בערב הפנוי היחיד מאז הזכייה ב"האח הגדול", החלטתי להגיע להופעה של אייל גולן בקיסריה. רציתי להרגיש את האווירה, לשמוע את הלהיטים אחרי כל כך הרבה זמן של נתק מוחלט מהעולם. היתה לי תחושה חגיגית. זהו ערב שבו כולם נמצאים באווירת קיץ מלאה באנרגיות. כבר מהבמה אפשר היה להתרשם שמדובר באירוע מיוחד ויוצא דופן. חלום של כל זמר. הנגנים, ההפקה, הסאונד. מה שמדהים אצל אייל זה הקול שלו: הדיוק, החדות. זה שואו עוצמתי ומעורר התפעלות, שגורם לך לשמוע אותו ולתהות: "איך הוא עושה את זה?". מבחינת בחירת השירים למופע, אני לא מקנא בו. הרפרטואר שלו מלא בלהיטים וזה כאב ראש לבחור את השירים בכל מופע שיצליחו לגעת בכולם. תמיד יש ויהיו טענות על שירים חסרים ו"חבל שהוא לא שר את השיר ההוא".
לפני כמה ימים, כשהגעתי לבקר באחת החזרות שלו למופע, ראיתי עד כמה הוא מעורב בכל פרט, מהעיבודים המוזיקליים ועד הדברים הקטנים ביותר. המשחק של אייל עם הקהל, הדיאלוג איתו, הקשר עין, הוא נותן חיבוק חם שמעניק תחושה חברית. זה בדיוק מה שגרם לי לעלות ברצון לבמה כשהוא הזמין אותי באופן ספונטני לחלוטין לשיר איתו. עליתי מיד והתרגשתי מהכבוד שהוא מעניק לי. לשמחתי הוא בחר בשיר הכי נכון ואהוב עליי לדואט, "נעצר העולם", מתוך האלבום האחרון שלו ״בסוף כל יום״. השיר הזה לגמרי התאים לדואט בנינו, התפקיד שלי בחלוקת הטקסט היה ברור לי ללא הכנה מראש או חזרה. אייל עם הטונים הגבוהים, אני עונה לו בנמוכים, וקיבלנו דיאלוג ווקאלי של ממש. דואט שהרגיש לי הכי אמיתי. אם הרגשתי אחרי היציאה מבית "האח הגדול" בריחוף, אז אחרי שירדתי מהבמה אי אפשר היה להוריד את החיוך מהשפתיים שלי.
החום והאהבה שקיבלתי מהקהל הדהימו אותי. בהפסקת המופע עלה הכישרון המבטיח, איתי לוי. יש בו משהו מאוד מתוק וחינני, קסם של התחלת דרך. לאחר מכן עלו יקירי ירון אילן והזמרים שלו מהמופע "עושים שמח". הם עשו שמח, ביצעו להיטים קלאסיים ואותנטיים מכל הזמנים, של הזמרים הגדולים ביותר. המחרוזת הסתיימה עם "רונה" של סמיר שוקרי. כשהזמרים קוראים: "הולך לשם" והקהל עונה בשאגה: "רונה", זאת ממש סגירת מעגל מרגשת.
הרגע המיוחד של הערב, זה שלא יישכח, היה ללא ספק המחווה לאריק איינשטיין. צריך אומץ לבצע שיר של זמר אהוב כל כך שהלך לעולמו. זאת נגיעה בקודש הקודשים. אייל ניגש לעבודה בחרדת קודש ולא הלך על הבחירה הבנאלית "עוף גוזל" או "אני ואתה נשנה את העולם". הוא ביצע את "צא מזה" שהמילים שלו פתאום תופסות משמעויות נוספות. "אז אולי, תפסיק, עם העולם לריב". במקום להתחרות, מי שר יותר טוב, פשוט נהנה מהצדעה ופרגון בין זמרים. זה מה שהיה כל הערב, וזה המסר של כל המופע הזה. גם שלי.
