רון ט'אל הוא יהודי-אמריקני בן 41 מניו ג'רזי, נחמד מאוד (לפעמים אפילו נחמד מדי, באופן מחשיד), עם דיבור רך, אופטימיות בלתי נגמרת ואופי הכי נוח שאי פעם חלמתם שיהיה לגיטריסט רוק כבד או מטאליסט. הוא נולד בניו יורק וכולם קוראים לו "במבלפוט", על שם זיהום בקטריאלי שנפוץ אצל חיות וציפורים. אצל כל רוקר אחר אפשר היה לחשוב שהכוונה בכינוי היא לאיך שהוא מנגן או לכמה שהוא רע בהתנהגות שלו, אצל ט'אל הסיבה הרבה יותר "חנונית": הוא עזר לאשתו להתכונן לבחינות ההסמכה של כוטרינרית. אבל אולי אותו אופי "חנוני" הוא מה שמשאיר את במבלפוט כבר 6 שנים בתוך גאנז נ' רוזס, הלהקה של אקסל רוז שמוזיקאים ונגנים התחלפו בה כמו גרביים בעשור האחרון.
"בראש השנה אני תוקע בשופר ומדליק מנורה ובחנוכה חנוכיה"
וכמו כל יהודי טוב גם ט'אל חגג השנה את ליל הסדר ובראיון הוא מתחיל לשיר את הקושיות, עם ה"מה נשתנה" המסורתי. "אני הכי צעיר במשפחה אז אני תמיד שואל את הקושיות ואני אומר אותן בעברית, אנחנו משתדלים לקרוא את ההגדה בעברית", הוא מסביר. "אנחנו חוגגים את כל החגים, בראש השנה אני תוקע בשופר ומדליק מנורה ובחנוכה חנוכיה. הלכתי לבית ספר בעברית כדי ללמוד על איך זה להיות יהודי".
אחרי שבראיון מיוחד ל-mako לפני כשנתיים סיפר במבלפוט שהוא כבר מת להגיע לישראל, כגיטריסט של גאנז נ' רוזס, שבאותו זמן יצאה לסיבוב הופעות עולמי, ב-6 במאי זה סוף סוף יקרה, כשהוא יתארח בהופעה של להקת המטאל המקומית "Salem" עם הסולן זאב טננבוים, שתציין הוצאה מחודשת לאלבומה המיתולוגי "Kaddish", אשר המם ב-1994 עם עיסוק מטאליסטי בשואה כדור שני. "אני יודע ש'סיילם' מגינים על ניצולי השואה. במוזיקה שלהם אתה שומע את זוועות השואה וזה נשמע ממש אמיתי", אומר במבלפוט, "אז אני מגיע להופעה מיוחדת בנושא שקרוב לליבי ואני יודע שניתן יחד את הכי טוב שאנחנו יכולים. אני יודע ש'סאלם' יהיו גדולים על הבמה".
"אני מכיר את 'היהודים', החומר הישן שלהם מזכיר את הצ'ילי פפרז"
-אתה מכיר עוד אמנים או להקות מישראל?
"אני מכיר את 'היהודים', גבר ואישה בלונדינית ששרים יחד רוק כבד. נכנסתי לאתר שלהם וראיתי איזה 12 קטעי וידיאו, אני זוכר אותם".
-זה מצחיק, כי פה בארץ השוו אותם בניינטיז לגאנז נ' רוזס מבחינת הצליל.
"החומר הישן שלהם היה באמת ניינטיז, אבל הם הזכירו לי את הצ'ילי פפרז. הם היו קול".
-תטייל בארץ?
"אני מקווה, יש לי שלושה ימים אז נראה כמה אספיק. אנחת לחזרות יום לפני היום של המופע ואחרי זה יהיה לי עוד יום ואנסה לפגוש חברים. יש לי בן דוד שהיה בקיבוץ וסבא וסבתא שהיו בישראל. יש גם מישהו שעבדתי איתו ורואה החשבון שלי יהיה בחופשה בישראל באותו זמן. חוץ מאלה יש גם מעריצים ואנשים שאני מכיר, למשל איתן גפני, שנתתי לו שיר שלי לסרט. הקטע מבחינתי הוא להיות בישראל. יש לי ראש פתוח. יש הרבה אנשים עם דעות על מקומות שהם לא היו בהם. אני רוצה לראות בעצמי ולחוות אמת ומציאות ואז תהיה לי דעה על המקום הזה. וגם אז אי אפשר לקלוט הכל ביום או שניים. אני מצפה לחוות את זה".
-איך אתה מתחבר לנושא השואה?
"אני דור שלישי לשואה, משפחתי באה מפולין וכולם שינו זהות כדי לשרוד. אחד בא לדרום אמריקה אחד לניו יורק והשאר נעלמו. יש לי משפחה קטנה מאוד בגלל השואה. במקום להיות עשרה היינו יכולים להיות 40. אני חושב על הזה כל הזמן, זה לא עוזב אותי ואני תמיד מודע. זה משהו שכולם חושבים עליו. כשאתה מתחיל לדבר על השואה ועל מלחמת העולם יש כבר חמישה דורות שמושפעים ישירות מהדבר הזה".
"הכרתי ניאו נאצי והתייחסתי אליו כבן אדם, הוא שינה את דרכו, בין היתר בגלל זה"
-חשבת לכתוב על זה שיר?
"ממש לא. המוזיקה שלי לא עוסקת בדברים כאלה אישיים כמו המשפחה, אבל נתת לי רעיון אולי לעתיד".
-נתקלת באנטישמיות כילד יהודי באמריקה?
"בטח, הציקו לי בבית הספר, שפכו לי דברים על השולחן ולא הודו בזה. מישהו צייר שפם של היטלר על תמונה שלי בטיול שנתי. עשו כל מיני דברים לא ראויים מבלי להבין כמה הם טיפשים. ילדים אמרו לי דברים שהם בכלל לא הבינו, הרבה שטויות. ילד אחד בשכונה שלי ניסה להסביר שהמשמעות של המילה 'יהודי' זה 'קמצן'. היינו בני 10 וניסיתי להסביר לו שהוא טועה ושלימדו אותו שנאה וחוסר כבוד והוא לא הבין. זה מצחיק כי הוא בעצמו היה קמצן ודפק אחרים. ככה זה, כל אחד מתעסק עם שנאה של האחר כדי להרגיש מיוחד לעומת האחר. כל המיעוטים סובלים מהטיפשות הזו ואין לזה תרופה.
"היה בר שניגנתי בו בסטאטן איילנד. אחד מהשומרים בכניסה אמרו לי שהוא ניאו-נאצי ואמרתי לו שאני יהודי ותמיד הייתי נחמד אליו. התנהגתי אליו כמו בן אדם. דיברתי איתו כמו חבר שמתי הכל בצד והכרתי לו אותי כבן אדם. אחרי כמה שנים הוא הפסיק להיות ניאו נאצי ואחת הסיבות היתה שהוא הכיר אותי והוא הודה לי על זה שלא התייחסתי אליו כמו מישהו זר".
_g.jpg)
-בגאנז נ' רוזס יודעים שאתה יהודי?
"אני יודע קצת יידיש ואולי אמרתי מילה או שתיים. אני לא מדבר הרבה עברית, בטח לא באוטובוס של הלהקה, אבל עשינו ג'אם של 'הבה נגילה'".
-אתה בטח מכיר את השיר מ"Lies" עם השורה של אקסל על היהודים, שיעופו לו מהעיניים.
"אני חושב שהוא ביטא מנטליות של איך אנשים חושבים ולא איך שהוא חושב. זה דוגמה לדמות של מישהו בשיר, זה הוייב שקיבלתי. אני חושב שזה יצא לגמרי מהקשר. אנשים לא רצו להקשיב להסבר. הוא אמר על זה שזה לא בא ממקום של שנאה, אלא כמו לכתוב דמות שככה מדברת".
"גאנז נ' רוזס עובדת שונה מכל להקה אחרת"
-איך זה להיות בגאנז נ' רוזס?
"אחרי חמש שנים אני מרגיש טוב. יש שיאים גבוהים ויש נפילות. אתה ברכבת הרים ותהנה מהנסיעה. זה מרגש וזה גם נורמלי. זה מרגיש כמו החיים".
-אקסל נעלם לכם לשנה אחרי הוצאת "דמוקרטיה סינית". כל הפרומו של האלבום הלך לפח.
"מי אני שאגיד לו מה לעשות, זה הבייבי שלו כבר 25 שנה. הלהקה הזו היא יצור אחר, עובדת שונה לגמרי מכל להקה אחרת. לכן אוהבים ושונאים אותה בן זמנית, ככה זה. לגבי הופעות, בחמש שנים שאני בלהקה הופענו המון, בכל העולם כמעט. ב-2006 עשינו ארבע הופעות בניו יורק ושלושה חודשים באירופה ושוב אמריקה. ב-2007 מקסיקו, יפן, אוסטרליה וניו זילנד ובחצי השני של השנה סיימנו את האלבום. ב-2008 האלבום של גאנז יצא ואני הוצאתי שני אלבומים משלי.
"בינואר 2009 רובין פינק עזב את הלהקה ועשינו אודישנים לגיטריסטים. התחלנו להופיע, עשינו הפסקה בקיץ, עשיתי טור שלי וסיימנו חזרות, ובדצמבר 2009 יצאנו לטייוואן, דרום קוריאה ויפן. ב-2010 עשינו את קנדה ממערב למזרח, שתי הופעות אקוסטיות בניו יורק ו-6 שבועות באמריקה עם הופעות ענק מטורפות. אחר כך אירופה - סקנדינביה ומוסקבה, קונצרט ענק ב'מאונט ראשמור' בדרום דקוטה, חודשיים באירופה, שובה מוסקבה ואז אוסטרליה ואבו דאבי וסיימנו בדצמבר. אני זוכר כל הופעה והופעה".
-בדצמבר האחרון הייתם אמורים לסיים את הטור בהיכל נוקיה בתל אביב, היו כבר תאריכים.
"נכון, היינו אמורים להופיע ב-18 וב-19 בדצמבר 2010 בתל אביב. אני לא יודע למה זה לא יצא לפועל, אולי כי זה מאוד יקר ולא היה ספונסר. להביא את גאנז לישראל עולה המון כסף, כי זה עם כל הציוד, מופע יקר על במה ענקית. אם היה ספונסר היינו מגיעים. תבין, גאנז נ' רוזס זו להקה מסובכת. אני מתקשר בעצמי למועדון בניו יורק וקובע לי הופעה, ופה יש המון אנשים וטונות של ציוד, זה מאוד מסובך. במשך שנים אני אומר להם שחייבים לנגן בישראל וגם לחיילים באפגניסטן ועיראק, אמרתי להם הרבה. אקסל מקשיב לי, אבל זה נקבע על ידי הניהול - יש מנהלים ופרומטרים ובוקרים והם אלה שסוגרים את זה. אני יודע שאקסל רוצה לבוא לישראל, כולנו רוצים שזה יקרה ועובדים על זה".
-איך אקסל?
"הוא אדם מאוד מיוחד, וואן אוף א קיינד. היה לנו הרבה זמן יחד לבלות. יש לו חוש הומור מוזר, הוא מלא תשוקה, כשהוא למעלה הוא הכי למעלה ולמטה הכי למטה. כשהוא על הבמה הוא תמיד 'קיקס אס', נותן הופעה. רץ שעתיים וחצי על הבמה, אני לא יודע איך הוא עושה את זה. הוא אישיות מיוחדת".
-אתם חברים?
"אנחנו חברים, אבל להיות עם מישהו בלהקה זה עדיין אומר שמרגיזים אחד את השני. אני רואה בו חבר, אבל באותו זמן כשהוא נמצא במצבים קשים הוא מביא איתו הרבה מטען לחברות. זה לא קשה להיות חבר שלו, אבל סוחבים משקעים. אבל ככה זה כל מי שהוא יחד עם מישהו בלהקה. יש משקעים, זה לאו דווקא הוא. גם קית' ריצ'ארדס אמר על מיק ג'אגר שהוא רוצה לחתוך לו את הגרון, או לנון ומקרטני או בריאן פרי וסטיבן טיילר באירוסמית'. אתה אוהב את הבן אדם אבל גם כועס".
_c.jpg)
-הוא אתכם בדרכים?
"יש לו מטוס פרטי ואחרים מצטרפים אליו לפעמים. אנחנו במטוס אחר או באוטובוס. הוא צריך את המטוס הזה כי הוא צריך לתפקד בלוח זמנים משלו. הוא מתעסק עם המנהלים ועם הביזנס. הוא מנהל את הלהקה, יש לו אחריות שלנו אין. הוא נשאר מאחורה או נוסע לפנינו, כי הוא מטפל בניהול הלהקה. אני לא צריך להתעסק עם זה. גם אצלי בלהקה זה ככה, אני הבוס".
"הייתי מעריץ של גאנז נ' רוזס"
-איזה שיר של גאנז אתה הכי אוהב לנגן בהופעות?
"'Shackler's Revenge' מ'דמוקרטיה סינית'. אני מנגן בגיטרה פרת'לס ומחליף גיטרה באמצע השיר כדי לתת סולו ושר הרבה קולות רקע. התחלתי כמו כולם כמעריץ של גאנז שניגנן את כל השירים מ'Appetite for Destruction', את 'It's So Easy' ו-'Welcome To THe Jungle' ומרגש אותי לראות בהופעות את הקהל אוהב שיר קלאסי כמו 'Sweet Child Of Mine'".
-מה אתה עושה בימים אלה?
"אני באולפן בניו ג'רזי איפה שאני גר, מקליט שירים. התגעגעתי לזה אחרי שנתיים בדרכים. אני כל חודש מוציא סינגל עם הסברים לגיטריסטים איך לנגן אותם בצירוף של פלייבק. זה כדי ללמד גיטריסטים איך לנגן. אני פותח את הטראק לשכבות ונותן לאנשים להרכיב את השיר איך הם רוצים", נראה לי שככה זה נחמד, נתראה בישראל".