עדיין הלהקה הכי מגניבה בארץ

שנתיים עברו, אלבום חדש, מופע השקה חדש, ו"הקרטל" הם עדיין הלהקה הכי מגניבה בארץ, אולי גם עדיין הכי טובה, להקה שהביטוי "פאן פאן פאן" הוא אצלה כמעט דגל, וגם כשהם שרים על הבת-זונה שעזבה (מעניין במי מדובר) זה עדיין כיפי וקורע. כי יקיר בן טוב ויונתן גלילה הם שני חבר'ה מנתניה עם ראש מבריק לפופ ולרוקנ'רול, עם ביצים של שוורים וחופש יצירתי נדיר.

פופ אייטיז עם fאנק מטאל

הם גם חתומים על המצאה נהדרת במוזיקה המקומית - שירים שכאילו נכתבו ומושרים באייטיז הקלילים והצ'יזיים, אבל עטופים בfאנק-מטאל וגראנג' כבד לפנים. בלא מעט קטעים במופע החדש שלהם זה נשמע כאילו ניק קרשאו הוא הסולן של הצ'ילי פפרז, או שריק אסטלי ומייקל ג'קסון משתפים פעולה עם ג'יינ'ס אדיקשן. כלומר, את מה שטיפקס עשו לפופ המזרחי - אלכימיה בתיה עוזיאלית שבסיסה לקחת שני דברים וליצור מהם משהו שלישי - "הקרטל" עושים לרוקנ'רול כיפי ולפופ המצעדים. על כך הם ראויים להצדעה. על כך הם ראויים לאהבת קהל, ולמעריצות שיחכו להם מאחורי הקלעים.

כיוון ש"הקרטל" הם הרכב אקלקטי שמהותו לקטנות של השפעות, ערבובים ורקיחות, הם יכולים לשתף פעולה על אותה במה ובאותו ערב עם מאיה איזקוביץ' השקטה והמאופקת, עם מרסדס בנד, שהם הכל חוץ משקטים ומאופקים וגם עם רד בנד שנראים כמו פרודיית החלומות על חבורת רוק. אם מרסדס בנד הם סרט של טרנטינו ורד בנד הם פרק של סאות'פארק - "הקרטל" הם סוג של מונטי פייטון קרקסי.

הרחיבו גבולות

ומה שיפה אצל גלילה ובן טוב, זה שבין כל האירוחים והגימיקים, הסקסופון והנשר, המוזיקה שלהם לא הלכה לאיבוד, והבסיס נשאר - קלידן-זמר שנראה כמו ליטל ריצ'ארד ובהינף אצבע מרקיד את הבארבי, וגיטריסט-זמר עם אפיל של כוכב רוק וחדוות הופעה של פיינליסטית בכוכב נולד. ביחד הם לא סתם צמד-חמד, אלא כוח יצירתי שמבין עניין ועשה התקדמות מהאלבום הראשון, הרחיב את גבולותיו, ומנסה להיות קיצוני יותר - הרית'ם נ' בלוז שלהם שחור יותר לכיוון ההיפ הופ, הדאנס שלהם בוטש יותר לכיוון ההאוס, הרוק שלהם כבד יותר לאזורי המטאל, ופופ האייטיז שלהם מתקתק מתמיד. כשכל אלה מתערבבים יחד - אפשר להתענג על מוזיקה שלא מתפשרת על הזכות שלה להשתולל, להפתיע, להתממש, לפרוח.

כש"הקרטל" עולים לבמה, עם זוהר ברזילי על התופים ועמית שטריקר על הבס, ופותחים עם "עד שהגעת", מתברר שבהופעה, בחי, הם נשמעים הרבה יותר טוב מאשר באלבום, בו התבססו על מחשב. יחד עם הגיטרה של גלילה והאורגן-סינטי של בן טוב מתקבל צליל הופעה מצוין, גם חד ומדויק, וגם עשיר (יחסית) ומלא נפח וברק. כמו השיער של אלי אוחנה בפרסומת לשמפו נגד קשקשים.

מקצועני גוד-טיים

ב"רוקדת עם כולם" הכיף טהור, ויש עוצמה. גלילה ובן טוב הם מקצועני גוד-טיים, כמו צמד קומיקאים שהמיומנות שלהם במימיקות מאפשרת להם ליהנות, למרות ההתרגשות. ב"כן בשבילי" שניהם שרים, במשחק בין שני סולנים, שמטיילים בין גבוהים ונמוכים, ראפ ושירה, בית ופזמון. הטריקים שלהם גלויים לאוזן, אבל הרמה שבה הם מבצעים אותם כל כך גבוהה, שזה יוצא לא פחות ממבריק, כאילו "הדורבנים" לקחו את הסמים הנכונים. "אם הייתי יודע" הוא היפ הופ ואר אנד בי שחור בכלים של רוק, עם נגינה מגניבה. נאמבר פצצה.

מאיה איזקוביץ' עולה לבמה. ברגעים הראשונים של "סינגל" נדמה שהיא לא קשורה והעסק לא זז. אבל "הקרטל" הצליחו להוציא את איזקוביץ' מפאזת ה"ג'וזי כץ 2011" שלה ולשחרר ממנה גרובים שאולי גם לה הם חדשים. בסוף זה רוצה להיות "Empire State Of Mind" של אלישיה קיז וג'יי זי. זה לא, אבל הביצוע עובד. גם "Is It Allright" של איזקוביץ' נשמע לא מתאים לערב הזה, כמעט אוף-סטייל,אבל במאמץ גדול, עם קצב וצליל קצת אחרים וסולו גיטרה, "הקרטל" מצליחים לקרב את השיר הזה אליהם, ועם כמה חריקות גם הוא עובר איכשהו.

הגיטרה של גלילה מייבבת על כל המארינות

ב"הכל יכול" הקהל מכיר את כל המילים, גלילה ובן טוב מתפרעים כמו שיכורים בחוף של בית גולדמינץ, והגיטרה של גלילה, בוכה וכואבת, מייבבת על כל המארינות ששטו בסירות אל האופק. אל השיר הבא מחבר סולו סקסופון צ'יזי למהדרין של אמיתי אשכנזי, והקטע הזה הכי מזכיר את "Changes" של טופאק שאקור פוגש את ליונל ריצ'י בסמטה אפלה. החיבור הוא ל"עם כל מה שהיה (בת זונה)", שילוב של רוק נתנייתי עצבני שקורץ לקליפורניה, עם פופ אייטיזי רומנטי קיטשי, שנוזל מהסקסופון. גלילה שר על לב שבור, על פרידה כואבת, מלרלר כמו מייקל ג'קסון, והקהל עונה לו "בת זונה!", כן קראנו במדורי הסלבז.

רד בנד עולים על הבמה - רד אורבך, העכבר המסומם ואפילו לפטי. הם כמובן צוחקים על "הקרטל" וגוערים בהם על כך שהם מקבלים סמים בחינם. חינני. הקאבר הראשון הוא ל"I Got 5 On It" של הלוניז. אחלה יציאה וביצוע כיפי. הקלידים מדויקים, הקצב עולה, והנאמבר מתפתח לרוק כבד פצצתי. הקאבר השני הוא ל"Howlin' For You" של הבלאק קיז, בשילוב של אנגלית (רד בנד) ועברית (הקרטל). הרוקנ'רול חזק, עם עיבוד שמזכיר את "Roadhouse Blues" של הדורז. החיבור בין שני ההרכבים האלה מושלם. עכשיו רק צריך לחכות לבובות של גלילה ובן טוב.

"יתפוצץ העולם" הוא שיר שיושב על משפט אחד שבן טוב מנגן בקלידים, משפט מנצח שסביבו סובב הכל – הגרוב, הפזמון, הקהל. יופי של שיר, אחלה להיט, שאפילו ב"אח הגדול" מתברר ששמעו עליו. "תאילנד" עם "מרסדס בנד" הוא שיר שלוקח את הסוטול משני צדדיו - האגרסיבי והמיני של גל תורן וחבריו, והרחפני-מתקתק מגזרת גלילה, בדואט שנשמע טוב. את הלהיט הכי גדול שלהם, "רציתי לשים לך דיסק", הקרטל ארזו באריזה רוקיסטית חדשה, כך שיתאים ל"מרסדס בנד". לקהל לוקח זמן לזהות את השיר, הביצוע אגרסיבי מדי, אבל בסוף השיר מנצח אותו. "מיכלי" של "מרסדס" עבד חזק.

קרחנה בסיום

לקראת הסוף שולפים "הקרטל" את הקאבר ל"אוהב להיות בבית" - גימיק שמיצה את עצמו בפעם שעברה אבל עדיין מתפקד, ואחריו מבקשים מהקהל לצלם בסמארטפונים את הביצוע ללהיט של האלבום הנוכחי, "איפה האבא שיראה אותך ככה", שיר שמביא לידי דרגת אמנות את החיבור בין פופ אייטיז (מלודיה, אקורדים, קלידים, שירה) ל-fאנק מטאל (בס-תופים-גיטרה). גם "רואים את הסוף" שפותח את ההדרן עובד על אותה שיטה - הלהקה מנגנת "צ'ילי פפרז", בזמן שהשיר עצמו הוא פול יאנג.

רד בנד מצטרפים לעוד יציאה מגניבה - "Smack My Bitch Up" של הפרודיג'י, הבס תופים קטלני, התאורה מהפנטת, העכבר של רד בנד על אקסטה קשה, והקהל בטירוף. גם "ככה זה כשאוהבים" הוא להיט קצבי הארדקורי, בין הדג נחש לארקטיק מאנקיז, שמרים את הבארבי. בן טוב מתחרע בשירה, הקצב והליווי מקפיצים, הגיטרה בהורה מאחורה, והאווירה היא קרחנה ניצחונית, קטע שיכול לעבוד בהופעות פריצה למועדונים. אחלה פינאלה.