עולם חדש ואמיץ: אביב גפן שחרר את היכל נוקיה

עולם המוזיקה אוהב לסמן טריטוריות. לכן לא תמצאו את דודו אהרון מופיע בבארבי, לכן בזמנו נחשב הכיבוש של המזרחית את היכל התרבות בתל אביב ואמפי קיסריה רועש כל כך. לנוקיה היה דימוי ברור - "היכל הפרצים", כלומר רק זמר שמופיע עם דרבוקה (או ששפת האם שלו היא לא עברית) הולך לשם מתוך בחירה. אביב גפן, בדרכו, אוהב לשבור את המוסכמות האלה. אמש הוא "שחרר" את ההיכל במופע "נשף רוק 3". נכון שכוורת מילאו את הפארק פעמיים, וארצי וחנוך (ורייכל) יהיו שם השנה, אבל פרט להם, אין עוד רוקר ישראלי שמסוגל להביא היום כזו כמות של קהל. לכן האירוע אמש בנוקיה היה בבחינת מאסט, לא רק עבור הקהל האדוק של גפן, אלא עבור כל חובב של הז'אנר.

ומי שהגיע - פונק כיאות. "נשף הרוק" הבטיח, וסיפק תמורה מלאה. רשימת האורחים כללה את "החברים של נטאשה", אביתר בנאי, מארינה מקסימיליאן ושלומי שבן, ואת גפן ולהקתו כמובן במיטב השירים. זה לא רק מכובד וראוי, אלא מעבר למצופה. גפן השקיע במופע הזה הרבה וההשקעה ניכרת, מרשימת האורחים ובחירת השירים, דרך העיבודים וההפקה, ועד התלבושות, התפאורה והתאורה. מי שמתעניין, יכול היה לספור, למשל, ארבע מערכות תופים שונות ולא מעט החלפות שלהן על הבמה לאורך הערב. מי שהרים את הראש למעלה ראה על התקרה את סמל השלום מנצנץ בענק. כי גפן היה ונשאר לוחם למען השלום, גם כשזה הדבר הכי לא פופולרי לעשות.

גיא ויהל היוו מופע חימום תמציתי וראוי. אחריהם עלו "ביפי קליירו" הסקוטיים, להקה שממלאת איצטדיונים בחו"ל, וכאן היא באה לגלות עולם חדש, ואת הקהל הישראלי. מגניב לראות להקה כזו כאן כשהיא בשיאה, גם אם זה כחימום לאביב גפן, שממש שיחק אותה בהבאתם. יש להם נויז בריטי קטלני, גראנג׳, מטאל, וחוש מלודי לא רע. הם כריזמטיים ושוצפים על הבמה, ו"נתנו בראש" כמו שצריך, ניגנו מצויין, ולמרות הנויז השירה נשמעה חמה, כולל הרמוניה יפה של קולות בלהיט "בלאק שנדליר". "ביפי" גם היו נחמדים לקהל, דיברו קצת עברית, הודו על הכבוד שנפל בחלקם, והקהל העניק להם קבלת פנים חמה. מעניין מתי הם יחזרו הנה להופעה מלאה משלהם.

ב-22:20, אחרי תקלה במחשב, עלו גפן ו"התעויט" ליותר משעתיים של להיטים, אירוחים והפתעות מרגשות. לבושים במה שנראה כמו מדים של אסטרונאוטים, אסירים או אנשים ביוניים מהעתיד, הם פתחו עם "עולם חדש". אירוני לפתוח עם שיר שמדבר נגד השתלטות הטכנולוגיה והמחשבים, מופע שהחל באיחור בגלל תקלת מחשב. גפן עמד על האירוניה הזו אחרי כמה שירים, כשהמחשב של הפסנתרן ערן מיטלמן שוב נתקע. אבל אין שום בעיה עם הקונספט החדש של גפן, שכדרכו אומר דרך מגאפון חזק את מה שאחרים מדברים עליו בשקט, שהטכנולוגיה הזאת אולי עושה את החיים שלנו נוחים יותר, אבל מעצימה את הניכור בינינו. הוא לא מגלה את אמריקה, הוא רק שם את הדברים על השולחן, או על חולצות הטי שלו ושל הנגנים שלו, עליהן נצצה בורוד הכתובת "Siri Is Dead".

בחלק הראשון של המופע של גפן בלטו שירים חדשים יחסית כמו "הייתי שר לך", אותו חשף לראשונה בקיסריה לפני שנה, וזכה הפעם לעיבוד רוקיסטי עם הלהקה. גפן ביצע גם שיר חדש לגמרי, "כאב על כאב", שיר שזועק זעקה של ילד מול אביו. גפן הגדיר אותו כ"שיר אהבה גדול לאבא שלי, יהונתן, שהוא האיש שאני הכי אוהב בעולם", אבל השיר עצמו הוא שיר עצוב, ובו הוא שוב סגר עם אביו חשבונות על הילדות, כולל תיאור שבו הוא עייף כל כך והמסיבות של אבא לא נותנות לו להירדם. גפן גם לא פספס הזדמנות לסמן את אביו בתוך הטקסט באמצעות יצירות פופולרית שלו מהעבר כמו "הכבש ה-16" ו"יונתן סע הביתה". אבא גפן ישב לאורך השיר הזה כראשו בין ידיו. סיטואציה מורכבת לשני הצדדים. העיבוד היה אלקטרוני, והתאים לרוח העכשווית של גפן, שהחלה לנשב ב"עולם חדש", הסינגל הראשון מהאלבום הבא. לא מן הנמנע ש"אב על כאב" הוא הסינגל השני, שייצא רגע אחרי החג.

אצל גפן כמו בדרך כלל אצל גפן, להיט רודף להיט, כי יש לו עשרות. כבר יותר מעשרים שנה שהוא מספק לצעירים במדינה הזו את המנוני ההתבגרות שלה,. והם עונים לו במקהלה ענקית ושרים איתו. כיף לשיר עם גפן, את המלודיות העגולות והמילים הנוקבות או הרומנטיות, נעים להרגיש צעיר וצודק ומאוהב. היה מדהים לראות ולשמוע את היכל נוקיה כולו שר כאיש אחד את "מיליארד תועים", "השיר שלנו", "אורי הירח", "האם להיות בך מאוהב", "בוכה על הקבר", "אלימות" וכל שאר ההמנונים. גפן הוא הרוקר הישראלי היחיד (מתחת לגיל 60) שמסוגל להביא את ההיכל למצב הזה.

לא הרבה אחרי כן הבליח שלומי שבן, שנכנס לתוך השיר "אולי", ניגן בפסנתר והצטרף לשירה. החיבור כאן הוא יותר מהכל סימלי, וסגירת מעגל עם השיר "החיים שלי טובים", שבו שבן תרגם את רנדי ניומן לעברית והשווה למעשה את אביב גפן לברוס ספרינגסטין. אחרי ששיתף פעולה בהצלחה עם עברי לידר, עידן רייכל ואביתר בנאי, גפן מסמן כאן וי על עוד יוצר גדול שבא מהפסנתר והפך ליוצר חשוב. אולי יש כאן פתח לשיתוף פעולה עתידי (כמו שקרה עם רייכל), אבל גם אם מדובר רק במהלך אמנותי קצר-מועד או "פוליטי" בשדה הכוח של מועדון יקירי גלגלצ, עדיין השילוב בין השניים מעניין. כמובן שהקהל בהיכל הגיב ברעש מפרגן כאשר פניו של שבן נגלו על המסכים. למה לא, בעצם.

עוד יוצרת מדהימה שבאה מהפסנתר וזכתה לפרגון גדול היא מארינה מקסימיליאן, שהתגנבה לבמה קצת אחרי שהחל "לילות לבנים". בהתחלה היא משכה את גפן לטון שהיה גבוה מדי, אבל גם כאן מה שהיה חשוב הוא עצם האירוח. הנוכחות של מארינה הדליקה את הבמה, את הקהל, את גפן עצמו. סוף סוף אישה על הבמה, ועוד איזו אישה, ה-אישה. לא סתם היד, הראש, המבט והחיוך של גפן נמתחו לכיוונה כאשר ירדה עוד לפני שהשיר הסתים והוא נשאר דבוק למיקרופון כי היה צריך לסיים אותו.

אבל הרעש שזכו לו שבן ומקסימיליאן היה רק המתאבן לקבלת הפנים שציפתה לאביתר בנאי. ראיתי אותם יחד במופע ההיסטורי ההוא באולם נגה, שפתח בזמנו את פסטיבל הפסנתר. אז התנאים היו מושלמים והחיבור היה מדויק. כאן, בתנאים של מופע רוק איצטדיוני, נרשמה חריקה קלה בשילוב של בנאי בבלדה המשותפת "יש שמיים מעליי". אבל העיבוד היה טוב, ואביב המשיך יפה את מילות השיר כשהכריז לכיוונו של אביתר: "מצאת חבר!". "אותיות פורחות באוויר", רוק מהיר יותר, עם גפן בחשמלית ובנאי באקוסטית, כבר זרם טוב. ברגע השיא שלו הם הצמידו ראשים ופרטו על הגיטרות בתפקידים שונים אבל ביחד, אחווה לתפארת.

גפן יורה את "אל תדאג, אני חושבת עליך אבל שוכבת עם כולם" וכל הבנות שרות איתו במקהלה. מיד אחר כך הוא פותח בנאום שמסביר את עלייתם של "החברים של נטאשה" לבמה, אולי כדי למשוך זמן עד שיסדרו את התופים, ואולי כדי לחמם את הקהל שלו, שיקבל את ארקדי דוכין, מיכה שטרית וחבריהם כמו שצריך. כשמתחיל "יש זמן" ברור לפתע עד כמה שטרית וגפן, שבאו מרקעים שונים לגמרי, הרגישו דומה לפני 25 שנה. "חושב אולי אני מת, זמן טוב להתאבד עכשיו", שר שטרית שכתב והלחין, בזמן ש"התעויוט" (פרט לבסיסט ספי אפרתי), מתחברים עם ה"נטאשות" לצליל של סוף האייטיז, שכמו הצליל של גפן, גם הוא נשען על אותם מקורות פינק פלוידיים. "יש זמן" הוא בחירה טובה (למרות שגם "מלנכולי" היה מתקבל בברכה). אף אחד לא מצפה מהאירוח הזה להפציץ עם הלהיט הכי גדול, הלהקות מתחברות והתוצאה הסופית, בלדת רוק קשוחה ורועשת, מכבדת את כל המשתתפים, במיוחד את גפן, שבחר נכון ויפה את הנטאשות. אגב, המתופף של גפן, תומר צדקיהו, סגר כאן מעגל משפחתי - אחיו, המתופף ניר צדקיהו, היה המתופף המקורי של "החברים של נטאשה", שניגן בהקלטה של השיר הזה.

ב"נאמר כבר הכל" של ארקדי דוכין, שזוכה לתשואות כבירות מהקהל, התמונה בהירה עוד יותר. זה בקלות היה יכול להיות שיר של אביב גפן, לו היה מקבל אותו מדוכין. הטקסט, המלודיה, הפסנתר, השורה "לא תדעי לעולם, איך בכיתי כמו ילד" שהיא כל כך גפנית. הביצוע כאן, של דוכין וגפן יחד, עגול ומרגש ומושלם, והקהל מריע לו בצדק. יפה מאוד. וגפן לא שוכח איך הנטאשות והוא החלו את דרכם. שיר אחד קדימה, בין "קוצים" ל"אור הירח", הוא יוצא בקריאה נרגשת לראש העיר של תל אביב, שיסבסד ללהקות ואמנים צעירים מועדון הופעות בחינם.

רשימת האורחים נגמרה, אבל יש עוד אירוח אחד. את "יומן מסע" גפן מבצע בדואט עם קולו מוקלט של אריק איינשטיין המנוח, כשעל המסכים מופיע צילום וידיאו של שניהם, בשחור-לבן, בהילוך איטי, יושבים זה לצד זה, מדברים וצוחקים. אני משוכנע שרבים בקהל התרגשו, אני חשתי כאן קצת חוסר טעם מצידו של גפן, שכמו במסיבת 20 שנה לגלגלצ אותה פתח עם ביצוע ל"סע לאט", מנסה לנגוס לעצמו פרוסה עבה ככל האפשר מעוגת הזיכרון של איינשטיין ז"ל, מנסה למצב ולקבע את עצמו בזיכרון הקולקטיבי כמקורב לאיינשטיין ("אריק היה בא אלי הביתה לבקש שירים", אמר אמש לקהל. נו, באמת), מנסה להגדיל ככל הניתן את ההיסטוריה המשותפת שלהם. ואין בזה צורך. אביב גפן הוא אמן מספיק גדול ומספיק אהוב גם בלי זה. ו"יומן מסע" הוא שיר מספיק יפה ומספיק המנון-ישראלי גם מבלי שהקול של אריק ז"ל יבקע אלינו מהבמה והוידיאו שלו עם אביב יפציע אלינו מהמסכים. רק שלא יעשה מזה גימיק קבוע. בבקשה.

בחלק האחרון של ההופעה היו כמה שיאים, גפן נע בין להיטים באמת גדולים, וקשה היה לקהל לנחש מתי הוא יירד מהבמה. כשזה קרה אחרי "טיפות", הם כמובן רצו עוד, וקיבלו הדרן מפנק במיוחד. תחילה "מלאך", משירי האהבה היפים ביותר. אחר כך עלו שוב לבמה "ביפי קליירו", וגפן הצטרף אליהם בבלדה "Many Of Horror". "ביפי" החזירו לו כשהצטרפו אליו ואל התעויוט" בביצוע באנגלית ל"סוף העולם". "It's The End Of The World"! זעקו יחד גפן והסולן סיימון ניל. קצת מוזר לשמוע את השיר הזה באנגלית, כי בלי קשר למבטא הפרייזינג מרחיב קצת את גבולות חופש המלודיה, אבל התוצאה היתה בהחלט מספקת.

הטקס תם עם הריטואל השחוק (אך מוצלח) של "עכשיו מעונן", הפאוזה הדרמטית, צעקות ה"רוצים שינוי?!" וצרחת ה"אנחנו דור מזויין!!". כבר יותר מ-20 שנה שהשיר הזה סוגר מופעי רוק גדולים בישראל. אמש הוא סגר את הנשף המצויין של אביב גפן בן ה-40 בהיכל נוקיה, ועדיין היורש (ששר בעברית) לא נראה באופק.

צפו בקטעים מהמופע

ביפי קליירו - מבחר קטעים


ביפי קליירו - Black Chandelier


ביפי קליירו - Bubbles


מיליארד תועים


כאב על כאב


אולי (עם שלומי שבן


לילות לבנים עם מארינה מקסימיליאן


יש שמיים מעלי עם אביתר בנאי -


אותיות פורחות באוויר עם אביתר בנאי


יש זמן עם החברים של נטאשה


נאמר כבר הכל, עם החברים של נטאשה

"many of horror" - "ביפי קליירו" ואביב גפן

"סוף העולם" עם "ביפי קליירו"