שורה של אמנים מובילים השתתפה בפרויקט "הקול עוד נשאר" של משרד ההסברה ו"קול ישראל", במסגרתו היא מבצעת ושותפה ביצירת שירים מיוחדים הקשורים לזכרון השואה והגבורה. הפרויקט כולל בין היתר את שיריהם של עידן עמדי, חמי רודנר, חן אהרוני ושחר אבן צור. כעת מצטרפים אליהם שלושה: עמיר בניון, גילה אלמגור (עם אוהד חיטמן) וארקדי דוכין.
עמיר בניון - "כתוב בעיפרון"
עמיר בניון הלחין ומבצע את השיר "כתוב בעיפרון" של המשורר דן פגיס. "הקרון חתום, העיפרון נמחק - כל זעזועי העולם באים לידי ביטוי בשיר הזה", אומר עמיר בניון. "וכל תיקון העולם טמון בשיר הזה, בו אני רואה מצב שלא יתואר של אמא עם בנה הצעיר, שנמצאת בסכנה בגלל בנה הגדול. החיבור האישי שלי לשואה הוא כמו של כל אדם בגילי שגר כאן, כפי שמתחבר אליה כל יהודי שחי כאן. קצת פחדתי לגשת לשיר הזה ולעסוק בו, כי הוא מקפל את כל הרגשות האפשריים בשורות מעטות. ניגשתי להלחנת השיר ביראת כבוד ובפחד. השיר נתן לי תחושה של תפילה והלחן יצא בהתאם - כמו תפילה".
"כתוב בעיפרון"
"כתוב בעיפרון בקרון חתום, כאן במשלוח הזה, אני חוה, עם הבל בני, אם תראו את בני הגדול, קין בן אדם, תגידו לו שאני...".
גילה אלמגור - "פריס 1942"
גילה אלמגור מגישה את השיר "פריס 1942", שהלחין ועיבד אוהד חיטמן למילים של יואב גינאי. השיר מוקדש למזל מנשה וניסים מנשה, ילידי ירושלים ותושבי פריס שניספו בשואה.
"אני זוכרת שבוקר אחד, בזמן החזרות על המופע 'עומדת ברוח' הגעתי ממוטטת", אומרת גילה אלמגור. "סיפרתי ליואב גינאי ולאוהד חיטמן שכתבו את המופע, על הסרט הצרפתי 'נקודת איסוף' שראיתי לילה קודם. הסרט עוסק באיסוף שלושים אלף יהודי פריז לאצטדיון הגדול בעיר, הם שהו שם ארבעה ימים בלי אוכל ובלי מים. שם כבר החלה ההתעללות ומשם הם נישלחו למשרפות. מכל השלושים אלף חזרו חיים שלושה, ילד אחד ושני מבוגרים.
בעודי מדברת על הסרט אני מסתכלת על יואב ורואה שהעיניים שלו נעשות לחות והוא אומר לי: 'זה ממש הסיפור של הסבתא רבתא שלי. היא גרה בבניין בקומה העליונה, והיתה חברה טובה של הקונסיירז', שוערת הבית, שחמדה את הדירה ואת שכיות החמדה שהיו בה. השוערת הלשינה למשטרה הצרפתית ולגסטפו והזמינה אותם לסלק את היהודיה מהקומה העליונה'. סבתא רבתא של יואב נלקחה לאצטדיון ההוא ומשם לא חזרה. אחריה נישלח לאושוויץ גם בנה, סבו של יואב. כעבור כמה ימים כתב יואב גינאי את מילות השיר שמתאר את הרגעים האחרונים של הסבתא בדירתה כשברקע פריס הצוהלת שהמשיכה לחיות את חייה העליזים לצד גירוש תושביה היהודיים. אוהד חיטמן הלחין למילים מנגינה מצמררת. כשאני שרה על הבמה את השיר הזה אני רואה מולי את העיניים של סבתא של יואב מביטות בי".
"פריס 1942"
"האנקורים ברחו מהשמיים, אל השדים מאבן מול הנוטרה דאם / כי ציפורי פריס קיפלו את הכנפיים, עד שיגיע זמן אחר רחוק משם
עיר האורות שנת ארבעים ושתיים, המולן רוז' צוהל בריקודי קאן קאן / ובככר הנערות עושות עיניים, לחיילים ולקצינים של השטן
צלילי אקורדיון חורכים בבטן, של אלו שעוצמים את עינהם עכשיו / צלילי אקורדיון רכים עם ריח שתן, וריקבון עלים שוב מסמן עוד סתיו
העיר דומעת לך מהעיניים, הכנסיה ממול שוב מתמלאת אדם / במדרגות רוקעות המגפיים, החושך יעלה היום הרבה יותר מוקדם, ואת מול החלון הקר על הכורסא לבד
ואת מול החלון הקר על הכורסא לבד, הטלאי על המעיל תפור בדיוק על פי החוק / בוהה על השלכת הכתומה שבבולבאר ועוד מעט דפיקה בדלת ויקחו אותך רחוק".
ארקדי דוכין - "נגד פרידה"
ארקדי דוכין מבצע את השיר "נגד פרידה" אותו הלחין למילים של נתן זך. "מאז שאני זוכר את עצמי אני שונא פרידות", אומר דוכין. "על הטרגדיה של הוריי ידעתי נורא מעט. כל פעם נחשפתי לעוד טיפת מידע. שניהם נפגעו מאוד חזק מהשואה. אבא שלי ננטש בגיל 9 ואימי איבדה את כל ששת האחים והאחיות. השיר המצמרר הזה של נתן זך 'נגד פרידה' מיידית הזדחל לתוך נשמתי ומצא שם חיבור לאותה חויה כואבת של מישפחתי. גם אני נגד פרידה".
"נגד פרידה"
"החיט שלי הוא נגד פרידה. לכן כך אמר, לא ידע עוד, אינו רוצה להיפרד מביתו היחידה. הוא בהחלט
נגד פרידה.
פעם נפרד מאישתו ואותה שוב לא ראה (אושוויץ). נפרד משלוש אחיותיו ואף אותן לא ראה (בוכנוואלד). פעם
נפרד מאימו (אביו מת בשיבה טובה). עכשיו הוא נגד פרידה".