בפורים, לפני כעשר שנים, כשדודי בר-דוד (25) היה בתיכון, קרה אירוע מכונן בחייו. "התחפשתי לישו עם צלב ענק", הוא נזכר. "הדפסתי על התחתונים את לוגו בית הספר ועליתי לבמה לשיר כשהקהל שואג. באיזשהו שלב נשארתי רק עם התחתונים והתחלתי לצרוח את המילים של השיר. אמרתי שגם היום לא שכחתי לבוא עם חולצת בית ספר. מכאן הגרסאות חלוקות. יש כאלו שטוענים שהסרתי את התחתונים, למרות שזו שטות. שני מאבטחים גררו אותי מהבמה בזמן ששברתי את הצלב. שם החלה למעשה הכניסה שלי לעולם האמנות".
מאז הספיק בר-דוד להקים להקה בשם "הממלכה של צא'רלי קייס", שפעלה בין 97' ל-2001, יחד עם איל מזיג (הדורבנים) ויוסי מור. דרור גולן (הקרקס של דולי) הצטרףב-2000. אבל אם יש מישהו שהשפיע עליו להיכנס למוזסיקה יותר מכולם הרי אלה שלמה ארצי וג'ון לנון. "בימי שישי בצהרים הגשומים היתי מאזין ל'עוד לא שבת' עם ארצי. יום אחד הוא השמיע את הביטלס והקול של לנון הגניב אותי. הייתי בן 11 וכמה ימים אחרי זה כתבתי שיר עם מילים ומנגינה למרות שלא ידעתי לנגן. אחרי שנה וחצי התחלתי ללמוד גיטרה".
"ב'רימון' היה להם מוזר לקבל את הטירוף שלי"
בגיל מבוגר יותר למד בר-דוד בבית הספר למוזיקה "רימון", אבל אם אתם מצפים לאריק ברמן נוסף תחשבו שוב. "לא הייתי 'דור צוותא'", הוא מספר. "היו כל מיני פרויקטים כמו 'שירימון', 'רוקימון' שאליהם הגעתי עם האטיטיוד שלי. היה להם מוזר ב'רימון' לקבל את הטירוף שלי, כי אני לא חסיד של מינימליזם והיו לי הופעות גדושות עם 9-10 נגנים על במה. מירי מסיקה וקרן פלס הן על הכיפאק, אבל עולם המושגים שלי שונה משלהן. אני חושב שכולן מקסימות, אני הולך פשוט למקומות אחרים. ברגע ששומעים אותי מבינים שאין מקום להשוואה".
-מאיפה ההשראה לשירים שלך?
"אני מתבונן על בני האדם, חוקר אותם, מתעסק בזה כאדם צעיר שמנסה להתנהל בכאוס קיומי לא כל כך ברור ומנסה לפרק את הדבר הזה שנקרא 'דור הפייסבוק והרטלין'. פעם דיברו על 'דור מזוין' ואני חושב שהדור המזוין הפך להיות דור עם ז' מפלסטיק".
-תסביר.
"המחיר שאנחנו משלמים בעצם העיסוק באמנות פוער המון בורות לפנינו. אנחנו יותר חשופים כאנשים ומעצם זה הקשיים יותר מרובים ולכן הנפילה למקומות של דיכאון. אני חושב שמתוך כל הדבר הזה אני פועל. מעט מאוד אנשים לא סובלים במידה כזו או אחרת מחרדות או מדיכאון. אך לצד הזכאות להרגיש והחיפוש יש מעט אנשים חופשיים באמת. אם תיקח למשל את אפשרות הבחירה - אני כל הזמן צריך, כולנו נורא צריכים, צריך להוציא את הסינגל, צריך להיכנס לפלייסליט. ואני טוען שצריך לשאול מה אני רוצה. אני מאמין שאני בוחר לעשות תקליט ולא 'צריך לעשות תקליט'. אמרה לי אישה מדהימה פעם 'אני רוצה לבחור בך כל יום מחדש'".
"אני תופס את האנשים עם התחתונים למטה"
-הטקסטים שלך מתעסקים בצדדים הפחות נוצצים בחיים.
"אני תופס את האנשים עם התחתונים למטה. רואה את הרעב שלהם בעיניים, מתעכב על זה ושואל שאלות. בזה מתעסקים השירים. 'היינו מאוהבים' למשל נכתב עליי ועל התפוררות ה'נישואים הראשונים שלי' - החברה שלי שהשארתי בפריז. הוא מדבר על מצב שבו נשים נותנות לגברים להפוך להיות מפלצות כוח, על תלות ואובססיה. בשלב מסוים יכולתי לראות פתאום אותי ואת ההתנהלות שלי בתוך מגרש הזוגיות באופן כל כך ברור. פתאום יכולתי לעמוד מהצד ולהסתכל על עצמי, גבר חלש, אך עם זאת כוחני ועקשן שאולי כדאי שיעצור רגע ויחשוב".
-ההופעה החיצונית שלך כבר זכתה לפרגון בכתבה בעיתון.
"בתרבות שלנו הצורה בה אני מתנהל או מופיע נחשבת אולי שונה או מוזרה. היום כל ה'בריטיש אטיטיוד' כאילו מגניב, אבל אני הולך עם חליפות ונעלי לק כבר מגיל 13. התרבות הצברית שלא לומר 'דור הצוותא' כאן לא מקבל חליפות והתגנדרות. אני הולך אין שנכון לי. רוב הזמרים עולים פה לבמה עם טי-שרטס כי זה האקלים שלנו, אבל אני אוהב להתלבש אחרת.
"צריך לזכור שבשנים האחרונות האלטרנטיב הישראלי פרץ את הגבולות ממועדונים אפלים של אמצע הלילה. משהו מהתרבות האירופאית חדר לכאן. יש היצע מדהים של מוסיקה שהיה פעם יותר קשה למצוא. יש יותר אופציות להיחשף. לעומת זאת יש אינפלציה מטורפת וקשה מאד לבחון מה זו מוסיקה,אמנות ומה זה בידור. הגופים מיטשטשים וכל אחד יכול להיות אמן אבל זה גם נותן אפשרויות להרבה לפחות לנסות".
"החברה, המשפחה והעולם שמים עלינו אזיקים"
-מה הסיפור של הפרפר על עטיפת האלבום?
"הפרפר הוא עבודת אמנות של האמנית והיוצרת נטלי בר-דוד. הוא מסמל אותנו, בריות בתוך העולם, בצורה מדויקת ופשוטה. הפרפר מסמל את החופש, השורש אל מול הכבלים שזהכוחם של החיים. הפרפר זה הבן אדם שבשורשו הוא חופשי מהכל. האזיקים הם הכבלים שהחברה, המשפחה והמעגל החברתי שמים עלינו. מערכת שלמה של צרכים ולא של רצונות. משם אנחנו יוצאים לעולם".
ת.ז. דודי בר-דוד
מגורים: ת"א
פרנסה חוץ ממוסיקה: "רק ממוזיקה, מלמד וכותב".
השפעות: "קודם כל אמנות וקולנוע, ואחר כך באה גם המוזיקה: לד זפלין, דילן וניל יאנג, הרכבי בריט פופ כמו סוויד, בלר, פלסיבו. מחובר מאוד למה שקורה היום. אחד האהבות וההשפעות החזקות שלי זה ז'ק ברל, לאונרד כהן וסרג' גינסבורג".
לנצח ת'שיטה: "אני בא מהשטח ומבחינתי זה שאנחנו מדברים זה ניצחון והישג".
אלבום אחרון שקנית: "Wilderness- Brett Anderson".
למי בא לך לתת סטירה: "לפעמים לעצמי בעיקר כשאני מבקר את עצמי. אני מלקה את עצמי הרבה פעמים".
דודי בר-דוד יופיע בקפה ביאליק בתל-אביב (7/4), באוניברסיטת תל-אביב (18/4) ובמיסטי-בר בגן-שמואל (8/5).