פסטיבל הג'אז הבינלאומי באילת כבר מזמן הפך למוסד בעל שם בסצנת הג'אז העולמית. שש שנים שמתקיים במקביל אליו גם "פסטיבל ג'אז חורף בים האדום" - מהדורה קצרה וחורפית, שמורכבת משלושה ימים של מופעי ג'אז מכל העולם. השנה הפסטיבל מתקיים בין התאריכים 11-13.2 באילת, והתוכנייה עמוסה, איכותית ומגוונת במיוחד. אז כדי לעזור לנו לתכנן לו"ז המנהל האומנותי של הפסטיבל, דובי לנץ, נתן לנו את המלצותיו המנומקות.

לשאול מנהל אמנותי של פסטיבל מוסיקה על מי הוא ממליץ נשמע הגיוני בערך כמו לשאול הורים מי הילד המועדף עליהם. "התשובה המתבקשת היא: כולם היו בני, ולכן גם אמליץ על כולם. פסטיבל החורף בים האדום בנוי על רשימת אמנים שמורכבת מ"עוגן" – מוסיקאי או הרכב מפורסם שימשוך צופים אל הפסטיבל, ומסביבו הרכבים הרבה פחות ידועים אך לא פחות משובחים שיכולים בהחלט להיות העוגנים של השנים הבאות". אבל בכל זאת, הנה כמה המלצות מאחד שיודע:

1. לארי גולדינגס, פיטר ברנסטיין וביל סטיוארט

הילד האינדונזי בן ה-11 ג'ואי אלכסנדר שהופיע בפסטיבל הקודם כשהוא כובש את הקהל בנגינת הפסנתר הבוגרת שלו. שם לא מוכר לחלוטין בשנה שעברה ואילו היום, לאחר שסי.בי.אס הקדישו לו חלק נכבד מתוכניתם "60 דקות", הוא צועד בראש מצעד ההורדות באיי טיונס (יחד עם אדל) ומועמד לשני פרסי גראמי היוקרתיים. 

הפעם ה"עוגן" היא שלישיית האורגן המיתולוגית של לארי גולדינגס שמזה 25 שנים כובש כל פינה טובה בעולם הג'אז יחד עם הגיטריסט פיטר ברנסטיין והמתופף ביל סטיוארט. משולש שלכל אחד מחלקיו קריירה מדהימה ושיתופי פעולה עם הגדולים והטובים ביותר, אך שהם חוברים יחד זה לזה הם יוצרים פצצת אנרגיה מלאת תשוקה לכל סוגי המוסיקה.

2. אלפרדו רודריגז

לקובה מסורת אדירה של פסנתרנים, החל מארנסטו לקואונה, דרך בבו וואלדז וצאצאיו, וכלה ברוברטו פונסקה ועומר סוסה. את כוכב השביט החדש - הפסנתרן הצעיר אלפרדו רודריגז גילה קווינסי ג'ונס ומאז שעבר לארצות הברית הוא מהפנט את הקהל בסגנון הייחודי שלו וביכולתו לשלב בין טכניקה קלאסית לעולם הג'אז ולמקצבים המרגשים של אי הולדתו. אלפרדו צובע את הלהיטים הגדולים של הסון הקובני בשלל גוונים האופיניים לסגנונו וקשה שלא להתאהב בו.

3. ז'אק שוורץ-בארט

המרחק בין קובה להאיטי הוא קצר ביותר. בקובה מאמינים צאצאי העבדים השחורים בסנטרייה ובהאיטי בוודו. המקצבים שמלווים את פולחני האמונות הללו משמשים כבסיס לבלוז ולג'אז. מאד ייתכן שנגן הסקסופון ז'אק שוורץ-בארט שיונק מהמקורות האפריקאיים הוא בעצם שליח האלים – האורישאס ומטרתו להראות לעולם שללא השורשים השחורים המוסיקה המערבית היתה דלה ומשעממת. עם השלישייה שלו קל מאד להיסחף אל תוך מערבולת של רגשות ואמונות ולרחף בעולמות רחוקים מאיתנו.

4. דויד הלבוק

שלישייתו של נגן הפסנתר האוסטרי דויד הלבוק נעה בין שליטה ואקראיות. הקהל מוזמן למעין פארק שעשועים כשעל הבמה למעלה מעשרים כלים שכולם מנוצלים אם במתוכנן ואם באילתור ליצירת מוסיקה כובשת ומאתגרת שנוגעת בסגנונות שונים ומשונים. זוהי מוסיקה צעירה, תוססת שמתקשרת עם מסורות הג'אז האמריקאי אך מביאה גם את החדשנות האירופית. מופע מטורף, אך מה היינו עושים ללא קצת טירוף בעולם?

5. Slixs

אני חייב להתוודות – תמיד אהבתי ואוהב הרכבים ווקליים ששרים א-קאפלה. היו אלה הסווינגל סינגרס שמיזגו את העולם הבארוקי עם הג'אז, דיזי גילספי עם השישייה הכפולה של פאריז, Take Six, Vocal Sampling הקובניים ועכשיו מגרמניה נעים מאד להכיר את Slixs. הם שרים מבאך ועד היפ הופ ומשתמשים בכל הטכניקות העכשוויות בכדי להפיק מגרונם את כלי התזמורת המלווים. בהופעה שלהם לעיתים פשוט קשה להישאר צמוד אל הכסא והגוף מצווה לנוע, לנוע, לנוע.

6. שלישיית פאקורה

בפעם הראשונה מגיע הרכב סלובקי להופיע באיזה שהוא פסטיבל ג'אז בארץ ובפעם הראשונה שהצימבלום עולה על הבמה – הכלאה של פסנתר, קאנון וסיטאר. בליווי קונטרבאס וכינור מביאה השלישייה את המיזוג הנפלא של מוסיקה צוענית וג'אז, ממש כפי שעשו בזמנו דג'אנגו ריינהארט וסטפן גראפלי. ניחוח אחר, קסום ונוסטלגי של המוסיקה השולטת בפסטיבל.

7. רוסלן סירוטה

רוסלן סירוטה (צילום: סטיב פרק,  יחסי ציבור )
רוסלן סירוטי|צילום: סטיב פרק, יחסי ציבור
 רוסלן סירוטה הוא שם שאולי אינו שגור בלשונם של אוהבי הג'אז בארץ, אך הוא אחד הישראלים הבודדים שזכה בפרס הגראמי היוקרתי כשהשתתף בהרכב של סטנלי קלארק. הוא נמשך אל הפאנקי, הבלוז ומוסיקת הנשמה ואת כל אלה הוא מוזג יחד אל מתחת לאצבעותיו הוירטואוזיות. מזמן שאפתי שיגיע להופיע בפסטיבל שלי – והנה זה קורה. 

8. שלמה גרוניך

 

שלמה גרוניך (צילום: אלכס ליפקין,  יחסי ציבור )
שלמה גרוניך|צילום: אלכס ליפקין, יחסי ציבור
 את שלמה גרוניך אין צורך להציג. תמיד היתה בו איזו קופצנות ג'אזית, אך בעידוד "הצוללת הצהובה" בירושלים הוא מתמסר לחלוטין לעולם הג'אז ושיריו מקבלים צבע חדש וחיים חדשים כשהוא מלווה בנגנים צעירים ממנו לפחות בשנות דור. הרפתקה מסעירה, מחויכת, מדליקה.

9. ג'יין בורדו

אם הייתם שואלים אותי הייתי מעדיף לנהל אמנותית פסטיבל שאינו מוגדר על ידי סגנון מוסיקלי זה או אחר – אני חולם לעשות פסטיבל של מוסיקה טובה שישתתפו בו אמנים מכל הסגנונות ומכל הצבעים. לכן אני שמח לתת במה מיוחדת בפסטיבל זו השנה השנייה לאמנים שלא שייכים דווקא לג'אז. צעירים, מוכשרים, singers/songwrites, שנוגעים יותר בפולק המודרני. אם זו דידה בקולה החם המספר סיפור אישי בכל שיר, אם זה החיבור המיוחד של גבע אלון ודניאלה ספקטור שמפגיש שני קולות מיוחדים במפת המוסיקה בארץ ואם זה ג'יין בורדו – הרכב אקוסטי שמביא אל הבמה מופע משובב, מרענן, מלא הומור ומענג ביותר

בקיצור, בלי להרבות במילים – בואו להנות החורף הזה מפסטיבל הג'אז. הלילות קרים אבל המוסיקה חמה. פרטים וכרטיסים כאן