לפני הכל, אי אפשר ולא רוצים להזניח את שלושת האודישנים שראינו ביום שלישי בשבוע שעבר לפני "האח הגדול": ספיר נהון, ליהיא גריניר, ואושר ביטון.
ספיר נהון
ספיר היא אחותו של יאיר נהון, ילד הפלא מ"בית ספר למוזיקה", והביצוע שלה ל"7 בערב" של דיקלה הוכיח שגם היא בורכה גנטית - יש לה קול חד פעמי ומרגש והמסך עלה עבורה בקלילות. אך מהרגע שהבינה שכל השופטים הצביעו בעדה ההתרגשות גמרה עליה, היא פרצה בבכי והתקשתה לשיר ללא זיופים. אמדורסקי לא אהב את זה. זה אמיתי וכובש באודישן הראשון, אבל אם זה יחזור בהמשך זה כבר יהיה לא מקצועי.
ליהיא גרינר
מהרגע הראשון התחושה הייתה שגרינר כאן על תקן הקוריוז - ובמידה רבה זה אכן היה כך. את תקוותה היא תלתה בעובדה המפוקפקת שגם דונלד טראמפ זכה בבחירות לארה"ב בלי כישורים או נסיון של ממש, ואם התחלה כזו למה כבר אפשר לצפות? הדבר הכי טוב שאפשר להגיד על הביצוע הזה ל"The Climb" של מיילי סיירוס הוא שהוא לא היה גרוע כמו שחשבנו שהוא יהיה. כן, יש לה קול לא רע, ואם היינו בסאמר קאמפ עם גיטרה סביב המדורה היה נחמד לשמוע אותה שרה, אבל מעבר לזה - קיפ יור דיי ג'וב, מה שהיא לא תהיה.
אושר ביטון
הנה לנו נער חמוד ששר בסגנון ים תיכוני, נראה טוב עם קול יפה שהוא שולט בו בצורה מרשימה וחיוך מתוק - אז לכאורה אחלה אודישן. אבל מדובר במשהו שכבר ראינו ושמענו כל כך הרבה פעמים שכבר קשה להתרגש מזה. אין ספק שלביטון יש כישרון, ועם ניהול נכון ושירים טובים הוא יכול אפילו לבנות קריירה, אבל לא נראה שהסגנון והנוכחות הבימתית מתאימים לאירוויזיון. ובלי קשר לביטון עצמו, צרמה האמירה של אמדורסקי אחרי האודישן שלו שהוא "שר מדהים" אבל הוא לא הצביע כי הוא "לא אוהב את הסגנון". לא רק שלהכריז על עצמך כ"לא אוהב" ז'אנר כל כך רחב זו הכללה גסה ומוזרה, יותר מזה - אם אתה פוסל את עצמך מלהביע דעה לגבי כל מה שקרוב לז'אנר הפופולרי בישראל, יהיה לך קשה מאוד להיות שופט בתכנית ריאליטי מוזיקלית כאן.
ועכשיו, ברשותכם, אנשי הפרק השלישי:
ג'ולייטה
לפעמים יותר קשה מלהביך את עצמך זה להיות עד לאדם אחר מביך את עצמו. התחושה הנוראית הזו הייתה שם באודישן של ג'ולייטה. עם כל הכבוד וההערכה הכנים לאומץ וגדלות הנפש הדרושים בשביל מישהי שכבר נתנה את הניסיון שלה בעולם המוזיקה לעמוד שוב באודישן, חייבים להודות שהיה בזה משהו מאוד מביך. החל מהשיחה שלה עם אסי ורותם, בה הם התפלאו מהשינוי שהיא עברה ושאלו על צבע השיער כשקשה לפספס את ניתוח האף (המוצלח, אגב) אבל לא נעים לשאול עליו. תחושת אי-הנוחות התגברה באודישן כשג'ולייטה, אחת שכן יודעת לשיר ולעמוד על במה ובהחלט יכולה להתאים לאירוויזיון, בחרה משום מה להיתלות באילנות גבוהים מדי ולשיר את "Listen" של ביונסה. כאילו, הבנו את החיבור שלך לשיר בגלל החוויה המצלקת שהייתה לך עם מי שניהל אותך וכו', אבל ברצינות - למה לבצע את ביונסה באודישן? איך אפשר לצאת טוב מזה? ובאמת לא יצא טוב וג'ולייטה עברה בקושי בזכות חסד נעורים.
יוסף גל
בשיחת ההיכרות של יוסף אפשר היה להכתיר סופית את אסי עזר כדוד טרחן מושלם כששאל אותו אם השיער שלו זה פן ואמר "אני לא יודע מה קורה עם הנוער, אולי זה אפליקציה השיער". יפה מאוד. יוסף עצמו, בכל אופן, הוא לא דוד אלא נער מקסים שאת הביצוע המרגש שלו ל"בורח מהכל" של שיר לוי אי אפשר היה לנתק מהסיפור האישי שלו על הנתק עם אביו הדתי. אבל אם הסיפור או בלעדיו, זה היה אודישן מוצלח וכרגע נראה שיוסף גל ואושר ביטון נמצאים יחד על משבצת נער-הפלא-הים-תיכוני ויהיה מעניין לראות איך זה יתפתח. גם כאן, אגב, חזר אמדורסקי על האמירה התמוהה "אני לא מבין מוזיקה מזרחית ולא אוהב מוזיקה מזרחית". בהצלחה עם זה.
שחר טבוך
הייתה לי תחושת בטן כזו אז בדקתי במכשיר האינטרנט המופלא שלי וגיליתי שזו לא הפעם הראשונה ששחר בטלוויזיה, והוא כבר השתתף בכמה וכמה דברים בערוץ הילדים. ואין פלא, גם כי שחר הוא חמוד וכריזמתי וגם כי הוא מסוג האנשים שרואים עליהם שהדבר שהם הכי רוצים בעולם זה להיות על במה או מול מצלמה ולמזלו של שחר במקרה שלו נראה כי הסיכויים להגשים חלומות גבוהים. השיר שכתב על שברון הלב שלו והביצוע שלו הצביעו על פוטנציאל מעט בוסרי, כך שלאירוויזיון השנה הוא לא יסע אבל בשנים הקרובות זו לגמרי אופציה.
יונה שבין
שוב, כמו ג'ולייטה, גם כאן יש לנו זמרת מוכשרת ששמה לעצמה רגל של גוליבר כשהיא בוחרת לבצע שיר של ביונסה. ליונה יש קול נפלא ומיוחד משל עצמה, והיא ממש לא עשתה איתו חסד עם השיר הזה בו היא לא יכלה שלא לזייף מדי פעמים. ואת לא רוצה לזייף כשאת באודישן הראשון שלך. למזלה של יונה, סטטיק ובן אל האמינו בה וכפו על אסף אמדורסקי להצביע לה כדי שהיא תעבור (אגב, השניים ממש אוהבים להשתמש בטקטיקה בריונית וכופים הצבעות, בעיקר על אסף. אהבתי). לא בטוח שהתכנית הזאת והאירוויזיון הם המקום ליונה, אבל בטוח שיהיה כיף לראות ולשמוע עוד ממנה.
להקת עמקה
עם הצלחות לא מתווכחים ואין ספק שיכול רק להועיל לנו לשלוח שוב תימני/ה לאירוויזיון, אבל לא את הלהקה הזו. לא כאב הלב כשהם לא עברו כי לא הייתה תחושה שהם באמת מאמינים שזה ילך כל הסיפור הזה, אז הם באו להנות וקיבלנו מה שנקרא ווין-ווין סיטואיישן - הם זכו בפרסום חינם ללהקה שלהם שמופיעה גם באירועים, ואנחנו קיבלנו אתנחתא כיפית בין כל האודישנים הכה מרגשים וסוחטי דמעות. יחי תימן.
הלן קלנאדזה
וכמו תמיד, שומרים את הטוב (כמעט) לסוף. הלן קלנדזה הביאה את האודישן הכי טוב עד כה, והיא בכלל מגאורגיה אז לא בטוח מה זה אומר על הכשרון המוזיקלי של עם ישראל. הלן הביאה סוואג (!) אמיתי, קול מצוין שהיא מלהטטת בו בקלילות, וטונה כריזמה וסקס-אפיל. לא ברור מאיפה היא באה עם המקצוענות הזאת, אבל היא גרמה לסטטיק לדבר שוב אנגלית (וואו) ולאמדורסקי לרקוד את ריקודו המשונה. הביקורת היחידה שלנו היא שאם יש לך גוף כמו של ג'יג'י חדיד, אולי זה לא לגיטימי שתשירי את "All About That Bass", בכל זאת.
יונית זיידנברג
אז את הטוב שומרים כמעט לסוף, ואת הממש טוב שומרים ממש לסוף. מי שהאודישן הזה לא ריגש אותו עד דמעות צריך לקחת את עצמו לטיפול פסיכואנליטי מעמיק שיבחון את החסימות הרגשיות החמורות שהתפתחו לו בשלבי החיים הראשונים. זה היה רגע טלוויזיוני כל כך יפה וכל כך מעורר השראה, שלא נותרה בנו ציניות: יונית מדהימה ומוכשרת, ואבא שלה הוא מופת של תמיכה וקבלה להורים באשר הם. למעשה, מדובר במתמודדת עם סיכויי האירוויזיון הטובים ביותר עד פה.