ירמי קפלן הוא שריד כמעט אחרון (לצד "איפה הילד", שהתאחדו ונמצאים בדרך לאלבום חדש) למה שנהוג לכנות "דור רוקסן". קשה מאוד לשרוד באקלים הבעייתי מאוד של השוק המקומי, שלא תמיד מאיר פניו לרוקרים, במיוחד כאלה שחצו מזמן את הארבעים ומסרבים להתקדם, לא מתחברים למהפכות שבאו אחריהם, נשארים עם אותו רוק-גראנג'-גיטרות מרגש ומשובח, דבקים באמונתם שמוזיקה טובה סופה לנצח.
אנשים בגילו הולכים לישון בשעה שהוא עולה לבמה
אבל ירמי קפלן עשה את זה. הוא שרד. במופע ההשקה לאלבומו החדש "חשק", אמש במועדון הזאפה, הוא נראה ושר והופיע וזז והשתולל על השולחנות וקפץ על הקהל והאיר לכל עבר בזרקור וכיסח עם גיטרות והנהיג הרכב רוק נשכני, רעב וגם שמח, כאילו הוא צעיר ב-20 שנה מגילו הביולוגי (כן כן, 48). וזהו כרטיס הביקור שהכי מאפיין את קפלן. אנשים בגילו סוגרים את הטלוויזיה והולכים לישון בשעה שהוא עולה לבמה. הוא מסוג הרוקרים שהמוזיקה (ועוד דברים) השאירו אותם צעירים, אולי לנצח.
ו"צעיר" אצל קפלן אומר להזמין בקולניות אלכוהול לבמה, ולקלל את התקשורת ("על הזין שלי, יא חארות, תכתבו מה שאתם רוצים") ,ולדבר עם הקהל חופשי על סקס ("השיר 'קולה וברה' הוא שיר מריר עם מלודיה מתוקה ואני אוהב את זה, זה כמו ספאנקינג בסקס") וסמים וכל פעם להתנצל מחדש בפני הילדים שלו שנמצאים בקהל.
שרד גם במבחן האלבום החדש
אבל קפלן שרד גם במבחן האלבום, שנכתב לפני 6 שנים והוקלט לפני 3 וסוף סוף יצא, והוכיח שיוצרו לא איבד את זה. הוא עדיין מסוגל לנפק שירים טובים ("כל אחד יכול", "עוד יהיה לך (מעבר לגדר)"), בלדות שנוגעות ("בלאגן"), לצד קטעי דיסטורשן מכוסחים ("בואי נברח", "קילומטר מכאן") ולספק להיטים לרדיו ("חשק", "כמה את צודקת"). "חשק" הוא אלבום נהדר, בעיני אחד מאלבומי השנה, וקפלן, למרות שלא מתקרב לפופולאריות שלו בשנות השיא, הוא לטעמי אחד מגיבורי השנה הזו במוזיקה הישראלית. לא פחות, אגב, מדמות מפורגנת בהרבה ממנו, כמו אורן ברזילי, שהקריירה שלו ב"מופע הארנבות של ד"ר קספר" פרחה במקביל לזו של קפלן בתקופת "הפרחים" ו"בוקר טוב".
היה קצת מוזר לראות את קפלן משתולל על השולחנות בזאפה ולא בבארבי המתחרה, שנחשב לכאורה לזירה הטבעית שלו. אבל קפלן של 2010 כבר לא ממלא, כנראה, את הבארבי, למרות שלהיט שלו כמו "מחפשת" עדיין פותח תוכנית טלוויזיה בפריים-טיים (להיט אחר שלו, "כבר עכשיו", שפתח בעבר תוכנית טלוויזיה אחרת בפריים טיים, נעדר הפעם מרשימת השירים) , ויש לו שיר חדש בפלייליסט. זה לא מפחית בכלום מהיכולות הפנומנליות שלו כרוקר וכפרפורמר מעולה, ומהתכונה המיוחדת שלו לקרב אליו לבמה עשרות אנשים שלמרות הכל מתים על המוזיקה שלו ועל השואו האנרגטי שהוא נותן. זה כן מעיד על כך שהוא כרגע פחות אופנתי, אבל הנה, אולי "חשק" הוא התחלה חדשה עבורו.
ניר גבע הוא העידן אגמון החדש
הוא עלה לבד עם גיטרה לשיר את "בלאגן", השיר שסוגר את האלבום החדש, וכשההרכב הצטרף הוסיף את שיר הנושא "חשק" ומיד אחריו את "תתחיל מאפס" מהאלבום הקודם. ההרכב של קפלן, שאוהב להצמיד כמעט לכל שיר "זנב" של קטע נגינה, נשמע פיצוץ, וב"הדפוק הזה" הם בכלל עפו. נדמה שהמתופף רן שמעוני מנגן עם קפלן כל כך הרבה שנים, עד שההבנה העיוורת ביניהם כבר לא דורשת הסברים. הסנר החזק של שמעוני, שמזכיר את זה של איגי דיין ואורן רביב, נשמע כאילו לא צריך מסביבו עוד תופים. עופר קורן בבס משלים רית'ם סקשן שמאוד אוהב "לתת בראש". אריה בן-קנז הוא נכס על הקלידים במופע שכזה וניר גבע בחשמלית הוא העידו אגמון החדש (ומדובר במחמאה).
לקפלן יש תכונה להקדים לחלק מהשירים הסברים תיאורטיים ממיטב הגותו הפילוסופית והפסיכולוגית. כך נחשף הקהל למחשבות האסורות שלפני "כל אחד יכול" ול"תאוריית חמשת השלבים" של הפרידה בין בני זוג, כשהוא מתאים שיר כמו "בואי נברח" לשלב השלישי - ההתמקחות, ושיר נוסף לשלב הדיכאון, ונואם על זוגיות, כהרגלו, לפני "מודדת" ו"כמה את צודקת". פעם קראתי לו "ורדה רזיאל ז'קונט של הרוק הישראלי" והוא נעלב. כנראה שזה באמת היה מעליב קצת, אבל ככותב וכאיש הגות הוא עדיין אובססיבי לנושא היחסים.
"משהו חייב להשתנות" בביצוע מענג ברמה קיצונית
את "משהו חייב להשתנות", שיר ששמעתי אותו מבצע עשרות פעמים ותמיד מזכיר טעם של וויסקי, בירה ועשן סיגריות (נחשו איפה), קפלן נתן בביצוע מהטובים, אם לא הטוב שבהם, והצטרף לניר גבע בדואו-גיטרות שהיה רועש ואיכותי ומענג ברמות קיצוניות. והוא גם שר יפה, שר מקסים, שירים כמו "לשקר ולשכוח", "אני אשתנה" ו"מחטט", שלפניו הזכיר שאלבומו הראשון כסולן הגיע סוף סוף לזהב אחרי 16 שנה.
שתי נשים התארחו אמש על הבמה בהופעה. אפרת גוש הנפלאה עשתה לקפלן קולות ב"מילים מתוקות", אחר כך הוא עשה לה קולות ב"ממחר דף חדש", בעיבוד שלקח את השיר לכיוון אחר מהביצוע הרגיל של גוש וההרכב שלה, כשנוכחות הגיטרה של גבע דוחפת את גוש לשיר חזק יותר. את "מודדת" הם שרו בדואט איטי יחסית, על גבול הואלס, שהזכיר שירים יפים של שלמה ארצי והביטלס, וכמובן פרחו יחד ככל שהוא התפתח והתגבר, באחד מרגעי השיא של הערב.
בסוף גם האישה עולה לשיר
אבל רגעי הלא-שיא של הערב, ויסלחו לי רבים וטובים, נרשמו כאשר אירח קפלן על הבמה את פרודתו רויטל, שהיא אומנם מתארחת בהופעה, אבל היא לא זמרת. קפלן זייפה את "עוד יהיה לך", ואחר כך גם את ב"מדוע לא באת", השיר היפה ביותר של קפלן, כשהוא עצמו מרחף בחלל הזאפה על השולחנות וזורה נצנצים לכל עבר. מרגש. לא נשארתי לשיר האחרון האחרון בהדרן, כשהגברת קפלן היקרה עלתה לשיר את "ראש השנה" מתוך "חשק". זו הצרה עם רוקרים אמיתיים, שבסוף גם הנשים שלהם שרות.