בעוד שלושה וחצי חודשים תנחת כאן בפעם השניה ריהאנה להופעה בפארק הירקון בתל אביב, אליה נמכרו כבר מעל ל-20 אלף כרטיסים. הפעם ריהאנה תנחת בישראל במעמד גבוה בהרבה מזה שאיתו הגיעה אלינו בפעם שעברה. רובין ריהאנה פנטי, 25, במקור מברבדוס, היא כיום כוכבת-על בטופ של עולם הפופ ואחד הסלבריטיז הכי מכוסים תקשורתית בעולם. איחור שלה בשעה לעלייה לבמה שווה כותרות בערוצי הבידור הגלובאליים, כשהיא שותה, מעשנת או מבלה במועדון זו כבר מיני-שערוריה ותמונות אינסטגראם שלה בלבוש מינימאלי הן שיחת ברזיה מטוקיו עד בואנוס איירס. המעמד של ריהאנה מאפשר לה היום לעשות כמעט כל מה שהיא רוצה, ועדיין לזכות בהערצה של ה"נייבי" - מועדון המעריצים הבינלאומי הכולל מיליונים, ובאהדה של עשרות מליוני חובבי פופ, שממשיכים לצרוך את המוזיקה שלה וליהנות ממנה. כל עוד השטויות שהיא עושה לא פוגעות באופן ישיר בתחומים כמו דת או אמירות חברתיות - את זה היא משאירה למדונה וליידי גאגא.
ריהאנה כמובן לא המציאה כלום. מילים כמו פרובוקציה, שערוריה, סקנדל, עירום, מיסתורין, טירוף, מאניה, גועל, סקס, סמים וגם אלימות - הן כבר מזמן ולאורך הרבה שנים הדלק שמניע את הרכבת הדוהרת של תעשיית הפופ. הן השמן בגלגלי המכונה. בעולם מושלם היינו יכולים להסתפק בקליף ריצ'ארד ששר כבר 50 שנה את אותם שירי אהבה, אבל בג'ונגל התחרותי כל אחד ואחת מנסה לבלוט מבין היתר. לעיתים נדמה שהתעשייה מטפחת זמרים למעמד של כוכבים לפי הנטייה והנכונות שלהם להתערבב ולהתלכלך באותן שערוריות. במילים אחרות: המפיקים לא היו שמים כסף על בריטני ספירס אם היא לא היתה מסכימה למכור סקס עטוף בלהיטים כבר בגיל 15, ומי שמנהל את ריהאנה לא סופק כפיים בתדהמה ומייבב בבכי כאשר היא מצטלמת עם חשפנית בין הרגליים.
אלא שהמקרה של ריהאנה בהקשר הזה הוא מעניין במיוחד. בשונה מגאגא, מדונה, ביונסה ובריטני ספירס, שגדלו לתוך ההווייה האמריקנית, ריהאנה היא מהגרת. עד גיל 16 היא חיה בברבדוס, בתרבות שונה, באווירה אחרת, בסביבה שלא מלמדת אותך על עולם הפופ והחוקים הכתובים והבלתי כתובים שלו מהרגע הראשון. בגיל 16 היא עברה לאמריקה והוחתמנה על ידי ג'יי זי. בגיל 17 יצא האלבום הראשון שלה, שהסינגל הראשון מתוכו הגיע למקום השני בבילבורד, ונולדה כוכבת חדשה. זה קרה בקיץ 2005 ומאז, שמונה שנים ברציפות, הבחורה חיה בטרפת של אלבומים (שבעה בשבע שנים!), סיבובי הופעות בינלאומיים, קליפים, צילומים, הקלטות, תדמית מוצדקת של הזמרת שעובדת הכי קשה בתעשייה, וכמובן הרומן המחורבן עם כריס בראון.
הסוויץ' שקיבלו החיים של ריהאנה לפני שמונה שנים ורכבת ההרים שהם הפכו להיות מאז, מבלי יכולת לעצור ולרדת - גרמו לכך שגם הפרובוקציות שלה וההתנהלות התקשורתית שלה יהיו אחרות מאלה של שאר הכוכבות. היא עממית יותר, ישירה יותר, הרבה פחות מתוחכמת. היא לא מכורה לאופנה כמו גאגא או מתעניינת בפוליטיקה כמו מדונה, לא התחרפנה כמו ספירס ולא נמשחה ל"גברת אמריקה" כמו ביונסה. כשריהאנה משתכרת במועדון, עושה סמים או מצטלמת בעירום - זה מפני שהיא בחורה צעירה שרוצה גם לכייף, וזמרת שבאמת מחפשת איך לפרוק את המתח והלחץ העצומים שבו נתונים חייה בעקבות ההצלחה שלה, ולא רק כדי לגרום לעולם להמשיך ולהתעניינן בה.
כך או כך, נדמה שיחסית לצעירה בת 25 שהיקום לרגליה (או במקרים מסוימים - בין רגליה) נראה שריאנה מתפקדת בסדר גמור. מהראיון המפורסם שלה אצל אופרה ווינפרי ניבטה בחורה שמנסה בכוח להישאר עם הרגליים על הקרקע, להיוותר שפויה בטירוף שנוצר סביבה בכל מקום. גם ההתנהלות שלה בפרשת כריס בראון, זו שעוררה כל כך הרבה זעם, היא בסך הכל תגובה של אישה בשנות ה-20 לחייה שהלב שנשבר לה, כאב לה יותר מכל מכה שחטפה ממנו, וניסתה להיאחז בשברירי אותו קשר רע, כאוחזת בקש בזרם הסוחף. להכריז שהניסיון שלה לחזור לבראון נועד אך ורק לצורכי יחסי ציבור - יהיה להמעיט בהשפעת תסמונת הקורבן בה היתה נתונה.
מכל אלה עולה שריהאנה היא הרבה יותר אמיתית ממה שניתן היה לחשוב על מישהי שמוקפת בצבא של מפיקים, יחצנים ומנהלי קריירה. והאמת הזו כואבת. לפני כשבועיים תקפה את ריהאנה עיתונאית מה"דיילי מייל" בשם אליזבת' ג'ונס, שטענה שריהאנה - עם הסמים, האלכוהול והחזרה לכריס בראון - היא המודל הרע ביותר לנוער בכלל ולצעירות בפרט. ג'ונס הגדירה את ריהאנה: "נסיכת פופ רעילה, שמפארת נשק, סמים וסליזיות ומהווה דוגמה מרעילה לנוער".
ריהאנה הגיבה בזעם, וענתה לה: "הכסף שלי מרגיז אנשים. אם את רוצה לעזור לנערות צעירות יותר מההורים שלהם, קבלי טיפ: אל תכתבי מאמרים לא בוגרים. את נשמעת מרירה. מה זה הדיבור על שיער, ציפורניים וקעקועים? זה לא חכם וזה לא עיתונאי. אף אחד לא מנסה להתנהג כאילו הוא מושלם. אני בסך הכל חיה את חיי. 'מודל לחיקוי' זו לא עמדה או תפקיד שאי פעם ביקשתי לעצמי. יש לי את הדפיקויות שלי שאני צריכה לעבוד עליהן, אבל זו אני. תקראי לזה איך שאת רוצה".
ריהאנה כנראה אינה מודעת לכך שהפרסום שלה והאהבה שהיא מקבלת ממעריצות ומעריצים ברחבי העולם גורמים לה להיות מודל לחיקוי גם מבלי שהתכוונה לכך, או שהיא מתעלמת מהעובדה הזו. מה שעלול להוסיף למוטיבציה של אלה שמתנגדים לה, וכתבו מאות תגובות לידיעות שהתפרסמו על הגעתה לארץ, בהן טענו שהיא "מלוכלכת" ש"הורסת את הנוער" ומהווה "מודל רע לחיקוי".
האם ריהאנה צריכה להבין שהיא משפיעה על נוער ולשנות את דרכיה, או שהמצקצקים בלשונם צריכים לעזוב אותה בשקט, משום שבעידן הנוכחי, בשנת 2013, הנוער כבר ממילא "מקולקל" וחשוף לסמים, אלכוהול, סקס, קעקועים, סליזיות וערכים שליליים דרך הרשת? נדמה שהתשובה נמצאת איפשהו באמצע. ריהאנה צריכה להיות יותר מודעת לעצמה, והמבקרים הפוריטניים שלה צריכים קצת לרדת לה מהגב.
כך או כך - הפרובקציות מצדה ימשיכו. כי לצד המוזיקה, שהפכה להיות הגורם השני במעלה בתעשיית השיווק שלה ככוכבת - הפרובוקציות הן אלה שהפכו אותה לזמרת הכי מפורסמת בעולם הבידור כיום (לצד ביונסה), הן אלה שמעוררות את היסטריית מכירת הכרטיסים בעולם וכאן בארץ - כי מי ירצה להחמיץ אותה עוגבת על מעריץ בר-מזל. נדמה שהמפיקים שמביאים אות לארץ לא היו יכולים לקוות להתנהגות אחרת מצד הכוכבת שהם משלמים לה כל כך הרבה (יותר מפי 2 וחצי מהמקובל).
השאלה שנשארת פתוחה היא איפה עובר הגבול של ריהאנה ואיפה עובר הגבול של אוהדיה. האם (ומתי) היא תעשה משהו שיהיה כל כך פרובוקטיבי או דוחה (או מגניב - תלוי מאיזה צד מסתכלים), עד שיגרום למעריצים שלה לסלוד ממנה, והקערה שלה תתהפך. עד שזה יקרה - המצקצקים ימשיכו לצקצק, המעריצים ימשיכו להעריץ, והמפיקים יחגגו - ובצדק - את ההצלחה שלהם כמי שמביאים לארץ את הכוכבת מס' 1 בעולם.