רוק בדבש

לא מעט אנשים חוזרים שנה אחרי שנה על זה שהרוק הישראלי חולה, גוסס או מת, וכל שנה ושנה יוצאים כאן כמה וכמה אלבומי רוק ששומרים על כבוד הז'אנר ובהחלט ראויים להאזנה, הערכה והמלצה. אם אתם עדיין מחפשים מתנה לחג, לא מתחברים למזרחית ונמאס לכם מהמיינסטרים - הנה באים החבר'ה הטובים עם הדגיטרות החשמליות והתופים החזקים.

ברשימה הזו תמצאו עשרה אלבומים שיעשו לכם את החג הזה והחגים בכלל (והחיים בכלל) נעימים יותר. ג'ירפות, אפרת גוש, מיי פיינגולד, אורן ברזילי, ירמי קפלן, אמיר דדון, אדיר והילדות, כל החתיכים אצלי ואלקטרה. רוק בדבש, חג שמח.

Oren Barzilay - Sorow Demons, Joy Blizzards

אורן ברזילי הוציא השנה אלבום סולו בשם "שדים של עצב, סופות של אושר" וגרף את כל הקופה מבחינת פרגונים מצד קהל ובעיקר המבקרים. קל לקטלג אותו כאלבום נישה אלטרנטיבי. הוא לא. מדובר באלבום אישי, כזה שעל פניו קשה לעכל אותו, אבל מצד שני קל להתמכר אליו. מוזיקלית, האלבום עובר בקו שבין עצב לאושר, בין החושך לאור, בין הפשטות למורכבות. ההפקה שלו כל כך בסיסית, שקל שלא להבחין שיש בו עומק מוזיקלי עשיר, כזה שנדיר למצוא במחוזותינו.

קשה להתעלם מהסיפור האישי מאחורי האלבום, ההתמודדות של ברזילי עם מחלה ששיתקה אותו במשך חודשים, אבל היצירה הסופית עומדת בפני עצמה והיא תעשה טוב באוזניים של כל מי שאוהב מוזיקה ישראלית איכותית, אפילו אם היא באנגלית.

האלבום כלל את הסינגלים "Dark Blue" ו"New Money Boys". עוד תמצאו באלבום שיר על התמכרות למורפיום שהיא בעצם סוג של סיפור אהבה ("Sweet High") ובלדות שנשמעות כמו ג'ון פרושיאנטה פוגש את אליוט סמית' ("Soul Soldiers").

זרעי האלבום נזרעו, כזכור, במהלך שהותו של ברזילי בבית החולים ולאחריה. הוא אסף את מחשבותיו, כתב אותן, עיבד אותן מוזיקלית יחד עם תמיר מוסקט ("בלקן ביט בוקס") ויצר מופע מיוחד שעוסק במוות, בקארמה, ברחמים עצמיים ובאושר. הוא החל לארח קהל בביתו למופע אישי, חשוף ואינטימי ועד מהרה הפך לדיבור החם ביותר.

אפרת גוש - "אה אה אה אהבה"

אפרת גוש הוציאה השנה EP  בן 6 שירים, שבעידן הסלולאר והאינטרנט נראה כמו אלבום שלם. "אה אה אה אהבה" שלה כולל כמובן את הלהיט הגדול שהוא שיר הנושא, את "מצעד הגאווה" (שלא קשור לקהילה), את "ממחר דף חדש" שמרמז למחלה קשה, קאבר ל"מגדלור" של שושנה דמארי, "בום טראח" והדיבור עם אלוהים ב"אמן".

אבישי מתיה כתב שגוש הייתה אמורה להיות תגובה ישראלית הולמת לאיימי ווינהאוס - אשה צעירה ומבולבלת, סקסית ומגניבה, ששתתה קצת יותר מדי אלכוהול, שידעה קצת יותר מדי גברים, שניפצה לעצמה קצת יותר מדי את הלב, שהגבולות שלה ברורים בערך כמו הסדינים שלה בבוקר, ושמוהלת את הוויסקי שלה בקברט, עם קצת ג'ז, תשים לי שוט של רוק ותערבב לי עם סול, במחווה מעודכנת ומכוונת לשנות ה-60'. מעבר לזה, גוש היתה השנה הבחורה הכי מגניבה בשטח, הכי קול, הכי בטרנד, והאלבום שלה מומלץ בחום לכל מי שאוהב לבלות ולוקח את החיים שלו בסבבה הנכונה.

ג'ירפות - "אין כניסה לפילים"

החדש של ג'ירפות , "אין כניסה לפילים", הוא האלבום הכי מדובר של התקופה האחרונה. שיווקו אותו כ"האלבום שנכתב בעקבות המסע להודו", אבל גלעד כהנא, הסולן וכותב החומר, כתב גם על הודו (בשיר הנושא) אבל בעיקר חיבר סיפורים קטנים יומיומיים, שהם תולדה של שוטטות בעיר תל אביב, בדומה למה שעשה באלבום סולו ובספר שירים.

ליזט דנן תיארה את זה כך: ההתייחסות לצמחונות בשיר "אין כניסה לפילים" היא האזכור הראשון ליחס לחיות, שחוזר אחר כך ב "חתולים", "פינק זברה" וב"מוזס", שהטקסט שלו כל כך ציורי, עד שהיווה את ההשראה לציור שעל עטיפת האלבום. השירים "בקיץ הוא מציל" ,"רע לה עם הקיץ" הגרובי "31" ו"חופשה בהוואי" הממכר מתחברים היטב לאווירת הקיץ התל אביבית המיוזעת, וכמו ב"כוח" הם מתארים רגעים קטנים של שיגרה, שיגרה שכולנו ביד אחת אוחזים בה ואילו ביד השנייה הודפים אותה ומנסים לברוח ממנה. המלחמה היומיומית של החיים. שגרה זה רע? לא באלבום של ג'ירפות.

ירמי קפלן - "חשק"

שבע שנים עברו מאז הדיסק האחרון של ירמי קפלן והאלבום החדש שלו "חשק", שמתאר את הפרידה מאשתו ואת התאהבותו באחרת, היה שווה את הציפייה.

האלבום הזה מוכיח שיוצרו לא איבד את כוחו כרוקר וכיוצר שירים מצוינים כמו "כל אחד יכול" ו"עוד יהיה לך (מעבר לגדר)", בלדות שנוגעות כמו "בלאגן" ו"ראש השנה" , לצד קטעי דיסטורשן מכוסחים בסגנון "בואי נברח" ו"קילומטר מכאן", וגם לספק להיטים לרדיו כמו שיר הנושא "חשק" ו"כמה את צודקת".

באלבום הזה, ובהשראת הפרידה, קפלן ממשיל לנתח מערכות יחסים זוגיות ולתאר את השלבים שזוג עובר בהתקרבות ובהתרחקות. אם אתם רעבים לרוק עשוי היטב "חשק" הוא אלבום נהדר עבורכם, ואם אתם מתגעגעים לדור ה"רוקסן" אל תהססו לגביו.

מיי פיינגולד - "סודה פופ"

היה ברור שמיי פיינגולד לא תוציא את אלבום הרוק שכולם ציפו ממנה להוציא. האמא הרוחנית של דיאנה גולבי באמת עושה מה שבא לה, ומה שבא למיי זה קומבינה מוצלחת למדי בין רוק לבין מקצבי גרוב. אבל זו רק המסגרת, שלתוכה פיינגולד שופכת טונות של ציניות, עוקצנות, מחאה ובעיטה. היא שרה על גירושין, על פוליטיקה, על כוכב נולד, על האונס שעברה, על החיים בישראל, על החלומות ואלה המנופצים.

הסינגלים שיצאו מהדיסק הזה - "רגע בים", "מה נשתנה", "תודה", ול"לשבור רגל" מספרים רק חלק מהסיפור. "סודה פופ" של פיינגולד הוא אחד האלבומים המרתקים שיצאו השנה ברוק הישראלי, אלבום עם אמירות אמיצות של זמרת ויוצרת עם פה גדול, שלא סופרת אף אחד בדרך לדיסטורשן על בייס-ליין שחור. הקול הצרוד שלה יישאר לכם באוזן הרבה אחרי שתסיימו להאזין.

אמיר דדון - אלבום בכורה

אמיר דדון סומן השנה כאחת התקוות הגדולות של הרוק הישראלי, עם שירים שהצליחו ברדיו, רזומה להיטי מהפרויקט של עידן רייכל והופעה מוצלחת במיוחד במחזמר "לילה לא שקט". אלבום הבכורה של דדון, בהתאם לכך, הוא אלבום טוב, שכולל כמצופה שירים אישיים.

תמצאו בדיסק הזה את "גלים", שהושמע בתקופה האחרונה בתחנות הרדיו, "אור גדול", שהפך ללהיט, "חלל", שזכה לקליפ יפה ו"בזמן האחרון". אליהם הוסיף דדון באלבום המלא את "הומסיק", "כמו חייל", "זכרתי לך חסד", "לבד" ו"טוב לי".

אם אתם אוהבים את הרוקרים שלכם סגורים על עצמם ואפויים היטב, מביעים מנעד של רגשות, תחושות וחוויות, ואם הקול של דדון הוא כוס הבירה שלכם - לכו עליו.

Electra - Heartbreaks is for fools

להקת "אלקטרה" הוציאה לאחרונה אלבום מלא ראשון בשם "Heartbreaks is for fools", שכבר הספיק לעורר את המיצים לכל מי שרוק בריטי עושה לו את זה, בטח כשמדובר בלהקה ישראלית מצוינת, שנמצאת על סף פריצה גם בחו"ל.

האלבום, בהפקה מוזיקלית של ברוך בן יצחק, גיטריסט וסולן להקת "רוקפור", כולל אסופת שירי רוק שאחד טוב ממשנהו, למשל: Radio On, Our Last Drink,Leaving Graceland ו-Drug for my Soul. כשמוסיפים אליהם סינגל כמו "Down Of Summer" מקבלים חבילה נאה. אלקטרה נשמעים נהדר יחד, עם צליל מגובש ואיכותי, כשניכר הסולן ניצן חורש עם בועז וולף ודורון פרחי יודעים מה הם עושים באולפן וגם על הבמה. מומלץ לחובבי בריטניקה.

אדיר והילדות - אלבום בכורה

אדיר אוחיון, מנהיג וסולן "אדיר והילדות" הוא ההוכחה ש"כוכב נולד" ורוקנ'רול יכולים ללכת יחד. תשכחו מאוחיון הרגיש ששר את "מחכים למשיח" עם פלצט. כלומר, הפלצט נשאר בחלק מהזמן, אבל אוחיון "התלכלך" בדרך להיות רוקר אמיתי.

הוא והחברים שלו יודעים לכסח ("לא יכול בלי", "חושך"), יודעים לרגש ("סילביה"), יודעים לשחק אותה סיקסטיז בסטייל פסיכדלי ("זה לא סוף", "כל מה שרציתי להיות"), וגם לשלב בין הכל יחד ("לב אל לב").

האלבום הזה מפתיע לא רק באיכות שלו, ובכישרון של יוצריו, אלא גם בכנות וברוח הצעירה והבריאה שנושבת ממנו. זה לא שאוחיון בשירה וחשמלית, עידו "דודו" הרשקוביץ על הבס ונדב הושע על התופים הם זמרי מחאה שעוד רגע יפילו פה ממשלה, אבל הם כן מעניקים מקלט ומפלט לאנשים צעירים שמחפשים להתחבר למוזיקה רגישה עם מחויבות, שגם שורטת בבטן הרכה.

"כל החתיכים אצלי" - אלבום בכורה

אם כבר הזכרנו את "כוכב נולד", אז הנה עוד אחת שהיתה שם, ולו לרגע. איה זהבי-פייגלין ו"כל החתיכים אצלי" הם ה"פוליאנה פרנק" של 2010, רק בלי הקטע הלסבי (או שכן?). הם אומרים את מה שאחרים לא, ומנגנים כמו שאחרים לא, ועל הזין שלהם.

איה צוחקת על כולם וגם על עצמה ("אולי"), איה שרה על עצמה בגוף שלישי ("איה תגידי"), איה מתאהבת בנואשות ("מתישהו"), איה מאוהבת באמת ("אף אחת לא"), איה יורדת על עצמה ("איזה יום גרוע לשיער"), איה עושה פרודיה על מזרחית ("פולניה"), איה חושקת ("נימי"), איה רוצה לשכב עם החברה החדשה שלך ("אני רוצה לשכב עם החברה החדשה שלך"), איה שרה על 70 איש שעומדים בתור ללקק לך בכוס ("שבעים איש"). איה עושה הרבה רעש. איה מוכשרת? המון פוטנציאל? פעם היא תצליח אם ירצה הגורל. בינתיים תפרגנו להם. מגיע להם.

הדור האחרון - "משהו ללב"

אחת לשנה צומחת בישראל להקת רוק שבאה מהשטח, עם מאפיינים "ישראליים", "חבר'המאניים". היא מנגנת רוקנ'רול שכל אחד שאוהב את הז'אנר יכול להתחבר אליו, לא מתוחכם מדי, נגיש, מתחבב בקלות, ועושה עבודה טובה בדרך כלל. זה קרה בעבר עם "יציאת חירום", עם "סינרגיה", עם "בית הבובות" ו"התבלינים" ובשנה האחרונה זה קורה עם "הדור האחרון".

"הדור האחרון" יודעים לעשות גם רגאיי ("כפר גלובאלי"), מייצרים אופטימיות ("ניגודים", "מתחברים לטוב"), שרים על החיים עצמם ("הכל בידיים שלי"), יודעים לתת בראש כשצריך, מבלי להפריז ("לגלות את העולמות"), לשיר על כאב ("ריטלין"), לעשות חשבון נפש ("זמן ישראלי") ובגדול לשדר לקהל שלהם - אנחנו כאן בשבילכם.

אל תטעו - יש בלהקה מוזיקאים שעשו חיל בחו"ל כמו דני וייצפלד וארז גינת, שניגנו עם קלי קלרקסון והילארי דאף (והיי, אבי מרקוביץ' ניגן עם שייגעצ!), אבל בקיץ האחרון, בסיבוב הופעות ברחבי הארץ (והשבוע עם בארבי מלא) התברר שמה שיותר בוער להם זה להצליח בארץ כלהקת הרוק התורנית שמתחילה מלמטה והנה, אולי בשבילה גם "השמיים ייפתחו".

>> אלבומי מיינסטרים מומלצים לחגים; אלבומים ים תיכוניים מומלצים לחגים