האודיסאה של אוסונה
"מהיום הראשון בו התחלתי ליצור רציתי שהשירים שלי יהיו כאלה שאנשים יזדהו איתם". זה פחות היותר המשפט איתו פתח אסונה (חואן קרלוס אוסונה רוסאדו) כל ראיון שנערך איתו בשבועיים האחרונים מאז יצא אלבום הבכורה שלו "אודיסאה". לא מעט ציפייה הייתה לקראת צאת האלבום המדובר, ועוד לפני שיצא באופן רשמי, הזמר הצעיר בן ה-25 כבר ספר 8 שירים שהחליפו ביניהם מיקומים במצעד 100 שירי הבילבורד הלטיני והיוקרתי.
האמת, אין דרך לתאר טוב יותר מזו שבחר אוסונה בעצמו כדי להציג את האלבום החדש שלו. נכון, לא חסרים שירים מקפיצים עם ליריקה פשוטה שבאים לעשות בעיקר שמח, אבל לצד אותם שירים מרימים מתחבאות גם לא מעט פנינים שמגיעות ארוזות בביט רגוע או מלודיה מלטפת. הרצועה הבולטת מכולם, וזו שמרחפת מעל כל האלבום הזה היא ללא ספק שיר הפתיחה שנושא את שם האלבום ומספרת למעשה את סיפור חייו של הילד שראה את אביו נרצח מול עיניו רק כשהיה בן שלוש, ולמרות הכל הצליח לצמוח מאחת השכונות היותר קשות של פוארטו ריקו ישירות אל קדמת הבמה של המוזיקה הלטינית הנוכחית.
"גדלתי בתוך מעגל העוני, הכל היה שמח, להתנחם הייתה המיומנות. סבתא גידלה אותי, אבא מת. אמא תמיד הייתה שם בשבילי, נשבע לכם שלא חסר לי כלום". כך נפתח האלבום, עם שיר שהוא חצי נאום/חצי סיפור חיים, ומשם, הרבה בזכות הקול המיוחד של הילד הסופר מוכשר הזה, נשאר רק להתמסר לכל שאר האלבום שללא ספק עמד בכל הציפיות ונחשב כבר עכשיו, פחות מחודש מאז יצא, לסוג של קלאסיקה לטינית של הדור החדש.
בקצה השני של האלבום, הרחק מסיפור החיים המרגש שפתח אותו, נוצץ אחד משיתופי הפעולה הכי גדולים של Odisea - הדואט עם ניקי ג'אם כמובן, זה שאמור להפוך בקלות לשיר ימי ההולדת הלוהט של התקופה. "ניקי היה אחד האמנים הראשונים ששלחתי להם שיר לשיתוף פעולה ופחות מ-24 שעות אחרי שקיבל אותו כבר שלח לי אותו חזרה עם החלק שלו מוקלט", סיפר לאחרונה אוסונה בראיון מיוחד למגזין בילבורד. "זה היה מדהים לגלות בדרך הזו שהוא הסכים מיד, ואני מאוד מכבד אותו על כך".
אבל לא רק ניקי ג'אם מתארח באלבום הנהדר הזה, ובדיוק כמו שאוסונה עצמו הקפיד בשנים האחרונות לקחת חלק ולהתארח אצל כל מי שהציע לו, כך גם אצלו באלבום הייתה התייצבות מלאה של כל כוכבי הז'אנר שבאו לתת לו כבוד; זה התחיל מניקי, עבר דרך השיר הנהדר כאן למעלה עם ג'יי באלווין, והמשיך עם Zion&Lenoox, חברו האסיר המזמר AnuelAA ועוד רבים וטובים. האלבום כולו כבר מתחיל לתפוס תאוצת מיליונים בעמוד היוטיוב שלו, ונראה שבדיוק כמו עלייתו מחדש של ניקי ג'אם עם האלבום שהוציא בתחילת השנה, כך גם במקרה של אוסונה; האלבום החדש מוכיח בענק שלא מדובר בעוד תופעה חולפת ונולד כאן אמן צעיר עם קול ייחודי שאני מאמין שגם אותו נזכה לראות בקרוב כאן אצלנו בישראל.
דון עומר, הסוף?
כבר כתבתי כאן בעבר שלמרות נסיקתו העצומה של הז'אנר בשנים האחרונות, דווקא אחד האמנים הבולטים בו, וזה שנחשב לחלק עיקרי מדור המייסדים שלו (יחד עם דדי יאנקי) לא הצליח להתקדם ונשאר די מאחור. אני מדבר כמובן על דון עומר (וויליאם עומר לנדרון ריברה), הפורטורינקי בן ה-39 שאחראי על כמה מהלהיטים הכי גדולים של תחילת הגל הלטיני של שנות ה-2000 (Danza Kuduro, Taboo, Angelito ועוד). זו יכולה להיות הבחירה שלו להיצמד לקו המוזיקלי שאפיין את תחילתו של הז'אנר, או סתם תחושת שובע שנובעת בעקבות הגיל לצד מעמד כלכלי בו הוא יכול להרשות לעצמו להוריד הילוך – אבל איך שלא יהיה, הוא נשאר די מאחור בזמן שהדור הצעיר יותר, זה שגדל עליו, שובר מצעדים ברחבי העולם ומעלה סטוריז של מטוסים פרטיים ושרשראות משובצות יהלומים.
כעת, יותר מעשור מאז פריצתו הגדולה, הכריז עומר לפני כשבוע וחצי על פרישתו מחיי הבמה. "זאת הזדמנות נהדרת להודות לכל האי שלי (פוארטו ריקו) ולהחזיר להם על מה שהם העניקו לי. אני נפרד מהבמות בסיבוב הופעות ענק ואחרון", כך פחות או יותר נפתחה הודעת הפרישה של הכוכב הוותיק אותה פרסם בכל הפלטפורמות החברתיות שם עוקבים אחריו מיליוני אנשים. למרות האפשרות לעשות קופה לא רעה בכלל בסיבוב עולמי, בטח בימים אלה, דון עומר בחר להתמקד דווקא בביתו שלו, פוארטו ריקו, כשהוא מודע לבעיות הכלכליות הרבות שמרחפות מעל האי (בטח אחרי ההוריקן אירמה שבדרך אליהם), ולכן הודיע שיקיים שלושה מופעים בלבד בסוף דצמבר, כשכרטיס להופעה יעלה 99 אגורות מקומיות בלבד.
מעריציו של עומר קיבלו בהלם מוחלט את הודעת הפרישה, בטח כשרבים מהם כבר היו מוכנים לאלבומו הבא, שהיה אמור להיות מקודם עם סיבוב הופעות בכל רחבי אמריקה הדרומית והצפונית. בין שלל ההשערות שעלו בימים האחרונים בלטה אחת, שדיברה על כך שדווקא בגלל שנשאר מאחור והבאזז סביבו ירד בשלוש השנים האחרונות, הודעה זו יצאה כדי ליצור עניין רגע לפני צאת אלבומו החדש. כך או כך, נמשיך לעקוב ונקווה שאכן מדובר בצעד שיווקי זול והחלטת יח"צ גרועה.
שיר אחד בטור אחד
זמרים של להיט אחד הם משהו שחוזר על עצמו בכל ז'אנר, ולפעמים נראה שיש כאלה שבעזרת שיר אחד שהצליח לפרוץ כל גבול הצליחו לבסס קריירה שלמה וחשבון בנק מרשים. זה בערך הסיפור של ג'ואי מונטנה ופיקי - הלהיט העצום שהוציא לפני שנתיים והביא אותו להתחמם תחת אור הזרקורים במשך תקופה, כולל רמיקס בלתי נשכח עם אייקון.
אחרי שסערת פיקי נרגעה קצת, ובעיקר אחרי כמעט עשור בתחום, מונטנה ניסה את מזלו שוב עם הסינגל Hola שלא הצליח להתרומם לאותם גבהים, אבל עכשיו נראה שהוא סוף סוף הצליח לגעת שוב בזהב. זה קורה הרבה בעזרת הקולומביאני סבסטיאן יאטרה (מי שבעצמו חווה תקופה נהדרת), ויחד אחראים השניים על אחד השירים הכי מקפיצים וכיפיים של החודש האחרון. יעידו על כך 13 מיליון הצפיות שצבר השיר תוך פחות משבועיים.