_g.jpg)
מופע ההשקה של אושרי כהן לפרויקט "כפתורים" הוא הפתעה נעימה. כהן, שחקן וסלב בימים כתיקונם, התגלה במופע הזה גם כמי שיכול ליצור מופע אלקטרו-רוק-היפ הופ שמשלב נגנים, עם אנרגיות גבוהות ויכולת לסחוף קהל. יש למופע הזה גם נקודות תורפה ולעיתים כהן נראה מתלהב מדי, אבל בגדול מדובר באירוע מרענן שיכול להרים קהל ולעשות שמח לצעירים במועדונים, לחבר'ה שניזונים מכמה דברים טובים שיש לאלקטרוניקה העכשווית בחו"ל להציע בימים אלה.
אושרי כהן מפתיע כאן קודם כל בכישרון המוזיקלי שלו (שימו לב ל"היא לא יודעת", רק בליווי פסנתר). האיש מבין מוזיקה, יודע לנגן על הסמפלר שלו שמשלב מכונת תופים, ויצר כמה קטעים אלקטרוניים לא רעים בכלל, שהיה נחמד (ומעלה) להאזין להם. הוא משלב, יחד עם הרכב שכולל מתופף, גיטריסט, בסיסט ודיג'יי אלמנטים של רוק, מטאל, היפ הופ ואפילו רגאיי לתוך המוזיקה שלו. לפעמים זה נשמע פיטבול, לפעמים סקירלקס, לפעמים קצת גואטה, לפעמים LMFAO, לפעמים מזכיר נשכחות מימי "באדי קאונט".
בטווח הזה, שבין אלקטרו-האוס, פוסט-היפ הופ ודאב-סטפ לבין קאבר ללנה דל ריי ואלמנטים של רוק כבד, יש לכהן וללהקה שלו לא מעט מרחב תמרון. הבחירה שלהם היא לרוב במלודיות וביטים שמוכרים ועובדים על האוזן של הצעיר הישראלי הממוצע - כלומר הם מכוונים למיינסטרים, לקהל של תיכוניסטים, חיילים וסטונדטים שיוצא בסופי שבוע למועדונים הגדולים. אין עם זה בעיה, סבבה לגמרי, כל עוד כהן לא מוכר את נשמתו ליציאות זולות (לא תתפסו אותו עושה קאבר ל"אחלה חמודה", סביר להניח), אלא הולך עם הקו שבו בחר - מוזיקה אלקטרונית מגוונת שהיא קודם כל המסיבה הפרטית שלו והגשמת חלום ילדות, עם השירים שכתב לבד וקטעי המוזיקה שיצר קודם כל לעצמו, ורק אחרי זה חגיגה שמיועדת גם לאחרים.
גם הטקסטים של כהן סבירים ביותר, במיוחד שיר הנושא "כפתורים", "כן יודע לא יודע" ("אנחנו על הקצה"), "אין פחד" ו"ארץ רחוקה" שנכתב בתקופת צילומי "הישרדות". מעבר למוזיקליות וליצירה כהן גם שר כאן ועושה ראפ. לטעמי הוא ראפר יותר טוב מזמר, עם חוש קצב מצויין ויכולת לתת פלואו, יותר מאשר יכולת שירה. אין לכהן קול מדהים, אבל הוא יכול להחזיק שיר, איכשהו, ולמופע הזה זה מספיק בהחלט. כאשר מצטרפת אליו מיי קיי בתפקיד לנה דל ריי - מדובר בצירוף של שניים שהם לא בדיוק זמרים, אבל יחד הם מלאי חן.
_g.jpg)
מה שחשוב ומה שעובד הכי חזק במופע של כהן הם המעטפת החיצונית של המוזיקה והאנרגיות. החווייה שמעניק ההרכב שאיתו היא חויית קלאב נעימה. זו מוזיקה שאפשר לרקוד איתה, חובה לשתות לצליליה (למי ששותה) ורצוי גם לחפש קרבה אצל אנשים אחרים, כל אחד לפי ההעדפות שלו. אפשר גם להקשיב לשירים עצמם ויש למה להקשיב. בסופו של דבר המופע הזה מורכב משירים אישיים של כהן, שעשויים להפוך עם הזמן לנחלת רבים.
כיוון שמדובר בהופעה ראשונה של סלב, הפוקוס ברובו היה על כהן עצמו, על ההופעה שלו, הנגינה, השירה, והפרפורמנס. בנקודה הזו הוא יוצא מנצח. הוא כריזמטי ויודע להחזיק במה ולתת שואו, וזה עוד במופע השקה שבו מפלס ההתרגשות האישי מרקיע שחקים גם עבור חיית במה מנוסה, הברכיים רועדות, הקול יוצא קצת אחרת מהרגיל וצריך לסמוך על היכולות שלך ושל מי שמנגן איתך.
נדמה שהעיתוי בו בחר אושרי כהן לפתוח את הקריירה המוזיקלית שלו הוא עיתוי נכון. תהילת "הישרדות" עוד ברקע, אבל עבר מספיק זמן (והוא גם לא היה ה-כוכב של העונה, בואו נודה על האמת) כדי שהוא יקבל צ'אנס להראות מה הוא יודע לתת כמוזיקאי ולא רק כסלב או שחקן שהחליט לשיר פתאום. אושרי כהן הגשים אמש חלום. מגיע לו שיהיה לחלום המשך ראוי במציאות.
קטעים נבחרים מהמופע
"כפתורים"
"כן יודע לא יודע"
"חצי ירח"
"עוד שניה נוגע"
"Born To Die" עם מיי קיי
"היא לא יודעת"