. "הבת שלי הרבה יותר בעניין הזה, אבל אני בהחלט נהנית מהתחרות. אני זוכרת שהייתה לי התרגשות כפולה כשהולנד, איפה שהבית שלי נמצא, זכתה בתחרות שהתקיימה בישראל, איפה שהלב שלי נמצא. אני לא יודעת מה יקרה עם השיר של ישראל השנה בשוודיה, אבל אני מאוד מאוד אוהבת אותו וחושבת שעדן גולן זמרת מדהימה ואני ממש אשמח שהיא תדע מזה. אני גם בטוחה שאחרי כל הפיאסקו שקרה עם השיר השנה, באמת כל ישראל תעמוד מאחוריה ותתמוך בה. מבטיחה גם להצביע לישראל השנה, את הקול שלי יש לכם, או יותר נכון - לנו", היא מסכמת.