פעמים רבות שואלים אותי כיצד נולד השיר ההוא או איך חשבתי על השורה ההיא ופעמים רבות מידי אין לי תשובה מוגדרת. הרי שירים עשויים מרגעים שחלפו אך השאירו בנו חותם או זיק בוער שממנו נוצר השיר. אבל פה ושם מגיח אל העולם שיר ואתה יודע שבחיים לא תשכח, את היום, השעה והרגע המדויק בהם הוא הגיע אל חייך.
כזה הוא שיר הבכורה של היוצר הצעיר מושיק קליפר, "ערב השנה החדשה", וסיפור שהיה, כך היה: אני לא מת על ערב השנה החדשה ובטח לא מרגיש צורך לחגוג, אולי אפילו ההפך. אם ראש השנה היהודי מרגיש לי כמו התחלה של שנה חדשה ,הרי ערב השנה הלועזי מזכיר לי את הזמן האוזל ובאופן כללי נראה לי יום בלוז. ולכן ב-31.12.2010 במקום לחגוג קפצתי לאולפן בדרום תל אביב בו הקליט מושיק קליפר את אלבומו בהפקתו של משה לוי - האיש והאגדה.
כעשר דקות לאחר הצטרפותי לצמד המוישה'ס נכנס לאולפן שליח צעיר וחתיך ובידו קסדת אופנוע, מגש פיצה ובקבוק וודקה והוא נראה נסער מאוד ודמעות יורדות מעיניו. כמובן שניסינו להרגיע אותו ושאלנו מה קרה והוא סיפר שבדרכו לאולפן הוא קיבל מחברתו מסרון ובו היא מודיעה לו שהיא יוצאת למסיבה בלעדיו ובאותה הזדמנות גם נפרדת ממנו.
מה כבר אפשר לומר ואיך לעודד בחור צעיר עם לב שבור ? הצענו לו משולש פיצה וכוסית וודקה עם לימונדה ולקחנו כוסית גם לעצמנו. מפה לשם הבקבוק התרוקן ואנחנו לא הפכנו שמחים אבל ללא ספק משוחררים יותר. אני תפסתי מיקרופון והתחלתי לזרוק שורות, מושיק תפס גיטרה והתחיל לשיר ומשה הקליט אותנו. בחוץ כבר נולד בוקר של שנה חדשה ולנו נולד שיר חדש. מושיק תמיד אומר שיש משהו מחבק בשיר הזה, מחבק ומנחם.
ואולי כל מה ששיר צריך לעשות זה לתת חיבוק של אבא או חבר טוב,כדי שנרגיש שאנחנו לא לבד בעולם וגם בשעות הקשות ביותר, יהיה לנו עם מי ולמי לבכות ועם מי לשתות כוסית של צער ולא פחות חשוב עם מי לכתוב שיר חדש בערב השנה החדשה. ומה עם שליח הפיצה ? ודאי מצא אהבה חדשה כי קל להתאהב בתל אביב.
מקומו של היוצר העצמאי והצעיר ברשימות ההשמעה ברדיו
בתחילת השבוע נפתחו אירועי השקת בית היוצר של אקו"ם בפאנל דיוני בנושא הטעון של רדיו, פלייליסט והשמעות. את האירוע יזמו קול ישראל, אמ"י ואקו"ם ויכולנו לפגוש בו כמה מעורכי תוכניות רשת גימ"ל המיתולוגיים שהשפיעו על עיצוב הפסקול הישראלי לדורותיו.
הדיון עסק בשאלות הקבועות: את מי להשמיע יותר ואת מי פחות, איך יוצרים תמהיל מייצג של כל הז'אנרים ועדיין משדרים רדיו עדכני ורלוונטי. אולי זה המקום להודות שאני פריק קבוע של רדיו בכלל ורשת גימ"ל בפרט. למרות זאת קמתי בזמן הפאנל וטענתי שכיום ליוצרים צעירים (שאינם מיוצגים על ידי משרדי הפקות או חברות תקליטים מבוססות) קשה מאוד לתפוס מקום בזרם המרכזי של המוזיקה הישראלית, להיות משודרים, לקבל לגיטימציה והכי חשוב להתפתח כיוצרים ולהמשיך ליצור. במקום זה הם נאלצים לממן את מכונת הכספים המשומנת של היחצנים ללא כל תמורה אמיתית לנו או להם. אז נכון שלא כולם טובים וכפי שכבר כתבתי בעבר "לא כולם חייבים לכתוב" ואי אפשר לשדר את כולם, אולם אם לא נטפח דור המשך נקבל רק אלבומי בכורה ללא המשך.
לכן ניסיתי לחשוב ביני לבין עצמי על קטגוריות בעזרתן ניתן לבור את המוץ מן הבר:
שמירה על עברית תקנית: פעם היה חוק שלא ממש נאכף (למעט כמה מקרים ספציפיים), שדרש מן השירים המוקלטים לשמור על רמה בסיסית של עברית. אולי כדאי להחזיר אותו ולקבוע שבשירים חדשים על העברית המושרת להיות תקנית, ברמה סבירה והגיונית.
שריון מקומות: כמו החוק שחוקק בצרפת בשנות ה-90', הקובע שעל מרבית השירים להיות בשפה הצרפתית כך אפשר לקבוע שאחוז מסוים מרשימות השידור צריך להיות מוקדש ליצירה צעירה ועצמאית.
הפקת פרויקטים אמנותיים: בעבר היו לנו ערבי משוררים, פסטיבלי זמר ועוד אירועים שהחדירו שירים למחזור הדם הישראלי. אולי הגיעה העת לשוב וליזום פרויקטים בהם תנתן ליוצרים הזדמנות ליצור שירים "מוזמנים" על פי נושא. בעבר נטלתי חלק באלבום רשת שאיגד תרגומים לשירי לאונרד כהן. מדוע שיוזמה כזאת לא תבוא מ"קול ישראל"? האמנים בכל מקרה יוצרים ורק מחפשים אכסניה ליצירתם.
די לגרסאות הכיסוי: די לשירים שמקדמים הפקות טלוויזיה וסרטים עם עוד גרסה מתחנפת לשיר ידוע. די לאלבומי גרסאות הכיסוי. מיצינו ! רוצים שירים חדשים !
יש לכם עוד רעיונות? עשו לייק וטקבקו כאילו אין מחר
ברזוליק – דף אמן