סרט פסיכדלי של היצ'קוק, בלי מתח

יש לי וידוי קטן. למרות שעבדתי מעל שש שנים באוזן השלישית לא שמעתי שיר של רובין היצ'קוק בחיי עד לפני שבועיים. כשנשלחתי לסקר את ההופעה ידעתי שהפעם מלווים אותו שלושה מחברי REM, כולל הגיטריסט המקורי. וזה בערך כל מה שידעתי על היצ'קוק.

מהקיבוץ לאוזן השלישית

על במת הבארבי עמד היצ'קוק האנגלי בחולצה פסיכדלית, מלווה בשלושה אמריקאים. כולם עם שיער מאפיר ומעלה. גם בקהל ניתן היה לראות רוב מבוגר שישב ליד שולחנות, קבוצת צעירים שעמדה ליד הבמה, והרבה מוזיקאים וחובבי מוזיקה אשר הקיפו את הרחבה. היצ'קוק לא התעלם מתופעת הגיל. It's an old person's" game" הוא אמר. הערב מתחיל עם "goodnight oslo", כנראה בגלל שהיצ'קוק מודע לקור ששרר כאן בחורף האחרון.

היצ'קוק הגיע לארץ כחלק מחגיגות 25 שנה ל"אוזן השלישית", שהחלו עם הופעה אקוסטית שלו יומיים מוקדם יותר. זו לא הפעם הראשונה של היצ'קוק בארץ. הוא ביקר כאן כבר בספטמבר האחרון וגם התנדב בקיבוץ בשנת 1971. כולם שמעו כאן ביטלס ומאז אני מנסה לעשות שירים של הביטלס, חשף בפנינו הדוד האנגלי חובב הפסיכדליה והחביב. "אם אתם לא מכירים את המוזיקה הזו, הערב יכול להישמע כמו שיר אחד ארוך", ממשיך היצ'קוק. בתור אחד שלא מכיר את המוזיקה הזאת, אני יכול להגיד שיש משהו בדבריו. הוא מנסה לראות האם יש חברי קיבוץ לשעבר וחוזר שוב אל בעיית הגיל: "the younger you were, the older you are".

צלילים מלטפים, הרמוניות נעימות, מלודיות יפהפיות

לקהל זה לא מפריע. מבוגרים כצעירים, כולם נהנים מהצלילים המלטפים, ההרמוניות הנעימות והמלודיות היפהפיות שמפיקים מר היצ'קוק וחבריו על הבמה. זו לא בדיוק ההופעה הכי אנרגטית שנראתה על במת הבארבי, אך גם לא המרדימה ביותר. המתופף, ביל ריפלין - מתופף מחליף ב-REM וחבר מייסד של להקת המטאל "מינסטרי", מכניס אקשן עם המקצבים החייתים שלו והמעברים המהירים והמדויקים.

הגיטריסט פיטר באק והיצ'קוק מנגנים כמה קטעים מהפנטים ביחד ומספקים חוויה מיוחדת לאוזניים. באק, אחד ממקימי REM, בעצם מנגן עם האיש שהשפיע כל כך על להקתו המקורית ואפשר להרגיש את חדוות הנגינה שלו ביחד עם המאסטר האנגלי. כאשר היצ'קוק ובאק טועים ומפספסים בסוף אחד השירים, רובין משתף אותנו בטעות והם חוזרים על הקטע ביחד. מחווה כנה ומיוחדת בעולם האוטו-טיון. היצ'קוק גם מקפיד לשתף אותנו בסולמות בהם מנוגנים השירים, אולי הוא מנסה ללמד אותנו משהו.

פילוסופיית חיים חבל על הזמן

דבר אחד היצ'קוק בטוח מנסה ללמד אותנו - את פילוסופית החיים המעניינת שלו. אחרי שסיפר לנו שהוא ובני תקופתו מנסים להעתיק את הביטלס הוא מדבר איתנו על הסיבה לקיום הזמן. אם לא היה זמן הייינו נחנקים למוות מכיוון שכל נקודה בחלל הייתה מלאה באינסוף גרסאות של עצמנו ושל כל האנשים שהיו קיימים לפנינו ויהיו קיימים אחרינו. השיר "what you is"  עוזר להבין את התיאוריה בצורה מוזיקלית. אני לא יכול שלא לחשוב על כך שבעצם עכשיו אני נמצא במעין מצב בו הזמן קיים בו זמנית בהווה ובעבר. ההופעה יכלה להתקיים בימי הקיבוץ של היצ'קוק, ואף אחד לא היה שם לב להבדל. חוץ משיער השיבה.

צבע אפור - הופעה צבעונית

חוסר ההיכרות שלי עם המוזיקה הופך ליתרון מכיוון שהשיר הארוך הזה הוא ממש נעים. כאשר הלהקה מנגנת שיר מתוך הסרט "רייצ'ל מתחתנת" בו השתתף היצ'קוק הקהל משתלהב לראשונה בהופעה ויש הרגשה של כמעט להיט באוויר. הפעם הבאה בה תיראה תזוזה כזאת היא בשיר הסוגר של ההופעה, שהוא בעצם הפותח של הקריירה של היצ'קוק -  "give it to the soft boys". והקהל נותן חום ולא רוצה לשחרר. אחרי השתחוות תיאטרלית של כל חברי הלהקה חוזר היצ'קוק לבמה ומודה לאנשי האוזן השלישית שסיפקו לו את ההזדמנות להגיע לכאן בפעם השנייה. אני בטוח שעוד כמה אנשים בקהל, צעירים או מבוגרים מודים גם הם.

בסך הכל ההופעה הייתה אחד הדברים היפים שראיתי לאחרונה. למרות שהצבע השולט היה האפור, מדובר במוזיקה צבעונית ומיוחדת מאוד, שהשפיעה מאוד על מוזיקת האינדי והאלטרנטיב וכנראה גם תמשך להשפיע. נדיר לראות אמן כל כך משפיע שהוא כל כך צנוע, מלא חוש הומור ומודעות עצמית, ועושה דברים כל כך יפים. במידה והיצ'קוק מגיע שוב, מומלץ מאוד ללכת לראות, גם אם לא מכירים.