שלגיה בשרב: שירי מימון פצצת פופ מושלמת

סוכריית פופ אמיתית

במופע הזה מגישה מימון חבילת פופ מלבבת, מענגת, סוכריה אמיתית, עריבה וטעימה, עבור מי שבאמת אוהב אותה, ואוהב את הז'אנר בו היא כה חזקה. כשפופ הוא במיטבו, הוא אורז באריזות מתנה מבריקות שירים טובים, המורכבים מאלמנטים של סול, דיסקו, רוק, דאנס, בלדות (וים תיכוני, במקרה הישראלי), ומגיש אותם לקהל כשהם מרהיבים, מלהיבים ונוצצים מתמיד, וגם מחבקים ומנחמים, ומעניקים תקווה. כשפופ הוא במיטבו, הוא מתפקד כמו תוכנית בידור איכותית בטלוויזיה, או סרט טוב, ומציע לך שעה וחצי של בריחה מהמציאות לעולם יפה יותר, לעיתים קסום, שנעים להתרפק בחיקו.

וזו בדיוק המומחיות של מימון במופע הזה, שנראה בקטעים מסוימים כמו אירוע בסטנדרטים של חו"ל. זה מה שהיא עשתה אמש על הבמה בתאטרון הבימה, "אכלה את הבמה" יחד עם הצוות שעובד איתה ומסביבה. המנהל המוזיקלי של המופע הוא רועי זו-ארץ, שהחיבור שלו עם מימון הוא המתנה הגדולה באמת, כי דרכה ואיתה הוא הדוד שמביא את אמריקה המיינסטרימית העכשווית לישראל, עם צליל עשיר, עגול ומהנה ביותר, ועיבודים שמביאים את מימון למקומות בהם טרם היתה כזמרת-מבצעת מבחינת הדינאמיקה של השירה שלה בתוך הנאמבר.

בהנהגתם של זו-ארץ והגיטריסט המצויין יונתן פריג', שמתאים בול לסטייל של מימון ועובד איתה כבר כמה שנים, נתנו תשעת הנגנים שעל הבמה מופע מתוקתק, עם נגינה מדודה, לא אגרסיבית מדי, שהתאימה היטב לסאונד הנדיר שיש לאולם הגדול של "הבימה" להציע. כתבתי זאת גם בהופעות של הראל סקעת, עברי לידר ומירי מסיקה - מי שמחפש צליל נקי נקי ("סאונד של בית מרקחת"), אולם רובינא של "הבימה" הוא בעל הצליל הכי טהור בארץ, ומתאים במיוחד למופעי פופ מדויקים עד לרמת השפיץ של הנעל של המתופף.

מיני-לאס וגאס

ההשקעה ניכרת גם אצל הבמאי ירון כפכפי, שבנה במופע הזה שורה של תמונות-במה מעוצבות היטב, שמזכירות רפרנסים אמריקניים בולטים, מוויטני יוסטון, דרך בריטני ספירס ועד טיילור סוויפט. מימון, גם בשירים האישיים הכי מרגשים (למשל, "כשהלכת" העצוב), לא שכחה להקפיד על הוראות הבימוי וביצעה כל שיר ושיר בדיוק מהמקום שנקבע מראש - עמידה מקדימה, עמידה מאחור, יושבת על כיסא ליד הפסנתר, יושבת על כיסא מקדימה. גם הנגנים, בתורם, קיבלו הוראות מדויקות וידעו מתי לצאת קדימה ולהיעמד עם מימון בשורה אחת ("רציתי שתדעי"). הבמה אמש עוצבה עם גרם מדרגות קלאסי מאחור, שמיד נותן עומק ומאפשר למימון לעמוד עליו ולשבת עליו כשהנגנים סביבה.

למעשה, עם האמריקניות של זו-ארץ בעיבודים ובהפקה, עם שלישיית כלי הנשיפה שהרחיבה והגריבה את הצליל של מימון, עם הבימוי של כפכפי ועיצוב הבמה, ועם היכולות המוכחות והגבוהות של מימון והנגנים לבצע את כל אלה - התקבל מופע שמזכיר, גם אם בקטן, את המופעים היפים של המלונות בלאס וגאס. אם תרצו - מיני-לאס וגאס בישראל. כשהמופע הזה יגיע בקיץ לקיסריה (ואין סיבה שהוא לא יגיע, כי הפופולריות של מימון קיבלה דחיפה חזקה מ"אקס פקטור"), ניתן יהיה להשלים את התמונה עם חבורת רקדניות שיצטרפו למימון בכמה קטעים. ואם כבר וגאס - גם התלבושות של מימון היו נהדרות: השחורה הסקסית (אך לא זולה) בהתחלה, עם מכנסי העור וחולצת התחרה השקופה, והשמלה האדומה הקטנה הנוצצת בחלק השני. אפילו על התאמות צבעים חשבו כאן, כשהבלונד הזהוב של מימון נראה נפלא לצד המיקרופון האדום-עגבניה שהחזיקה ביד, עם עמוד תואם.

אני בכוונה מדגיש את התלבושות והצבעים, כי במופע פופ מהסוג הזה אלה הם הדברים הראשונים שקהל מסתכל עליהם - איך הכוכבת נראית, מה היא לובשת, מה גוון הבלונד שלה בשיער, ו-וואו, איזה יופי, סידרו לה מיקרופון אדום. בעולם הפופ לפחות חמישים אחוזים (אם לא יותר) מסיכויי ההצלחה של מופע כזה תלויים בדברים האלה. המוזיקה יכולה להיות נפלאה, אבל אם מימון לא היתה נראית כמו האישה הבוהקת והמושכת שנראתה אמש על הבמה - זה לא היה עובד. מה שמוסיף לפאסון של המופע הם דברי הקישור המתוסרטים מראש, שמימון אומרת בין השירים. הם כוללים בעיקר הומור ורגש, עוזרים לה להחליק חלק מהמעברים התוכניים והמוזיקליים, ותורמים להנאה של הקהל, שאוהב לקבל את הכוכבת שהוא מעריץ מדברת אליו בגובה העיניים.

סלין דיון הישראלית

שירי מימון חלמה מאז שהיתה ילדה להיות סלין דיון הישראלית, הדיווה הגדולה מקרית חיים הקטנה. אמש היא נגעה במקום הזה, אבל רק נגעה, ובקרוב היא תהיה בו. מימון יכולה לשיר במופע החדש הכי טוב ששרה בחייה. זה הפוטנציאל, שלא כולו מומש אמש עד תומו. היא שרה מצויין אתמול, אבל כיוון שזה היה מופע ראשון עם הבימוי, ההעמדה וההתרגשות - לדעתי היא יכולה להפתיע אפילו את עצמה, ולשיר עוד יותר טוב, להיות מושלמת כמו יהלום מרובה קראטים. וזה יקרה, להערכתי, כבר מההופעה הבאה (או ההופעות הבאות) בסיבוב, כשהיא תתרגש מעט פחות. כי גם כשהכל מסביב מתוקתק מראש ובנוי טוב, גם בתוך הסדר המובנה הזה היא גילתה אמש יכולות וירטואוזיות מעוררות התפעלות.

הגודל הפיזי שלה יכול להטעות, אבל מימון כבר מזמן לא ילדה, אלא אישה בוגרת ובשלה, שהלידה והאמהות שינו את חייה. השינוי הזה מיתרגם, גם מבלי שמישהו ירצה בכך, לשירה שלה כזמרת. גם אם היא לא מכוונת לשם - שירי מימון נשמעת היום טוב מתמיד. ההיסטוריה של זמרות ישראליות מוכיחה שהבשלות והבגרות מעניקות מימד של עומק שלא היה שם קודם. וזה היופי האמיתי בלהיות זמרת שהיא גם אמא וגם תהיה בעוד חודשיים בת 33. היא עושה בשכל כשהיא לא מנסה לחזור אחורה, ולא מנסה להיות משהו שהיא כבר לא. היא עושה בחוכמה כשהיא מחבקת את ההווה ומתמסרת למי שהיא כיום ולאנשים שמסביבה שרוצים בטובתה.

אחרי הכישרון, המפתח הראשון לקריירה מצליחה של זמרת פופ הוא בחירת השירים, וגלי עטרי, למשל, היא הדוגמה הטובה ביותר. המופע הזה הראה עד כמה מימון טובה בבחירת שירים, איזו כמות נאה של להיטים יש לה, והעובדה שהיא לא חוששת לקחת שירים מתוך המופע שלה עם שמעון בוסקילה, כמו "יא מאמא", "כמה אהבה" ו"שיר תקווה", ולבצע אותם סולו - עומדת לזכותה. כי המטרה של מופע פופ הוא להביא לקהל את המיטב שיש לאמן להציע באותו רגע נתון, והרבה פחות משנה כיצד הגיע שיר כזה או אחר לפתחו של אותו זמר. המטרה היא לשבות את לב הקהל, ובמקרה הזה האמצעים (והשירים) כשרים.

האקס פקטור: רוז פוסטנס

הרגע הכי מרגש בערב הזה היה גם הכי אמיתי, כשמימון סיפרה שכתבה את השיר "כשהלכת" על חבר בשם יוסי, שהתעקש לשרת בצבא בגולני ובמשך חודשים לא הסכים להתפנות מהבקו"ם. אולי זה נשמע קלישאתי, אבל באמת היו לו עיניים כחולות וחיוך מקסים, ואחרי חודשים לצבא לא היתה ברירה והם שלחו אותו לגולני. הוא נהרג במוצב בלבנון, ומה שנשאר ממנו זה השיר, שמימון שרה מבעד למסך של דמעות.

האקס פקטור של הערב (תרתי משמע) הגיע בדמות רוז פוסטנס, ששרה עם מימון דואט מקסים, ואחר כך נשארה לתת את "My Way". מדובר בשיר הכי גדול שנכתב בהיסטוריה (לצד, אולי "Yesterday" ו-"Let It Be"), ולמרות אלפי ביצועים שלו הוא עדיין מצליח לרגש כל פעם מחדש, במיוחד מפיה של אישה שהשיגה כל כך הרבה נגד כל כך הרבה סיכויים.

שירי מימון הגיעה למופע הזה כזמרת טובה מתמיד, שמעזה לעשות דברים שעד היום לא עשתה. השנים עם שמעון בוסקילה פתחו לה את הראש לכיוונים חדשים ונתנו לה ביטחון שהיא יכולה להגיע הכי גבוה גם בלעדיו, כי יש לה את זה.

אין לנו הרבה זמרות פופ ממש מעולות בארץ. מימון היא אחת המובילות שבהן, והמופע הזה מאפשר לה לתת פייט יפה לקולגות כמו מירי מסיקה, קרן פלס ומאיה בוסקילה. בתקווה שנראה אותה הקיץ פותחת קופה בקיסריה. וגם אם לא, ועדי העובדים שמשלמים יפה, והעשירים שמתחתנים במקומות כמו האנגר 11, הרוויחו בגדול. אבל הכי מעניין יהיה לשמוע את האלבום הבא שהיא תוציא.

רשימת השירים במופע: חלק ממך, עד שתבין אותי, יותר טוב לסלוח, כמה פעמים, בועה, מינהאר לי משיטי (מאז שעזבת, יא מאמא), כמה את יפה, השקט שנשאר, כשהלכת, אולי אני בך, כמה אהבה, If I Ain't Got You (עם רוז פוסטנס), My Way (רוז פוסטנס), שיר תקווה, רציתי שתדעי, תאהבי את עצמך, לאן שלא תלכי. הדרנים: שלג בשרב, אהבה קטנה.

צפו במיטב הקטעים מהמופע:

חלק ממך


עד שתבין אותי


יותר טוב לסלוח


מינהאר לי משיטי -מאז שעזבת ("יא מאמא")


כמה את יפה


השקט שנשאר


כשהלכת


If I Ain't Got You עם רוז פוסטנס


רוז פוסטנס - My Way


שיר תקווה


לאן שלא תלכי


שלג בשרב


אהבה קטנה