10. Taylor Swift ft. Ed Sheeran & Future - End Game
"End Game" הוא מהנקודות הסבירות באלבום האחרון של טיילור סוויפט. אפשר לסלוח על חוסר ההשראה בביט ההיפ הופ, על איך ששוב מנסים להפוך את אד שירן לבחור הכי קול בשכונה (לא תעבדו עלינו), ועל הקליפ הראוותני שלא לצורך. כל אלו עוברים בשלום כי החיבור הסופי, כולל נקודות בונוס לפיוצ'ר שמככב, עובד. הוא לא מעורר תחושות לא נעימות כמו השירים הקודמים, ובעיקר מבין כי גם לזרום בצ'יל צריך לדעת איך.
9. Beck - Fix Me
קשה לעמוד בפני סרטונים עם כלבים, עוד פחות בפני סרטונים עם תינוקות חמודים. בק גייס לקליפ החדש שלו את אושיית האינסטגרם מאמה ושלושת הכלבים שלה - ריקו, גאקו וקו. כל אלה מספקים את מנת המתיקות היומית. לא תחפצו יותר בסוכר לאחר הצפייה.
8. Eels - The Deconstruction
מוותיקי ואהובי סצנת האינדי, אילס, ממשיך להזרים אלינו כל כמה שנים את הסגנון המיוחד שלו. בשיר הנושא לאלבומו העתידי אנחנו מקבלים את המנה הקבועה של הערבוביה הסימפונית-גרובית-אלקטרונית. הקטע מזכיר במיוחד את אווירת אלבום המופת שלו "Electro Shock Blues", כמלנכוליות שמשלימה עם עצם קיומה כרכיב הכרחי בחיי היומיום. אילס הוא הגורו שמראה נקודות של יופי בתוך כל הכאוס ולכן חזרתו היא מבורכת כתמיד.
7. Hayley Kiyoko - Curious
עשר שנים אחרי "I Kissed a Girl" של קייטי פרי הגיע הזמן לעלות שלב. כבר לפני שנתיים היילי קיוקו עוררה סערה בלתי מוסברת בעקבות הקליפ היפהפה של "Girls Like Girls", שתיאר מערכת יחסים משולשת. גם בשיר החדש ובקליפ הנלווה אליו היא לא מחליטה להתנצל על אף רכיב בזהות שלה. השיר עצמו הוא מסוג שירי הפופ הקלילים, שבהתחלה אתה לא מתלהב מהם אבל אחרי שמיעה וחצי הם לא יוצאים לך מהראש. נכון שהקליפ מושך את רוב תשומת הלב, אבל בזמן הנוכחי אין באמת טעם להפריד בין המוזיקה לוויזואל, במיוחד כשהם משלימים אחד את השני.
6. Marshmello & Lil Peep - Spotlight
ככל שעובר הזמן ומתחילים לצוץ חומרים חדשים, מתחילה להתגבש ההבנה עד כמה מותו הטרגי של ליל פיפ הביא להפסד של אחד הקולות המשמעותיים בקרב הדור הצעיר. מרשמלו קיבל את רשות המשפחה לשחרר קטע עליו התחיל לעבוד עם ליל פיפ, והפך את מה שכנראה היה סקיצה לרקוויאם עוצמתי. דווקא בהפקה המזוהה עם ליל פיפ, הסגנון שלו מקבל זווית חדשה - שלווה פנימית מאחורי כל החזות הזועמת, הקלישאתית לפעמים. מרשמלו מצא את הדרך להעביר את המאזינים לשלב הקבלה בחמשת שלבי האבל.
5. Of Montreal - Paranoiac Intervals/Body Dysmorphia
קווין בארנס ולהקתו הם מופע המוזרות המוזיקלי הכי חינני שקיים כבר שני עשורים. השבוע הם חזרו במלוא תפארתם עם שיר שניתן למצב איפשהו בחלק של הפופ משנות השמונים, שהושפע מקראפטוורק. לא משנה עד כמה אוף מונטריאול מפליגים למחוזות הזייתיים, אפשר למצוא נקודת עוגן להתחבר אליה. זה קורה גם כאן עם המלודיה שכאילו יצאה ממכונת צעצועים. אם לנסות להגדיר את השיר - רובוט כלב שיצא מכלל שליטה.
4. Troye Sivan - My My My
טרוי סיוון הוא נער הפוסטר של דור הפופ הצעיר - שחקן, כוכב יוטיוב, כותב את השירים של עצמו והזהות המינית שלו היא לא עניין ששמור בסוד. אם אלבום הבכורה המשובח היה תמונת מראה להתחבטויות והחששות של הילד שמתחיל לגשש בעולם, השיר החדש כבר שייך לבן עשרים שמוכן לטרוף את העולם. כעת הוא זקוף קומה ומסתתר פחות מאחורי שכבות של אפקטים. לא שחסרה פה הפקה, הכל פה פשוט כל כך מדויק שהוא לא נבלע. טרוי החדש הוא בדיוק כמו הפרסונה שמופיעה בקליפ - לא מפחד ממראה מוחצן ובולט במרכז הרחבה.
3. Jorja Smith ft. Stormzy - Let Me Down
ג'ורג'ה הניחה לבינתיים את תואר הנסיכה החדשה של הגאראג' לטובת בלדה כובשת. השיר החדש מתבסס על פסנתר ואווירה שמזכירים באופן מודע את "Hometown Glory" של אדל, אך פונה לכיוונים יותר מבוססי רומנטיקה נואשת. אל סמית' מצטרף הגריימיסט סטורמזי, שגם עשה חיל בשנה החולפת עם אלבום בכורה. במקום התחושה הקבועה של ראפר מתארח שזורק בית וכמה "יו יו" להעלאת מדד הקוליות, החיבור בין סמית' לסטורמזי יוצר דו שיח ממשי ומעלה את השיר מרמת ה"חמוד" לרמת ה"וואו".
2. Dua Lipa - IDGAF
למרות נוכחותה בשלל רשימות האמנים המבטיחים וההצלחה הלא קטנה, אף אחד לא ציפה שדואה ליפה תגיע למימדים אליהם הגיעה עם "New Rules". מימדים שניכרים בפופולריות המיידית של הסינגל החדש שלה - 10 מיליון צפיות ביומיים. "IGDAF" הוא הסינגל השביעי מתוך אלבום הבכורה של ליפה והוא מוכיח היטב שמדובר באלבום פופ מהטובים של השנים האחרונות. אם בלהיט הקודם היא נתנה הדרכה כיצד להתנהל אחרי פרידה, בשיר הנוכחי היא כבר זורקת את האקס מכל המדרגות. הביט המיליטריסטי הוא העוצמה הפנימית של השיר. זה שמאפשר לה להגיד "אני לא שמה עליה ז*ן".
1. Kali Uchis ft. Bootsy Collins and Tyler, the Creator - After the Storm