"בא לי לתת סטירת התעוררות להרבה מוסיקאים שקמים אחר הצהריים ומחכים שמשהו ייפול להם בפתח של הבית. צריך לעבוד ולהלחם על המקום שלך, אי אפשר לישון אם רוצים להצליח", אומר יואב דגני (27), שהוציא השבוע את אלבום הבכורה שלו "ימים אחרים". "מוזיקה זה דבר רציני וצריך להתייחס אליה כמו כל מקצוע. אי אפשר לעשות את זה 'על הדרך'. אין דבר כזה 'לנסות'. זו בחירה בחיים.
"כבר שנתיים שאני עובד בזה גם במחיר של לגור ברחוב אם צריך. אני מהמר על כל הקופה ומאמין שצריך לקום מוקדם כדי להצליח. יש לי דרך ארוכה וקשה, בעיקר שאני הוא זה שעושה הכל עצמאית, כך שהנטל עלי גדול. זה קשה מאד להתפרנס ממוזיקה אבל צריך לנסות. זה סוג של הימור ואולי אני המופרע היחיד שחושב ככה. אני לא שופט אף אחד, יש אנשים שיעבדו כי הם רעבים ללחם, אבל אני גם במחיר של לא לאכול, אתן את כל כולי לדבר הזה".
-מה אתה מביא איתך שאין לאחרים?
"אין לי שום רצון להיות שונה או מיוחד בכוח. אני כותב את מי שאני ומה שיוצא ממני בלי לחשוב על זה. עשו כבר הכל במוזיקה ואני לא מאמין שאפשר לחדש בכוח. אני מאמין בשירים יפים וזה מה שעושה לי את זה כמאזין. אני חושב שאני מביא עבודה קשה וכנות ומעבר לזה אני בא עם הרבה אהבה".
-איך התחלת?
"הקלטתי שיר בשם "קרן אור" במיוחד ליום ההולדת של חברה שלי. התגובות הטובות שקיבלתי עליו עודדו אותי להמשיך. בתור חייל מבולבל שלחתי את השיר לעוד אנשי מקצוע שאמרו שזה יפה ורצו לשמוע עוד. קיבלתי החלטה שאני הולך על זה עד הסוף. התחברתי לאנשים הנכונים ולא התפשרתי על כלום – נגנים, אולפנים, עטיפה, יחסי ציבור. תמיד ניגנתי ושרתי והייתי טיפוס מוסיקלי, פשוט לא ידעתי שזה יהיה המקצוע שלי. אגב, אני עדיין עם הבחורה שלה כתבתי את השיר. נכתבו לה מאז עוד כמה עשרות שירים. היא ההשראה שלי והמוזה שלי".
-איך נולד החיבור עם אודי שמחון, שהפיק את האלבום?
"לא פניתי לחברות תקליטים, החלטתי שאני רוצה לעשות הכל באופן עצמאי. יהודה עדר ניהל איתי שיחה ארוכה. הוא סיפר לי על בחור מוכשר בשם אודי שמחון וגיליתי שמדובר באדם יוצא דופן, שהרוע של העולם טרם הגיע אליו. הוא איש ישר ונעים, מקצוען חסר פשרות שלא מעגל פינות. עבדנו על האלבום ארבע וחצי שנים והוא ממש בית ספר למוזיקה. הכל היה בוסרי וחובבני בהתחלה, אולי כי רק נכנסתי לעולם הזה ולא הבנתי מי נגד מי. השירים התפתחו והוא הביא את הטאץ' שלו. אני הבאתי את השלד והוא בנה את הבית".
-יש לך כבר קומונה באינטרנט.
"עוד לפני שהוצאת סינגל אחד, רק מהמייספיס הגיעו אלי אנשים שאהבו את מה שאני עושה ופתחו לי קומונה שהפכה לפורום שפעיל עד היום. יש שם אנשים שתומכים ומגיעים לכל ההופעות. הממוצע הוא גיל 18 למרות שאני לא פונה רק לגיל הזה. נוצרה משפחה שאוהבת אהבת חינם ואני אף פעם לא יודע איך להחזיר להם. מדובר בהצבעות במצעדים, מתנות ביומולדת, תמיכה בהופעות. זו מתנה מאלוהים שאני מאחל לכל אחד. העובדה שאנשים אוהבים את המוזיקה ובאים להופעות היא חותמת למה שאני עושה".
-אתה מאוד רומנטיקן. לא חושש עם טענות שאתה קצת דביק?
"יש אנשים שמסתכלים על דברים בצורה צינית ויגידו שזה קיטש, אבל אני שלם עם זה במאה אחוז. הציניים כנראה לא חוו אהבה כמו שאני חוויתי. זה מה שהרגשתי, ככה כתבתי את זה, ולא שיניתי מילה. אולי אני נשמע בוסרי אבל אין לי בעיה עם זה, כי אני לא ממהר לשום מקום. אני יודע שאוציא עוד אלבומים רבים ומבחינתי שיראו את הדרך מתחילתה. אני אדם שאוהב לאהוב, חם עם אנשים ויוצא שיש הרבה שירי אהבה באלבום. לא בטוח שזה יהיה כך בדיסק הבא".
ת.ז. יואב דגני
מגורים: רעננה
השפעות: "מתי כספי וסשה ארגוב. שרו לי את זה לפני השינה וזה מה שנכנס הכי עמוק לתת מודע".
לנצח את השיטה: "לחרוש את הארץ ולצבור עוד קהל. מה שתלוי בי וביכולתי אעשה. גם בלי פלייליסט אפשר להסתדר. אני בונה את עצמי בדרך הארוכה והקשה וצריך הרבה סבלנות. כנראה שיש לי אופי חזק".
הצלחה מבחינתך: "בסופו של תהליך אני רוצה להיות אחד המוזיקאים החשובים בישראל, ולא בשביל אגו, אלא לדעת שזו חותמת שאומרת שעשיתי את הדבר הנכון".
מהיום בעוד עשר שנים: "עם דיסק חמישי".
הדבר הכי טוב שקרה למוזיקה הישראלית בשנים האחרונות: "האינטרט. עם קצת עבודה אפשר להגיע לאלפי אנשים. זה נתן פתח להרבה מוסיקאים שלא מושמעים ברדיו".
אלבום אחרון שקנית: "הרי את"- אסף אמדורסקי.
הופעות קרובות: "לה פצ'אנגה" כפר סבא (19/11), "גורדוניה" מעלה החמישה (27/12).