מלורה פרגוליצי, הידועה כ-LP, לא היה אפשר להתחמק בשנה וחצי האחרונות. השירים שלה נחרשו בכל תחנת רדיו אפשרית, בדרש על "Lost on You" שהפך להמנון על אהבה שנגמרה. אבל למרות ההצלחה של הזמרת, כנראה שעדיין לא תוכלו לזהות אותה ברחוב כשתראו אותה. הקול הנשי לא תואם את המראה הרוקנרולי והמחוספס שלה, ובכללי כנראה שלא הייתם יכולים לדמיין אותה נראית ככה.
LP היא נושאת הדגל האנדרוגני התורנית בעולם הפופ כיום. הסטייל שלה, כולל בעיקר חליפות שלושה חלקים, עניבות, והרבה גזרות רחבות, שנראה כאילו נלקחו מארונו של היפסטר מצוי. היא מטפחת רעמה בסגנון בוב דילן, שמסתירה את העיניים, ובעבר, הצהירה שהיא בעד סתירות וניגודים ושהמראה החיצוני שלה הוא חלק מהאומנות שהיא עושה. לא מפריע לה שמדגישים את הבחירות המיניות שלה בגלל המראה. להיפך, היא גאה במי שהיא, אבל גם מבקשת שזה לא יהיה הדבר היחיד שיתייחסו אליו.
LP היא לא הזמרת הראשונה שבחרה ללכת עד הסוף עם לוק בין מגדרי. לקראת הגעתה לישראל, הנה כמה מהמוזיקאים הבולטים ששברו תפיסות וסטריאוטיפים, ושינו את אופן התפיסה של הקהל.
אחד המוזיקאים הבולטים שלקח את המראה שלו ברצינות ובחר להתאים אותו לאישיות הסוערת שלו, הוא כמובן דיוויד בואי. בתחילת שנות השישים, כשבואי היה בן-17 והקריירה שלו עוד לא התחילה, הוא הקים אגודה "למניעת התאכזרות לגברים עם שיער ארוך". בהמשך, השתמש במראה האנדרוגני ובדרך הלבוש שלו לאתגר את הציבור באנגליה ובעולם. הוא עשה זאת בעזרת הופעות נוצצות ובלתי נשכחות, שכללו נעלי עקב ופלטפורמה, קימונו משי ובגדי גוף מרהיבים, שיער ארוך בשלל צבעים וסגנונות, והרבה מייק אפ. בואי בחר להדגיש את שני הצדדים שבו, הנשי והגברי, ועשה זאת על הבמה וגם מחוצה לה, בחייו האישיים.
בתקופה שבה בואי הבין שגברים עם שיער ארוך רוצים חופש ביטוי, הגיע לעולם בוי ג'ורג'. האיש שהקים את "מועדון התרבות" בשנות השמונים, וזכור בזכות השיר "Karma Chameleon", החליף אינספור תלבושות, והפך לאייקון אופנה ומוזה עבור מעצבים רבים. המוחצנות של ג'ורג' הייתה סימן ההיכר שלו, והוא אמר לא פעם שאם יכל להדגיש יותר את המראה האנדרוגני שלו, הוא היה עושה זאת.
בינתיים בצד השני של העולם, פרץ לחיינו פרינס. אין הרבה גברים שיכולים לצעוד עם מגפי עקב כמו פרינס, והוא עשה זאת ובגדול. לצד העקבים יכולתם למצוא אותו על עטיפות אלבומיו מצולם בתחתוני ביקיני, גרביונים וגופיות בטן כשהוא מאופר. הוא הרבה להציג עצמו כאניגמה, גם לגבי הזהות המינית שלו, וגם לגבי צבע עורו. בשיאו בחר להיות מוגדר על די סמל המחבר בין הסימן הנשי והסימן הגברי, ובכך לא להיות כבול למוסכמות חברתיות ומגדירות, הוא הגדיר את הסמל כסמל האהבה.
Prince - Purple Rain - 1984 original scene from Athens no name on Vimeo.
עוד דמויות שפרצו בשנות ה-80, הם אנני לנוקס ודייב סטיוארט הסקוטים, שהקימו את היוריתמיקס. השניים הוציאו אלבום ראשון די כושל, אבל אלבומם השני הוא זה שהציע משהו אחר. צליל מסונתז וחדשני לתקופה, עם מראה אחר לחלוטין של לנוקס, שהייתה תמיד בקדמת הבמה. בקליפ שלהם ללהיט "Sweet Dreams", לנוקס הופיעה בחליפת טוקסידו, עניבה דקה, ושיער קצוץ. היא המשיכה לתעתע עם הדמות האנדרוגנית שלה, כשלטקס הגראמי הגיעה לבושה כאלביס, וגרמה ללא מעט אנשים להישאר עם פה פתוח. זאת הייתה מכת פתיחה לקריירה רצופה בסימני שאלה מצד הקהל שלה. היא בתמורה המשיכה להופיע על גבי עטיפות התקליטים במראה גברי במיוחד. כמה שנים אחר כך, שברה את המראה המזוהה איתה כשהצטלמה לקליפ "Little bird", בהריון עם ביתה השנייה.
עוד באייטיז - הזמרת גרייס ג'ונס הפכה לאייקון אופנה אנדרוגני, עם לוק מיוחד משלה: שיער קצוץ, חליפה שחורה גברית ופתוחה (לרוב בלי חולצה מתחת) וסיגריה מרושלת בפה. היא לרוב הייתה שוברת את זה עם שפתון אדום או איפור בולט, אבל התחושה הייתה שהיא לגמרי רוצה להתעסק במוחות של אנשים מקובעים ולגרום להם לשאול שאלות מגדריות. השיא היה בקליפ "My Jamaican Guy", בו היא מצולמת מקרוב מאוד, מתנשקת עם מישהו. לא היה ברור אם זה עם גבר, אישה או אפילו עם איתה עצמה.
LP תופיע בישראל ב18 ליולי בלייב פארק ראשון לציון , לצידם של מקלמור וריאן לואיס, נתן גושן וקוקי לבנה. לרכישת כרטיסים :www.playlistfest.co.il