בסמיכות של מספר ימים יצאו שני אלבומים של שתי זמרות יוצאות רימון. האחד של זמרת מוכרת ומצליחה ביותר והשני של מיכל גבע. לא צריך להיות סטטיסטיקאי דגול או חוקר תרבות כדי לנחש מי מבין השתיים תקבל בקרוב אלבום זהב, תככב על שער של שבועון כזה או אחר ותעניק עוד ראיונות עם אמירות לא ממש חשובות ברומו של עולם.
מיכל גבע כנראה לא תקבל אלבום זהב בקרוב, אבל לא כל הנוצץ זהב והדברים הפחות נוצצים הם גם בדרך כלל היותר מעניינים. גבע (27) מדור רימון החדש, הפציעה בשנה שעברה עם סינגל בכורה מרשים בשם "פה השמש". בקול נעים שהפך למיני-צעקה שרה גבע לגבר שלה שיש לו ריח של אלוהים.
למיכל גבע יש שריטה, שהופכת אותה למעניינת
גם בסינגל השני והמצוין "קרח" התעסקה גבע עם הגבר שלה, אך הפעם התעצבנה עליו רצח כשסחטה לו מיץ תפוזים על הבוקר והוא בתמורה סחט אותה רגשית. גבע הבטיחה לו בתמורה שתאכיל אותו "קור קור קור, עד שייגמר". שיר הרוק Punk הזה, שמתכתב ישירות עם פי ג'יי הארווי, (יש אפילו גם דמיון חזותי ביניהן), מוכיח שלגבע יש שריטה קלה, והיא זו שהופכת אותה לקצת יותר מעניינת מזמרות אחרות שפועלות היום.
אומנם אלבום הבכורה שלה רחוק מלהיות מושלם ולא חף מקלישאות, אבל הוא נקודת פתיחה מעודדת להמשך. לא כל השירים באלבום הם באותה רמה ולפעמים יש ירידת מתח, אבל ברגעים הטובים באלבום, ויש כמה כאלו, מתגלה הסוד של גבע: מעבר ללחנים הקליטים ישנם רגעים בהם היא מתפוצצת על המאזין ללא אזהרה ודוחקת אותו לפינה עד שאין ברירה אלא להאמין לה. על כמה זמרות ישראליות שהוציאו אלבום בכורה בשנים האחרונות אפשר לומר זאת?.
כזה הוא "זעם", שמתחיל בפריטת גיטרה מלודית מאד ומתפרץ בהמשך. "אור גדול" הוא פתיחה מושלמת לאלבום והוא מחפה על רצועות חלשות יותר שבאות אחריו. "אני פה אני פה אני פה", היא שרה, והבקשה הזו הנוגעת ללב יחד עם הלחן ממלאת את הריאות באור גדול. הכינורות, הויולה והצ'לו מכניסים אופטימיות גדולה וחשק לעטוף מישהו בחיבוק, אפילו את מנהלת גלגלצ, רחמנא ליצלן.
דווקא הלהיט של האלבום פחות מוצלח
גם "הלוואי עליי" הרומנטי עם התכנותים שברקע (חבל שאין יותר מאלו באלבום) הוא שיר ממכר ואחד המוצלחים באלבום. הדב שאצל דניאלה ספקטור ("הדב הלבן הגדול") יכול להציל אותה הוא זה שמפחד יחד עם גבע. דווקא הלהיט של האלבום, "רומנטי", פחות מוצלח לטעמי, בעיקר מפני שעברי לידר שר בקושי שתי שורות וחצי וקצת מבאס עם "השירה- דקלום" שלו.
האלבום מסתיים ב"חלום ישן", שנשמע יותר כמו שיר של עינב "ג'קסון" כהן מאשר שיר של גבע, בייחוד בגלל הפסנתר והשירה המינימליסטית, שמזכירים את כהן. "אני רוצה לקום מהרצפה, לקום ולעזוב" שרה גבע. שמישהו יגיד לה שמהמקום הנמוך הזה יוצאים דווקא השירים היותר אמינים. אל התקרה היא תוכל עוד להגיע.