אם תמיד שאלתם את עצמכם מה עבר לנעמי שמר בראש כשהיא כתבה את ירושלים של זהב, מה חשבו החיילים של אותה תקופה על השיר הזה, כמה ניירת רשמית היתה צריכה להישלח בשביל לשלוח את סשה ארגוב או את משה וילנסקי לחו"ל – הספריה הלאומית מציגה את אגף המוסיקה הישראלית, ובו כל הנוסחים הראשונים, הטיוטות, המכתבים, הבקשות וההרהורים של מיטב היוצרים הישראלים בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת.
איך נולד השיר ירושלים של זהב?
נעמי שמר סיפרה שבחורף של שנת 1967 פנה אליה טדי קולק, אז ראש עיריית ירושלים, באמצעות גיל אלדמע מ"קול ישראל", וביקש ממנה שיר על ירושלים. השיר יועד לתחרות שירים ששודרה ברדיו ותוכננה להיות משודרת במוצאי יום העצמאות. נעמי מתארת כמה התקשתה למצוא מילים וחרוזים על ירושלים, עד שנזכרה באגדה התלמודית על רבי עקיבא, שהבטיח לרעייתו רחל "עיר של זהב" – תכשיט בצורת ירושלים. זה הדליק אצלה את הרעיון למילים "ירושלים של זהב", והיא כתבה והלחינה את השיר שהפך במהירות לאייקון על זמני. לצורך הביצוע היא פנתה לחיילת יפה וביישנית, שולי נתן, ששרה את השיר בבנייני האומה וכבשה את לבבות הקהל שהצטרף אליה לשירה. שלושה שבועות לאחר מכן הצנחנים שיחררו את הכותל, ונעמי שמר הוסיפה בית רביעי לכבוד הניצחון.
בארכיון של הספריה הלאומית ניתן למצוא, בין היתר, גלויה מצה"ל, שנכתבה ביוני של אותה שנה. בגלויה נכתב: "ממש ברגע זה מטוסינו מפגיזים את הרמה ושירך נשמע ברדיו. כל הכבוד, ושוב כל הכבוד. שירך 'ירושלים של זהב' הפך להיות חלק מהווי חיינו במוצבים. החבר'ה שלנו לא מפסיקים לשיר ולהתפעל, כי שיר זה הוא שם דבר דווקא בימים אלו כאשר העם נאבק ומנצח…" גלויה אחרת היא מאזרח המבקש מנעמי להשתמש בשיר שלה בתור חידה חשבונית:
"…הריני מבקש את רשותך להשתמש במשפט משירך "ירושלים של זהב" כהצעה לחידה חשבונית. העיקרון העומד מאחורי חידות מהסוג הזה הוא: מציאת צירוף מילים שיש להן משמעות והמהווה תרגיל חשבוני בעל פתרון אחיד. מצאתי שבשירך "ירושלים של זהב" מצוי צירוף כזה במשפט "הלא לכל שיריך אני כינור". לכן, בקשתי היא, שתרשי לי להציע את החידה המתבססת על שירך לצורך פרסום בכתב העת הנ"ל…".
משה וילנסקי עבר אודישן?
המלחין, המנצח והמוסיקאי הידוע משה וילנסקי רצה להשתלב בהופעות ברדיו החי של מדינת ישראל, עוד לפני שהוכרה כמדינה באופן רשמי. לצורך כך הוא שיגר מכתב למנהל הדואר, שהיה אחראי על תחנת רדיו ירושלים. באתר של הספריה הלאומית ניתן למצוא צילום של המכתב, והנה חלק ממנו: "הריני מתכבד בזה להציע את עצמי בתור מועמד להופעות מוסיקליות ברדיו...הנני מנהל מוסיקלי בתיאטרון הסאטירי הא"י 'המטאטא'...מלבד זה הנני מומחה לאינסטרומנטציה ולנצח על תזמורות בפני המיקרופון. עבודתי המתמידה ב'המטאטא' כמו כן עבודה בביהח"ר לתקליטים בא"י 'אחוה' נתנה לי האפשרות להכיר לדעת את רוב השירה והמוסיקה הא"י, מה שנוגע לאופי המוסיקה, הרי אני מומחה למוסיקה עממית ארץ-ישראלית, למוסיקה קלה ומוסיקה דז'יזית (ג'אז)...".
מיותר לציין שהוא התקבל, ואף הקים לצורך ההופעות להקת גברים בשם גיללי, שהייתה פופולרית מאד וקיבלה ביקורות מעולות מעיתוני התקופה, שהיללו את העבודה שמוזיקה ישראלית מקורית ברמה כל כך גבוהה מולחנת, מנוגנת ומושרת באופן חי לחלוטין וללא תקלות באמצעות הרדיו בכל שבוע לקהל הרחב.
סשה ארגוב היה סופרסטאר
לפני גלגלצ היתה לנו את מחלקת התרבות של צה"ל. בשנת 1948 התגייס סשה ארגוב כחייל צעיר למחלקה הזו, שם פגש את הבמאי שמוליק בונים שביקש ממנו להלחין שירים עבור להקה חדשה שהקים חיים חפר, "הצ'יזבטרון". ארגוב (שאגב, שנים מאוחר יותר היווה השראה לזמר בשם זוהר עורקבי לשנות את שמו לזוהר ארגוב) הלחין כמה שירים שפרצו את מחסום הלהקה והפכו לקאלט, במיוחד שיר הרעות שפרסם את סשה ארגוב גם בקרב קהל שלא היה חובב מוסיקה במיוחד.
משם ארגוב המשיך להלחין שירים של להקות כמו להקת הנח"ל, בעשורים לאחר מכן שרו את שיריו גדולי הזמרים של ישראל והוא זכה למעמד קאנוני של מלחין חשוב. באתר של הספריה הלאומית ניתן לקרוא מסמכים רבים הקשורים אליו, כמו למשל מכתבו של הסופר ומשורר הילדים חנניה רייכמן, שכתב לו בשנת 1980 שקיבל בתדהמה את הידיעה על כך שעבר ניתוח לב פתוח זמן קצר קודם לכן.