"לאמב אוף גוד" (Lamb Of God), אחת מלהקות המטאל הגדולות בעולם כיום, חזרה לישראל בפעם השניה. שנתיים ארוכות של ציפייה עברו מאז הופעתה הקודמת בארץ, ציפייה שהגיע משני צידי הבמה והשתלמה בענק. "Lamb Of God" נתנו הופעה אלימה, מפוצצת אנרגיות שהשאירה את באי האנגר 11 מיוזעים, כואבים, אך בעיקר מחויכים.
בצפר הרתיחו את ההאנגר
את הערב פתחו בצפר, שריסקו עם סט חימום שהתאים כמו כפפה ללהקה העיקרית. האביטלים עשו את עבודתם נאמנה והרתיחו את ההאנגר בהופעה דינאמית, מקצועית וכמובן מקפיצה. למרות סאונד מבאס קצת, מאוד באסי, וצורם במקצת, שליווה את כל הערב והתרכז בעיקר בצדדים, עדיין הצליחו בצפר להרים את אחד הביצועים היותר טובים ל"Doomsday". כנראה שאלפיים איש שצורחים איתך את המילים זה בדיוק מה שעושה את ההבדל.
_c.jpg)
לאחר כחצי שעה של התקררות, האולם מוחשך, קולות רעמים נשמעים ופנסי התאורה מרצדים על באנר הלהקה שעולה באיטיות. קולותיהם של אלפי המעריצים המתרגשים מבשרים את חזרתם של "לאמב אוף גוד". כמו פצצת אנרגיה מתחילים ניסורי הגיטרה והטיל הבליסטי. הסולן רנדי צועק "?!Wasup Israel" ותוך כדי שהוא צורח את מילות השיר, רץ מצד לצד, שופך על עצמו חצי בקבוק מים ומשליך את היתרה לקהל כרימון.
אין לאן לברוח
האנרגיות המיליטנטיות ממשיכות לעלות באסקלציה מטורפת כשמתחיל השיר השני "Ghost walking", הסינגל הראשון מאלבומם החדש. ההאנגר כולו הופך לשדה קרב בפוגו של 2000 איש ואין לאן לברוח כמו שהשיר אומר "there's no one left to save".
בסוף השיר פונה רנדי לקהל: " שלום! what the fuck is up?! אנחנו lamb of god מוירג'יניה, עברו שנתיים ארוכות מאוד וחזרנו כי אתם פה בישראל משוגעים! אתם מוכנים לעשות את זה יותר מטורף מפעם שעברה? כי הגיע הזמן to walk with me in hell". הקהל שואג ו"למב אוף גוד" ממשיכים לשבור את הבמה, לרוץ מצד לצד, לנפנף בשיער ולהכות בתופים בעוצמה כזאת שתיחשב כתקיפה אלימה ברוב המדינות בעולם. מדהים לראות על הבמה את אותם השירים ששומעים בכל ערב תקלוט וכל בר מטאל".
עושים כבוד לבצפר
לאחר מספר שירים פונה רנדי שנית לקהל: "אז נהניתם בינתיים? אני רוצה שתעשו רעש ללהקה שניגנה לפנינו! לפני כמה שנים הופענו באוסטריה ואמרו לנו שמופיעה לפנינו להקה ישראלית שהיתה אדירה, ומאז אנחנו בקשר פה ושם. הבסיסט שלנו התעקש על זה שהם יופיעו אתנו גם הערב, תעשו הרבה רעש לבצפר!".
אחד מרגעי השיא בהופעה התרחש כשכל הלהקה, פרט לרנדי הסולן, יורדים מהבמה, האורות מוחשכים ורנדי מנסה להשתיק את צעקות הקהל אך ללא הצלחה אחרי מספר פעמים הוא מצליח להרגיע קצת את התרגשות אלפי המעריצים ומתחיל עם החמשיר מהשיר "אומרטה": "Whoever appeals to the law against his fellow man is either a fool or a coward. Whoever cannot take care of himself without that law is both. For a wounded man shall say to his assailant, "If I Die, You are forgiven. If I Live, I will kill you. Such is the Rule of Honor". בסוף הקטע שוב גופות מתעופפות באוויר וכל ההאנגר שוב מתגושש איש עם רעהו.
אצבע משולשת
לאחר מספר שירים נוספים רנדי עוצר לספר על הדי.וי.די החדש שהם מצלמים: "אנחנו עוברים בכל העולם ואנחנו פוגשים המוני מעריצים מהמון מקומות והגענו למסקנה שכולם אותו הדבר! כולנו מחוברים עם המכנה המשותף של המוזיקה ואנחנו מודים לכם שאתם לוקחים חלק בחוויה שלנו. בוא נעשה את זה בסטייל אמריקאי - תרימו את האצבע המשולשת באוויר, ואז הלהקה מבצעת את "Laid to rest". בסיום השיר הם משאירים את כל ההאנגר עם האצבעות באוויר ויורדים מהבמה.
אחרי מספר דקות של שקט מתחיל אינטרו שלא רצה להיגמר, שאחריו חזרה הלהקה בכוחות מחודשים. "יש לנו עוד קצת. אני רוצה לראות אתכם משתגעים עכשיו! כי למרות שאנחנו פה בתל אביב אנחנו כולנו חבורה של רדנקים", אומר רנדיף, ושוב השקט נשבר ומתחיל גל האלימות להתפשט ברחבי ההאנגר.
הקהל היה כל כך חם עד שבשלב ה-"wall of death" המפורסם של "Lamb Of God" אף אחד לא חיכה לספירה של רנדי ושני הצדדים רצו כדי להתנגש אחד בשני. בסוף ההופעה, אי אפשר בלי הסלוגן "peace in the middle east". מצחיק שרנדי מדבר על שלום בסוף ההופעה אחרי המלחמה שהיתה בפוגו במהלכה.
_g.jpg)