10. Greta Van Fleet - Watching Over
בכל פעם שצצה להקה שנשמעת כמו להקה מיתולוגית מהעבר עולה הטענה "לשם מה". הרי תמיד אפשר לשמוע את המקור, למה צריך חיקויים. גרטה ואן פליט לא מנסים להתחמק מההשוואה – לא רק שהסאונד שלהם מתכתב באופן כמעט ישיר עם אבות הרוק הכבד כמו לד זפלין ודה הו, הסולן נשמע כמו התאום של רוברט פלאנט והוא מתלבש כאילו הוא הרגע חזר מוודסטוק. הם עושים את זה כל כך טוב שלשמוע אותם זה לקבל התקף נוסטלגיה. לאחר מכן יש שיתפללו שהם יהיו העתיד של הרוקנרול, מבלי להבין שבשביל להחיות ז'אנר שפינה את מקומו צריך לעשות משהו חדש ולא להסתכל רק אחורה.
9. Nicki Minaj – Barbie Dreams
אם חשבתם שהביף שניצת מחדש בין ניקי מינאז' לקארדי בי הוא השיא של ניקי, לא שמעתם את תכנית הרדיו שלה. בעיקרון מה שמתרחש שם זה דיס אחד גדול על כל אחד ואחת בתעשייה. אופציה אחרת היא פשוט לשמוע אותה יורדת על כל הראפרים החברים שלה ב-Barbie Dreams שמתבסס על Just Playing של נוטוריוס בי.איי.ג'י. הקליפ הנלווה רוצה להדגיש שהיא שולטת על כולם כאילו היו הבובות שלה. אפשר לשנוא את השנאה שלה, ואפשר להבין שכל זה נשמר בגזרת השירים, זה בסך הכל כיף ששומר על תסיסה תמידית.
8. Sigala, Ella Eyre, Meghan Trainor ft. French Montana – Just Got Paid
כל מי שיארח את הקול החרוך של אלה אייר יזכה לתשומת לב מידית. זה המצב אצל סיגאלה, שלמרות שהוא הביא שני כוכבים כמו מייגן טריינור ופרנץ' מונטנה, זו אלה שהופכת את הקטע מעוד שיר שנזכר שדיסקו הוא המרים האולטימטיבי לרגע שבו הבחורה הכי קולית בשכונה מורידה את שכבת הציניות לטובת שירה בציבור ולא אכפת לה מה יחשבו. זו לא הפעם הראשונה שסיגאלה משתמש ביכולות של אלה אייר, רק שהפעם במקום לכסות אותה באיזה חיוך מזויף, הוא משאיר לה את הקריצה המתנשאת.
7. Silk City (Diplo & Mark Ronson) ft. Dua Lipa – Electricity
אם להודות באמת, הצימוד בין דיפלו למארק רונסון לא הוליד ניצוצות כפי שהיינו מצפים ממפיקי העל שהם. חלק מהקטעים היו רגילים למדי, והחלק שהתעלה מעל הקו הזה לא הבריק במיוחד. עם זאת הציפיות לשיר עם דואה ליפה לא היו יכולות להיות גבוהות יותר. בכל זאת זמרת הפופ הרותחת של הרגע. התוצאה אכן טובה, אבל לא מפתיעה. שיר פופ דאנס כמו ששירים מהזן הזה צריכים להישמע. אולי זה הכיוון שדיפלו ורונסון בעצם רצו – שירי בייסיק שעושים טוב לכולם. ובזה השיר החדש מצטיין.
6. AlunaGeorge ft. Cautious Clay – Superior Emotion
הצמד אלונהג'ורג' לא אוהב לשבת באותו המקום, הם חייבים להשתנות. אם באלבום הראשון הם הוסיפו לארנ'בי המסורתי אלמנטים מהאלקטרו הבריטי, ובאלבום השני הם הצטרפו לטרנד הטרופיקל, בקטע החדש הם מרגיעים רוחות מבלי לאבד את הוייב. למרות כל הקישוטים שמעמיסים מעט על הקטע, לא מדובר בקטע חלש שלא עומד בפני עצמו. מדובר בקטע מתוך אי.פי, לפני האלבום הבא, הפסקת צהריים משובחת.
5. Ryan Hemsworth ft. SK & Tomggg – Special Girl
הכל מאוד מאוורר בקטע החדש של ראיין המסוורת'. הדי.ג'יי והמפיק הקנדי עוד לא תפס את המשבצת שתבליט אותו מהשאר, ו-Special Girl יכול להיות הכיוון הנכון. מצד אחד השילוב בין השירה המבוססת דאנסהול ביחד עם השימוש בתיבת הקשה מעץ נשמע כמו ניסיון לעורר זיכרונות טרופים. מצד שני יש אפס מאמץ בכל הסיפור שמצליח למחוק כל רפרנס מקדים לטובת קלילות מרחפת שלא מתחייבת לשום דבר. זה יכול להיות הקטע שימחק מהתודעה תוך שבוע, וזה יכול להיות דווקא הקטע שיחדור מהחלון האחורי לבשר משהו חדש.
4. Kanye West & Lil Pump – I Love It
לקניה ווסט אין כוחות לסנן מילים או להתייחס יותר מדי למה אתם חושבים עליו. בראיון מדובר אצל ג'ימי קימל הוא לא היסס להגיד שהוא עדיין צופה בפורנו, ויש לו אפילו העדפות קטגוריה. בהמשך לכך הוא שימש כבמאי שותף לטקס פרסי פורנהאב במהלכו הוא שחרר קטע לא ברור עם קליפ עוד יותר תמוה. השיר הוא הרחבה לאותה פליטה מהראיון והדגשה עד כמה ווסט אוהב פורנו. הקליפ לא נראה כקשור לנושא ונדמה שזה בעיקר מקום לווסט להגשים כל מיני רעיונות שלו. יש את כל הסיבות להשמיץ את ווסט, במיוחד בעידן הפוליטיקלי קורקט, אבל איכשהו הוא גורם להכל להחליק.
3. Paul McCartney - Fuh You
התחיה המחודשת של פול מקרטני היא אחד הדברים המשמחים שקרו לאחרונה. ההשתתפות שלו בתכניות הלייט נייט (בהתחלה בקארפול קריוקי של ג'יימס קורדן ושבוע שעבר אצל ג'ימי פאלון) הזכירה מדוע הוא אחד האנשים החביבים ביותר שמצליח להעלות חיוך על הפנים של כל אדם שנתקל בו. כדי לשים חותמת סופית לתואר הזה, הוא מוציא קליפ על ילד שמשוטט ברחבי ליברפול עם תחושת ניצחון אחרי דייט מוצלח. מסוג השירים שצריך להשמיע לכל אחד במצב רוח ירוד.
2. Charles Bradley – I Feel a Chance
מותו של צ'ארלס בראדלי בספטמבר של שנה שעברה עדיין לא עוכל. טביעת הקול הייחודית של זמר הסול שפרץ לתודעה בגיל מאוחר ממשיך להדהד השבוע עם שיר חדש פוסט-מורטום. המלנכוליות הרגילה של שיריו מתעצמת מעצם העובדה שאינו בחיים אבל גם כהרגלו מספקת תקווה לזמנים קשים. מתוך קריעת המיתרים צ'ארלס בראדלי מנחם את הסובבים אותו כאילו הוא זה שאוסף את כל הכאב בשביל שאחרים לא ירגישו.
1. Hozier ft. Mavis Staples – Nina Cried Power
מלבד שיר אחד לפסקול, הוזייר שמר על שתיקה די ארוכה אחרי צאת אלבום הבכורה שלו. צפוי בהתחשב שמדובר באחת הפריצות הגדולות של בעשור הנוכחי וכל המשך נידון מראש להשוואה וכישלון. אז הוא לוקח צעד צעד. השבוע הוא שחרר אי.פי עם שיר נושא עוצמתי. השיר הוא בו זמנית מחווה לגדולי היוצרים של המאה הקודמת, כאלה שהשפיעו על מהלך ההיסטוריה המוזיקלית, וגם העברה לקדמת הבמה את החשיבות של שירי מחאה. את היוצרים הוא מציג ככאלה שלא פחדו להתעמת ולכן אין סיבה שלא נמשיך את המסורת שלהם.
האזינו לכל שירי השבוע בספוטיפיי:
או באפל מיוזיק: